20/2/2019
ביום 31.1.2019 קיבל בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום שעניינו הלוואה העומדת בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וקבע כי גם במקרה בו ההסכם נוגד את הוראות החוק, אין לדחות את התביעה, אלא לבצע השבה הדדית (ע״א 31360-03-18 אסרף ואח' נ' שעתל ואח׳).
רקע כללי
המערערים הם ילדיו ויורשיו של המנוח אלי אסרף ז"ל (להלן: "המנוח"). לטענת המערערים, טרם פטירתו של המנוח, הורה לבתו (המערערת 2) לגבות המחאות ששמר בכספת להבטחת הלוואות שנתן. בתקופה לא ידועה בין השנים 2012-2013 הלווה המנוח למשיבים (או מי מהם) הלוואה בסך של 150,000 ₪ בארבעה שקים. לצורך הבטחת פירעון ההלוואה, המשיבים הפקידו בידי המנוח 3 המחאות בסכום כולל של 150,000 ₪ בחתימתה של המשיבה 2 (סיגלית שעתל). לאחר שהמנוח הלך לבית עולמו, הגישו המערערים תביעה לפירעון ההלוואה לבית משפט השלום. המשיבים טענו כי ההלוואה ניתנה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק") ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף. בנוסף, העלו המשיבים טענה כי ההלוואה נפרעה במלואה.
פסק דינו של בית המשפט השלום
בית משפט השלום קבע כי ההלוואה אינה עומדת בהוראות החוק ודין התביעה להידחות. כך, בין היתר, נקבע כי ההלוואה ניתנה במסגרת עיסוקו של המנוח במתן הלוואות ולא כטענת המערערים כי מדובר בהלוואה חד פעמית על רקע יחסי חברות בין המנוח למשיבים. כן נקבע כי ההלוואה לא עומדת בהוראות החוק הדורש קיומו של מסמך בכתב הכולל סדרה של פרטים חיוניים. בנוסף, קבע בית המשפט כי למשיבה 2 (סיגלית שעתל) לא היה חלק בהלוואה ודחה את התביעה כנגדה. עם זאת, נקבע כי גרסתו של המשיב 1 (אריה שעתל) בעניין פירעון ההלוואה רצופה סתירות וספק אם ניתן לבסס עליה טענה לפירעון ההלוואה. המערערים לא השלימו עם קביעתו של בית המשפט השלום וערערו על פסק הדין, כאשר טענתם המרכזית התייחסה לקביעה בעניין ביטול הסכם ההלוואה.
דיון והכרעה
בית המשפט המחוזי מפי סגן הנשיא, כבוד השופט יעקב שינמן, קבע כי במקרה בו החוזה בטל ואף בשל אי חוקיות, הדין מורה על השבה הדדית של הכספים שהועברו בין הצדדים. בנסיבות העניין, נקבע כי עצם קיומה של ההלוואה הוכח מעבר לכל ספק, באופן ברור ואף בהודאת המשיבים, ואף אם ההסכם בין הצדדים נכרת בניגוד להוראות החוק, אין לדחות את התביעה לגמרי, אלא יש להכריז על ההסכם כבטל ולקבוע הסדר השבה הדדית. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור ממצאי בית משפט השלום, טענת "פרעתי" שהעלה המשיב 2 לא מהימנה ודינה להידחות. משנקבע כך, דן בית המשפט בהשבה הדדית וקבע כי המשיב 2 (והוא בלבד) ישיב למערערים סך של 95,775 ₪.
חיפוש 
סגור 
