טענת "פרעתי" הקבועה בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז–1967 מאפשרת לחייב, הטוען כי מילא אחר פסק הדין שניתן בעניינו או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, להגיש בקשה בעניין זה לרשם ההוצאה לפועל, תוך שהחוק מסמיך את רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין.
הדיון בפני רשם ההוצאה לפועל בטענת החייב "פרעתי" אינו גורר אחריו כל התערבות של רשם ההוצאה לפועל במה שפסק בית המשפט בפסק הדין המוצא לפועל [ע"א 370/80 מרכז הדירות ברחובות חברה לבנין בע"מ נ' ז'ק פחימה, פ''ד לה(2) 148], וסמכותו של רשם ההוצאה לפועל מתמצית בבירור טענת החייב כי לאחר מועד מתן פסק הדין, פרע את פסק הדין בחלקו או בשלמותו. בשל כך אל לו לחייב לטעון טענות בטענת פרעתי אשר היו נדרשות במסגרת ההליך העיקרי שהתנהל בבית המשפט ואין רשם ההוצאה לפועל רשאי לשעות לטענת החייב שפרע לפני מתן פסק-הדין. טענה זו מקומה בבית-המשפט שדן בתביעה, ואם לא נטענה שם, אבד עליה הכלח, שאם לא כן ישמש רשם ההוצאה לפועל דרגת ערעור המעבירה פסק דין של בית המשפט תחת שבט בקרתה והמעמידה מעשה-בית-דין בסימן שאלה (בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ''ד כו(2) 145). כמו כן אין רשם ההוצאה לפועל מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה [רע"א 10053/04 אליעזר עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד בע'מ סניף עכו (מאגר משפטי נבו)].
יחד עם זאת, הסמכות המוקנית לרשם ההוצאה לפועל בגדר סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אינה מצטמצמת אך לטענות טכניות של פירעון החוב אלא יכולה להקיף גם טענות של שינוי נסיבות מהותי שהתחולל לאחר מתן פסק הדין, ובמקרה שכזה יהא על רשם ההוצאה לפועל לבחון האם בשינוי הנסיבות שאירע לאחר מתן פסק הדין יש כדי להצדיק טענת פרעון [רע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' עודד שמריה (מאגר משפטי נבו); רע"א 1151/04 קיקי נ' עירית טבריה (לא פורסם (נבו)].
מה, אם כן, ניתן לטעון במסגרת טענת "פרעתי"? על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל ניתן לטעון טענות בעניין תשלומים או אירועים, ששולמו או שאירעו לאחר מתן פסק הדין, כאשר טיעוני החייב אינם מוגבלים רק לטענת "פרעתי" במובן המילולי המצומצם, אלא לכל טענה מסוג כלשהו הפוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין, כאשר בפסיקה אף נקבע כי טענת פרעתי משתרעת גם על טענת חייב לפיה הוא פטור מלשלם את רכיב המע"מ לפי פסק הדין, כל עוד הזוכה לא שילמה אותו והציגה חשבונית מס כדין [ע"א (ת"א) 3690/07 אוטוגולד השכרת רכב (2000) בע"מ נ' דוד עבדי (מאגר משפטי נבו)].
סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל אינו קובע פרק זמן שבמהלכו על החייב להגיש בקשה בטענת פרעתי. גם עיון בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, מגלה כי אף שם אין כל מסגרת שבחובה, הקצובה בזמן להעלאת טענת "פרעתי". הלכה פסוקה היא, שלא נקבע זמן מוגדר לאחר צאתו של פסק הדין להעלאת טענת "פרעתי", ו"הפירעון הנטען יכול שייעשה בכל תאריך שהוא, לאחר צאת פסק-הדין, והוא מנקה את החייב מן החוב, יהא אשר יהא תאריכו. הואיל וכך, אין מגבילים את החייב בזמן" (בר"ע 87/72, שם). גם טענה לחוסר תום לב כתוצאה משיהוי בהעלאת טענת פרעתי רק בשלבים מאוחרים של הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד החייב נדחתה בפסיקה [ע"א (ת"א) 2655/04 החברה הישראלית לשקילה בע"מ נ' צח אורני (מאגר משפטי נבו)]. מקרה מיוחד שנדון בפסיקה הינו טענת "פרעתי" לעניין ביצועם של שטרות בלשכת ההוצאה לפועל. בעניין זה נקבע כי שטר כמוהו כפסק דין על תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מלהתנגד לביצועו, או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה. על כן רשם ההוצאה לפועל יהא רשאי להיזקק לטענת פרעון, אם טוען החייב שפרע לאחר שהומצאה לו בקשת הנושה לביצוע השטר, שכן תאריך ההמצאה מוכח מאישור ההמצאה, ואילו פרעון שנפרע לפניו יכול לשמש לחייב עילה להתנגד לביצוע השטר. נמנע החייב מלהתנגד, ממשיכים בפעולות ההוצאה לפועל, אך אם פרע לאחר יום ההמצאה, ידון רשם ההוצאה-לפועל בטענתו, על-פי הסמכות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לחוק (בר"ע 87/72, שם).
