1/3/2023
טבלאות הוצאות המחיה בהצהרת ההון אינן בבחינת "ראה וקדש"
להצהרת ההון אותו נדרש הנישום למלא על ידי פקיד השומה משמעות רבה לעניין קביעת שומות. שכן, הכלל הוא, כי ככל ומתגלים הפרשי הון בין שתי הצהרות הון, יש לחייב את הנישום במס מלא בגין הפרשי הון אלו לרבות תשלומי מע"מ וביטוח לאומי. אלא, שאין בפקודת מס הכנסה או בתקנות הוראות ברורות כיצד יש לערוך את השוואת ההון בין שתי הצהרות הון ומה כוללות טבלאות הוצאות המחייה שלפיהן בונים את השוואת ההון.
הנתונים בטבלאות הוצאות המחיה המפורסמות על ידי רשות המסים מבוססים על הוצאות שנתיות ממוצעות של משפחות עירוניות בהתאם לנתונים המתקבלים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אלא מאי, פעמים רבות קיימת שונות מהותית בין הוצאות מחיה בפועל של הנישום לבין טבלאות הוצאות המחיה. כך למשל משפחה החיה כחמולה, או משפחה המתגוררת בישובים מרוחקים שם הוצאות המחיה נמוכות יותר, או לדוגמא משפחה חרדית שילדיה לומדים ושוהים בכולל ולמעשה מגיעים לבית ההורים רק בסופי שבוע וההורים אינם מכלכלים את ילדיהם ועוד.
בפסק הדין אזברגה (ע"מ 38177-09-12 אזברגה נ' פקיד שומה רמלה) נידונה סוגיית הוצאות מחייה בקבוצות אוכלוסיה אשר אורח חייהם שונה ושם דובר על אוח חיים כחמולה. בית המשפט קבע כי על פקיד השומה לבסס את הוצאות המחיה לרמת החיים הספציפית של הנישום וכי יש לקחת בחשבון שטבלאות הוצאות המחיה מבוססות על אומדן ונתונים סטטיסטיים. לפיכך, פקיד השומה לא יכול לעצום עיניים באשר לרמת חיים ספציפית של הנישום, ועליו לערוך התאמה של קבוצות אוכלוסין מסוימת לאותן טבלאות.
גם בעניין מירקו דוד (עמ"ה 519-97 ,מירקו דוד נ 'פקיד שומה אשקלון) נקבע כי ככל שהוכחה רמת חיים צנועה, יש לערוך התאמה של הוצאות המחייה באופן יחסי להוצאות שהוכחו באופן סביר.
ובעניין נביל זהר (עמ"ה 101/97 נביל זהר נ' פקיד שומה נצרת) נידונה שאלה של טבלת הוצאות מחיה במגזר הערבי. נביל בעלים של מזנון שווארמה טען כי הוצאות המחיה במגזר הערבי פחותות ב- 40% מאלה שבטבלאות. בית המשפט קבע: הוצאות המחיה שיוחסו למערער נקבעו על סמך הטבלאות של המחלקה הכלכלית ולא על סמך ניתוח ההוצאות בפועל במשק הבית של המערער ולכן החליט להפחית את הוצאות המחיה ב- 10% מלוח 3-4. (רכב ישן, נסע לחו"ל פעם אחת).
יובהר כי טענות כלליות על רמת חיים נמוכה מזו הקבועה בטבלאות הוצאות מחיה, לא יתקבלו על ידי פקיד השומה ועל הנישום המעוניין לסתור את ההוצאות שבטבלאות המחיה להציג אסמכתאות מבססות התומכות בטענותיו.
כך למשל מומלץ לשמור אסמכתאות בקשר להוצאות הבית, ארנונה, חשמל, מים, תקשורת הוצאות לימודים של הילדים, פירוט ועלויות נסיעה לחו"ל, עלויות עוזרת בית, הוצאות רפאיות מיוחדות, פירוט הוצאות של אירועים משפחתיים. מנגד חשוב לתעד הכנסות שהתקבלו באירועים משפחתיים תוך עריכת רשימת מתנות ומומלץ כי מתנות אלו יופקדו לחשבון הבנק כאסמכתאות לביסוסן.
דוגמא נוספת למצב בו טבלאות הוצאות המחיה אינן משקפות את ההוצאות בפועל הינה במקרה בו מתגורר הנישום בבית הוריו. סוגיה זו (יחד עם סוגיות נוספות) נידונה בפסק הדין בעניין שנהבה (ע"מ 1116-09 שנהבה נ' פקיד שומה כפר סבא).
לטענת שנהבה, פקיד השומה הוסיף באופן שרירותי, ומבלי לתת הסבר מינימלי, הוצאות בית בסך 1,000 ₪ לחודש, והוצאות טיפול בילדים בסך של 833 ₪ לחודש.
שנהבה העיד כי הוא ומשפחתו גרו אצל הוריו. לכן הוריו הם אלו שנשאו בהוצאות החזקת הבית ועוד בהוצאות רבות אחרות בכל השנים בהם גרו הוא ומשפחתו אצל הוריו.
לתמיכה בטענתו זו של שנהבה, הגיש שנהבה תצהיר נוטריוני של הוריו אשר נחתם ביום 2.3.2008, בו הצהירו הוריו של שנהבה כי במהלך כל התקופה שבה התגוררו שנהבה ובני משפחתו בביתם, הם שילמו את הוצאות הבית : ארנונה, חשמל, גז, מים וכבלים.
בית המשפט קבע, כי עדותו של שנהבה בעניין זה, כמו גם של העדים מטעמו, הייתה אמינה.
עוד טען שנהבה, כי גם המפקחת שישבה בשלב א' של השומה וגם הרכזת שישבה בשלב ב' של השומה, לא ביקרו במשק הוריו של שנהבה או בביתו של שנהבה, על מנת לנסות ולהתרשם באופן ישיר מאמיתות טענותיו של שנהבה באשר להוצאות המחיה שלו.
בית המשפט שוכנע, כי שנהבה הגיש לפקיד השומה את המסמכים אותם נדרש ופקיד השומה התעלם מהם.
לכן, חשוב לתעד בזמן אמת אירועים אשר יש להם השפעה על הוצאות מחיה של הנישום על מנת שבעת הצורך, ניתן יהיה להוכיח כי הוצאות המחיה בפועל נמוכות מאלו אשר נקבעו בטבלאות הוצאות המחיה.
טבלאות מחיה הצהרת הון
להוצאות המחיה השפעה מכרעת על הפרשי ההון, וודאי כאשר מדובר על השוואת הון הנערכת על פני שנים רבות. לכן במקרים המתאימים אין לקבל את טבלאות הוצאות המחיה כ - "כזה ראה וקדש" ויש לבחון כל מקרה לגופו, דבר העשוי להפחית במידה ניכרת את הפרשי ההון עד כדי איפוסם.