27/11/2014
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 נועד לאסור על מעביד להפלות בין עובדיו מסיבות שונות, ובין היתר בשל הריון. חוק זה הינו פועל יוצא של עקרון השוויון הנובע מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המהווה תשתית חוקית וערכית למערכת המשפט בישראל ולמעשה מתווה את העקרונות לפיהן כלל רשויות המדינה, גופים ציבוריים ומעסיקים פרטיים חייבים לנהוג. לצערנו, חרף הוראות החוק הברורות, אנו נתקלים רבות במעסיקים המפרים את הוראותיו, תוך פגיעה קשה בעובד, על לא עוול בכפו.
לאחרונה ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק דין (בתיק סע"ש 7097-09-12) המוכיח, פעם נוספת, את חשיבותו ונחיצותו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: דובר במקרה בו פוטרה עובדת בהריון לאחר 3 חודשי העסקה בלבד. העובדת, מהנדסת במקצועה, גילתה כחודש לאחר העסקתה כי היא בהריון ולאחר ייעוץ עם רופאה תעסוקתית שובצה בתפקיד המותאם לה, בו המשיכה לבצע את המשימות שהוטלו עליה לשביעות רצון של מעסיקה. אלא שלאחר כחודשיים נוספים פוטרה, לכאורה, עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה.
העובדת, אשר חשדה כי הסיבה האמיתית לפיטוריה הינה הריונה, יזמה פגישה אישית עם מנהלתה אשר, הוקלטה על ידה בסתר, במסגרתה לא זו בלבד שהמנהלת החמיאה לה על תפקודה, אלא שהיא אף הודתה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי סיבת הפיטורין האמיתית הינה הריונה. לפיכך, הגישה התובעת תביעה נגד מעסיקתה לבית הדין לעבודה, בין היתר מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית המשפט, אשר שמע את ההקלטה, קיבל את התביעה ברובה ופסק כנגד המעסיק פיצוי יוצא דופן בחריגותו בסך של 116,000 ₪, מתוכו סך של 38,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק בשל הפרת החוק.
בפסק דין זה ביהמ"ש הדגיש פעם נוספת את החשיבות בקיומו של שוויון הזדמנויות במקום העבודה, כפי שהמחוקק ראה לנגד עיניו עת שבחר לקבוע בחוק סנקציה המהווה פיצוי ללא הוכחת נזק. הפעם ביהמ"ש הביא לידי ביטוי ביתר שאת את סלידתו ממקרים אשר בהם הפיטורים נעשים אך ורק בשל כניסת העובדת להריון, ללא כל קשר לביצועיה המקצועיים.
בהקשר זה, יצוין, כי על מנת להרתיע מעסיקים מביצוע הפרות דומות בעתיד, קיימת חשיבות מכרעת לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק נגד המעסיק המפר, שכן בשונה מפיצוי "רגיל", הבא לפצות בגין חסרון כיס או נזק שנגרם – שלעיתים מסתכם בסכום נמוך ולא משמעותי (ודאי עת מדובר בתקופת עבודה קצרה מאוד), הרי שמנגד, פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, הינו בבחינת תמרור אזהרה חד משמעי כנגד ההתנהגות הפסולה, באמצעותו יכולים בתי הדין להשפיע על מעסיקים ולקבוע להם סטנדרט התנהגות ראוי – באמצעות פגיעה בכיסם - גם במקרים בהם הנזק שנגרם לעובד אינו משמעותי.
חיפוש
סגור