נטל השכנוע בטענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה [רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ (מאגר משפטי נבו)]; דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות 189 (2008)]. במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, למשל כאשר החייב מביא מסמכים התומכים לכאורה בטענותיו, ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב, אלא שגם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי והראשוני מוטל על כתפי החייב, וככל שבסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי רע"א 5438/09 עו"ד יוסף גרוסמן נ' שמואל אסי אסלן (מאגר משפטי נבו)].
בהקשר זה יש לזכור כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון בממצאים שנקבעו בפסק הדין המבוצע בתיק במסגרת טענת "פרעתי" וגם אם מתיר הוא לצדדים לטעון בפניו ולהציג ראיות, הרי שבסופו של יום, סמכות רשם ההוצאה לפועל איננה מורחבת כתוצאה מהרחבת היקף הטיעון [ע"א (ת"א) 3886/07 דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ נ' טוביה דגן (מאגר משפטי נבו)].
על פי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, עד להכרעה בבקשה בטענת "פרעתי", כאשר על פי סעיף 19(ב) לחוק ההוצאה לפועל את עיכוב הביצוע יש להתנות בהפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, אלא אם החליט בנסיבות העניין, שלא לצוות כן. עובר לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט - 2008 הורה סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל, כי רשם ההוצאה לפועל ידון בבקשה בטענת "פרעתי" כאילו היה בית משפט שדן בבקשה בדרך המרצה, כאשר "המרצה פירושה - פניה בעל פה לבית המשפט, ובו מתייצבים שני בעלי הדין: המבקש משמיע את בקשתו והמשיב, משיב" [השופט י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) בעמ' 709].
מכאן שעובר לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, הטיל סעיף 19(ג) לחוק חובה על רשם ההוצאה לפועל לקיים דיון בבקשה בטענת "פרעתי" ובה לשמוע את טענות הצדדים, כאשר החלטתו שניתנה לאחר מכן בבקשה הקימה מעשה בית דין ודינה לעניין ערעור כדין פסק דין של בית משפט שלום.
בפסיקה שדנה בבקשות בטענת "פרעתי" שהוגשו עובר לתיקון 29, נבחנו מקרים בהם נתן רשם ההוצאה לפועל החלטתו בבקשה מבלי לקיים דיון ולשמוע טענות הצדדים, ונקבע כי החלטה שכזו אינה מקימה מעשה בית דין וניתן לדון באותה בקשה מחדש [עשא (ת"א) 1422-09 יוסי וייס נ' טרמר יהודית (מאגר משפטי נבו); ע"א (חיפה) 1503/00 קוויט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מאגר משפטי נבו)]. תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, שינה, בין היתר, את סדר הדין בבירור בקשה בטענת "פרעתי", תוך מחיקת סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל [עשא (ת"א) 3304-07 אריק זמיר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (מאגר משפטי נבו)], ועל כן נראה כי לאחר התיקון רשאי רשם ההוצאה לפועל לדחות בקשה בטענת "פרעתי" מבלי לקיים דיון בה.
כמו כן במסגרת תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל הוסף סעיף 19(ג) החדש, הקובע סנקציה לחייבים המגישים בקשות בטענת "פרעתי" בלא כל יסוד להעלאתן, שעניינו הטלת הוצאות מיוחדות על החייב מקום בו דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת החייב לאחר שמצא כי לא היה יסוד להעלאת הטענה.
>> זקוקים לייעוץ משפטי של עו"ד הוצאה לפועל? לחצו כאן.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
במסגרת החקיקה הקיימת, ישנם מספר מנגנונים, המאפשרים לקבל דמי מזונות גם כאשר החייב מצוי בהליך חדלות פירעון. הן החייב והן הנושה/ זכאי למזונות יכולים לממש את זכותם, הן ביחס לסדר נשייתם והן ביחס לזכאות לקבל בסופו של יום את מלוא הסכום שנפסק, לאור העובדה כי צו ההפטר לא חל על חוב מזונות.
חוק חדלות פירעון ביטל את ההגנה, שניתנה בעבר לדירת המגורים של פושט הרגל, ובמקביל העניק הגנה הדורשת הפעלת שיקול דעת משפטי קפדני בעת הבחירה לממש דירת מגורים. מה אומרות על כך פסיקות בית המשפט?
בהליך של חדלות פירעון ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לקבלת צו הפטר, המעניק פטור לחייב מתשלום חובותיו הקיימים. הצו מגן על החייב מפני הנושים שלו ומונע מהם את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים כלפיו על מנת לקבל בחזרה את החוב שלהם.
חיפוש 
סגור 
