8/2/2011
הלכה ידועה היא, כי בבסיס החיוב במס עומדים התוכן הכלכלי והמהות האמיתית של העסקה ולא הצורה הפורמאלית של ההסכם.
כך קבע כב' הנשיא (דאז) א' ברק בע"א 2330/04 מנהל מס שבח אזור ירושלים נ' מלונות צרפת ירושלים בע"מ, תק-על 2006(2), 2390:
"תוצאות המס נגזרות על פי מהותה הכלכלית האמיתית של העסקה. הצורה הפורמאלית איננה קובעת את תוצאות המס. הצורה הפורמאלית היא אך נקודת התחלה אך לא נקודת סיום.
עמדתי על כך באחת הפרשות באומרי:
"מהותה של עסקה נקבעת לצורך דיני המס על-פי המהות הכלכלית האמיתית של העסקה. שם העסקה, או כינויה על-ידי הצדדים לה, איננו מכריע את מהותה של העסקה לצורך דיני המס. עיקרון זה הוא עיקרון מקובל זה שנים בדיני המס" (ע"א 6722/99 מנהל מע"מ תל-אביב נ' משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ', פ"ד נח(3) 341, 347)". (ההדגשות אינן במקור-מ.פ.)
זאת ועוד, כידוע, תכלית חוק מיסוי מקרקעין הינה גביית מס אמת. (ראה לעניין זה: ו"ע (מחוזי ת"א) 1287-07 תרצה זיידנבייבר נ' מנהל מס שבח רחובות, תק-מח 2010(3), 11094 , 11099 (2010).