
בפתח הדברים נזכיר: מקום מושבו של אדם לצרכי מס, אינו מתחיל ואינו מסתיים באופן חד, ברגע שאותו אדם עבר להתגורר מחוץ או בתוך גבולות המדינה, וזאת גם אם המעבר הינו למספר שנים.
בתאריך 01.02.12 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים שעניינו פרשנות דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- "הפקודה").
תיקון 132 לפקודת מס הכנסה אשר נכנס לתוקף בשנת 2003, הפך את שיטת המס בישראל משיטת מס על בסיס טריטוריאלי לשיטת מס על בסיס פרסונאלי, לפיה מי שמוגדר בסעיף 1 לפקודה כ"תושב ישראל" (יחיד ותאגיד), יחויב במס בישראל על כלל הכנסותיו, ללא קשר לשאלה היכן הופקו, נצמחו, או נתקבלו ההכנסות.
באופן די מפתיע, במשך שנים רבות, סוגית "השליטה והניהול" המוגדרת נורמטיבית במסגרת סע' 1 לפק' מס הכנסה ומשליכה במישרין ובאופן מהותי על סיווג מקום תושבותה של חברה, לא הגיעה אל פתחם של בתי המשפט בישראל.