26/10/2025
מה עושים כשהורה או בן משפחה כבר לא מסוגל לקבל החלטות בעצמו? במאמר נמסביר מי יכול להתמנות כאפוטרופוס, באילו מקרים זה נדרש ואיך מתבצע ההליך המשפטי.
מהי אפוטרופסות ומתי יש צורך בה?
אפוטרופסות היא מנגנון משפטי שמאפשר לבית המשפט למנות אדם או גוף שידאג לענייניו של אדם אחר, שאינו מסוגל לדאוג להם בעצמו. החוק בישראל קובע עקרון יסוד שלכאן יש לשים לב: לכל אדם יש כשרות משפטית וזכויות מיום לידתו ועד מותו, והוא כשיר לבצע פעולות משפטיות כל עוד לא נשללה או הוגבלה כשירותו בחוק או בפסיקת בית משפט. מינוי אפוטרופוס מהווה חריג לכלל זה, מאחר שהוא שולל מהאדם את ניהול ענייניו ומעביר את הסמכות לכך לאחר. לכן הליך זה ננקט רק כשאין ברירה אחרת, כאשר ברור שבלי מינוי ייפגעו זכויותיו או צרכיו של אותו אדם. בית המשפט נוקט זהירות רבה לפני מינוי אפוטרופוס, ופועל להגביל את הפגיעה בעצמאותו וחירותו של האדם למינימום ההכרחי.
בפועל, אפוטרופסות נדרשת בשתי סיטואציות עיקריות:
- קטינים - ילדים מתחת לגיל 18, שהוריהם אינם מסוגלים לשמש אפוטרופסים טבעיים (למשל אם ההורים נפטרו או שאינם כשירים למלא חובותיהם);
-
- בגירים - מבוגרים שאיבדו את יכולתם לנהל את ענייניהם (עקב מחלה, הידרדרות קוגניטיבית, מוגבלות נפשית או פיזית קשה, וכדומה).
במקרה של קטין ללא הורים מתפקדים, החוק מאפשר לבית המשפט למנות לו אפוטרופוס שימלא את מקומם של ההורים. לגבי בגיר, סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 קובע שבית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס לאדם שבאופן קבוע או זמני אינו מסוגל לדאוג לענייניו (כולם או חלקם), ואין אדם אחר המוסמך ומוכן לדאוג לכך במקומו.
נוסף על כך, החוק מכיר במקרים מיוחדים כמו הכרזה על פסול-דין - מצב שבו בית המשפט כבר קבע שאדם מסוים אינו כשיר משפטית; במצב כזה מינויים של אפוטרופוס הוא בדרך כלל הכרחי . כמו כן, לעיתים מתעורר צורך באפוטרופוס לענין ספציפי, למשל אפוטרופוס לענייני גוף עבור מטופל מאושפז שלא מבין ויכול להסכים להליך רפואי דחוף. חשוב לציין: גיל מבוגר כשלעצמו אינו עילה למינוי אפוטרופוס. בתי המשפט הבהירו כי העובדה שאדם הוא קשיש ואולי זקוק לעזרה ביום-יום אינה מספיקה - כל עוד הוא מסוגל לקבל החלטות או לדאוג לענייניו בצורה כלשהי, אין לפגוע בחזקת הכשרות שלו רק בגלל גילו . המבחן הוא יכולתו האמיתית של האדם וכן היעדר חלופות פחות פוגעניות.
העילות והתנאים למינוי אפוטרופוס
החוק מפרט מספר עילות שבהתקיימן רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס. סעיף 28 לחוק מתייחס לקטינים: למשל, אם אחד ההורים נפטר או הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו כהורה, בית המשפט יכול למנות לקטין אפוטרופוס נוסף (בנוסף להורה הנותר) או אחר, לפי הנסיבות. לעומת זאת, בפרק העוסק בבגירים, סעיף 33(א) מונה את החלופות למינוי אפוטרופוס על-ידי בית המשפט. החלופה המרכזית לענייננו, כאמור, היא סעיף 33(א)(4) הנ”ל לגבי אדם שאינו יכול לדאוג לענייניו. ישנן גם חלופות נוספות בסעיף 33(א) - כגון אפוטרופוס לנכסיו של נעדר, או מינוי אפוטרופוס לאדם שהוכרז פסול-דין - אך אלו פחות נפוצות.
בית המשפט לא ימנה אפוטרופוס אם המטרה הנדרשת ניתנת להשגה בדרך הפוגעת פחות בזכויותיו וחירותו של האדם . התנאים להיענות לבקשה מודגשים בתקנות ובפסיקה: צריך להראות שאם לא ימונה אפוטרופוס ייפגעו זכויותיו או צרכיו של האדם, ושאין אמצעי חלופי שפוגע פחות בעצמאותו. אפילו כאשר האדם עדיין מסוגל לקבל החלטות אך מתקשה לבצע ולדאוג לענייניו (מצב גבול), בית המשפט ישקול מינוי אפוטרופוס רק אם קיימות נסיבות מיוחדות וגם אין מי שמוכן ומסוגל לסייע לו ללא אפוטרופסות. גם אז, ההוראה היא שהאפוטרופוס לא יקבל החלטה בניגוד לרצון האדם עצמו במקרים שבהם אותו אדם עדיין בעל שיפוט מסוים.
