הכרה בניצולי שואה שסבלו מעוצר חלקי, כנרדפים

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון)

1/1/2011

חוק רדיפות הנאצים שנחקק בעקבות הסכם השילומים שנחתם בין מדינת ישראל לבין מדינת גרמניה בשנת 1952, מסדיר את נושא התגמולים שמוענקים לניצולי שואה בגין נכות שהוסבה להם עקב רדיפות הנאצים. לעניין הזכאות לפיצויים, מבדיל החוק בין "הגבלת חירות" אשר מקנה זכאות לפיצויים למי שנרדף בתחומי הרייך השלישי, לבין "שלילת חירות" המקנה זכאות לפיצויים גם למי שנרדף מחוץ לתחומי הרייך השלישי.

לאור האמור לעיל, ניצולי שואה רבים שסבלו מעוצר חלקי שהונהג בערים רבות בבולגריה וברומניה, קרי מדינות שלא היו חלק מהרייך הגרמני אך הלכה למעשה פעלו בהשראת הממשל הנאצי, לא זכו, עד לימים אלו, להיכנס לגדר החוק דלעיל. עם זאת, בהחלטה שניתנה על ידי ועדת העררים ברשותו של כבוד השופט לנדמן, נקבע כי הגבלת חופש התנועה על ידי עוצר עשויה להיחשב כ"שלילת חירות" ובלבד שמתקיימים חמישה תנאים כדלקמן :

1. קיומו של צו שלטוני;
2. החלת העוצר על יהודים ולא על כלל האוכלוסייה;
3. אכיפת העוצר בפועל באופן שמי שמפר אותו מסתכן בגופו ;
4. חיוב להימצא במקום מצומצם דוגמת ביתו של אדם ;
5. קיום העוצר במשך שעות, מידי יום ובמשך תקופה משמעותית.

כפועל יוצא מהחלטה זו, הגיש משרד האוצר ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר בחר ללכת בדרכה של ועדת העררים, אולם ראה לנכון "לעבות", כלשונו, את המדדים שהציבה, באופן בו הנטל להוכיח כי להלכה ולמעשה נשללה חירותו של פלוני הפך כבד מנשוא, זאת קל וחומר לאור 64 השנים שחלפו.

בעקבות ההחלטה דנן, הגישו מר הרשקו חיים יחד עם 108 מבקשים נוספים (רע"א 5512/09) ערעור לבית המשפט העליון, אשר במוטב שלושה וב"הנהגתו" של כבוד המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין, ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנה את החלטתה של ועדת העררים, תוך שהוא מכיר בעובדה לפיה חיים תחת עוצר הם חיים של קיפוח חירותו של אדם עד כדי "מעין שלילת חירות". אודות מגמתו של פסק הדין ניתן ללמוד, בחלקה, מדבריו של כבוד המשנה לנשיאה כדלקמן :

"כאשר הוטל עוצר על ידי השלטונות, שהגביל את תנועת היהודים לדלת אמותיהם, זאת למשך תקופה משמעותית ובאופן שמי שהפר את העוצר- דמו בראשו, אין לומר כי הסרת העוצר לזמן קצוב הוציאה את היהודים מגדר מי שתנאי חייהם היו דומים למעצר, במשמעות החוק."

אין חולק כי באמור בפסק הדין דלעיל, יש בכדי ליצור עבור אי אילו ניצולי שואה זכאות לפיצויים, אשר נמנעו מהם במשך 64 שנה:
- עבור אותם ניצול שואה שעולים בקנה אחד עם האמור לעיל ושטרם הגישו בקשה ללשכה לשיקום נכים לקבלת קצבה לפי חוק נרדפי נאצים, יהא להגיש בקשה לאלתר, בה תפורט הנרדפות ממנה סבלו.

- עבור אותם ניצולי שואה שהגישו בעבר בקשה מן הסוג דנן בה טענו את טענת העוצר שנדחתה, יהא להגיש בקשה מחודשת במכתב או בפקס ללשכה לשיקום נכים,המבקשת דיון מחדש בפנייתם.

- עבור אותם ניצולי שואה שהגישו בקשה מן הסוג דנן, ברם נמנעו מלטעון את טענת העוצר ותביעתם נדחתה, יהא לפנות בבקשה מחודשת לאוצר ולטעון את טענת העוצר.

- עבור ניצולי שואה שתביעתם בנידון תלויה ועומדת (נבחנת בימים אלו), יהא להמתין להחלטה לפי פסק הדין.

יודגש כי מספר אזורים כבר הוכרו כנרדפי נאצים, עובדה אשר יש בה כדי להקל באופן משמעותי על ביצוע הפרוצדורה דלעיל, שיכול ותהא סבוכה ומורכבת וכפועל יוצא ראוי שתלווה בידי אנשי מקצוע. לא למותר לציין כי משרידנו, כחלק מאג'נדה חברתית ומאידיאולוגיה מובהקת התמקצע רבות בסוגיות אלו ויוכל לסייע רבות במימוש זכויות ניצולי שואה , זאת בעיקר לאור פסק דינו של בית המשפט העליון.

* למידע נוסף אודות סיוע משפטי ופיצויים לניצולי שואה, לחצו כאן.