עוד סמכות רחבה של בית המשפט מצויה בסעיף 68(א) לחוק, המאפשר מתן אמצעי שמירה זמניים או קבועים - למשל מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין (לניהול הליכים משפטיים) - כדי להגן על ענייניו של קטין, פסול-דין או חסוי. כלומר, בית המשפט יכול למנות אפוטרופוס זמני במקרה דחוף, גם לפני החלטה סופית בבקשה, אם רואה צורך בכך (לדוגמה: למתן הסכמה דחופה לניתוח מציל חיים עבור אדם חסר הכרה).
כיצד מוגשת בקשה למינוי אפוטרופוס ומה לכלול בה?
את הבקשה למינוי אפוטרופוס יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור מגוריו של האדם שלגביו מבוקש המינוי . את הבקשה רשאים להגיש בן/בת הזוג של האדם, הורה שלו או קרוב משפחה אחר. גם היועץ המשפטי לממשלה (באמצעות ב”כ מפרקליטות או משרד הרווחה) מוסמך להגיש בקשה במקרים המתאימים. בקהילות מסוימות קיימת סמכות מקבילה: למשל, בעניינם של מוסלמים בישראל לעיתים פונים בבקשה לבית הדין השרעי. ברוב המקרים, עם זאת, הדיון יהיה בבתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה.
תוכן הבקשה
הבקשה לערכאה צריכה להיות בכתב ובצירוף תצהיר מאומת. יש לכלול פרטים מלאים אודות האדם שלגביו מבקשים אפוטרופסות (שם, מספר זהות, פרטי התקשרות) . כמו כן יש לפרט את שמות בני משפחתו מדרגה ראשונה ופרטי ההתקשרות עימם - הורים, ילדים בגירים, אחים, בן/בת זוג - ולציין את עמדתם known לגבי המינוי, ככל שניתן לברר זאת. חובה לפרט נימוקים מפורטים לצורך במינוי אפוטרופוס: מהן הבעיות או המגבלות שמונעות מהאדם לדאוג לענייניו, אילו עניינים ספציפיים מצריכים טיפול אפוטרופוס, והאם המינוי דרוש לתקופה מוגדרת (זמני) או לצמיתות . אם ניתן – חשוב לצרף את עמדתו של אותו אדם עצמו לבקשה: האם הוא מסכים למינוי ומי הוא היה רוצה שישמש כאפוטרופוס שלו. אם לא ניתן לברר את דעתו בשל מצבו, יש להסביר בבקשה מדוע לא הצליחו לקבל את עמדתו.
טפסים ומסמכים נלווים
יש למלא טופס רשמי של “בקשה למינוי אפוטרופוס” . בטופס מסמנים את סוגי העניינים שלגביהם מבוקש המינוי: אפוטרופסות לעניינים רפואיים, אישיים, רכושיים, או עניין ספציפי אחר. במידה והמבקש מציע אדם מסוים לשמש אפוטרופוס, יש לכלול את פרטיו ולצרף הסכמתו בכתב של אותו מועמד, כולל הצהרה כמה אנשים נוספים (לא קרובי משפחתו) הוא משמש להם אפוטרופוס, אם משמש . על המבקש עצמו להצהיר בתצהיר (מאומת ע”י עו”ד או מזכירות ביהמ”ש) שכל העובדות בבקשה נכונות. בתצהיר עליו לציין לפי מיטב ידיעתו האם נערך או הופקד לגבי אותו אדם ייפוי כוח מתמשך או הנחיות מקדימות או “מסמך הבעת רצון” (מסמך שבו הורה לילד עם מוגבלות, למשל, מציין מי יטפל בילדו לכשלא יוכל) . גם מידע זה חיוני, משום שקיומם של מסמכים כאלה עשוי להפוך את המינוי למיותר או להשפיע על זהות האפוטרופוס שימונה (ראו בהמשך על ייפוי כוח מתמשך).
לבקשה יש לצרף חוות דעת רפואית עדכנית לגבי מצבו של האדם, אם הוא מעל גיל 18. בדרך כלל נדרשת חוות דעת מרופא מומחה - פסיכיאטר, נוירולוג או גריאטר, בהתאם למקרה - שתפרט את האבחנה הרפואית, את היקף כשירותו של האדם (האם הוא מסוגל או לא מסוגל באופן מלא או חלקי לטפל בענייניו), והאם הוא מבין מהו מינוי אפוטרופוס ויכול להביע רצונו לגביו. חוות דעת זו קריטית להוכחת הצורך במינוי. במקרה של אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ניתן לצרף את החלטת הוועדה לאבחון (ועדה סטטוטורית) שקבעה שאינו מסוגל לדאוג לעצמו . בנוסף, בני משפחה מדרגה ראשונה שאינם מבקשים בעצמם להתמנות צריכים לחתום על כתב הסכמה למינוי המבוקש בפני עו”ד/פקיד סעד/מזכירות בית משפט. אם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שמתנגד או מסרב לחתום - יש לציין זאת ולצרפו כ”משיב” להליך, כדי שיוכל להשמיע התנגדותו בבית המשפט . בכל בקשה כזו, משיבים נוספים באופן קבוע הם נציג היועמ”ש (בד”כ האפוטרופוס הכללי או נציגו במשרד הרווחה), שתפקידו לייצג את האינטרס הציבורי ולוודא שהמינוי נחוץ ומוצדק.
לאחר הגשת הבקשה וצרופותיה, היא משובצת לדיון בפני שופט משפחה. במידת האפשר, בית המשפט יבקש לשמוע גם את האדם עצמו שאמור לקבל אפוטרופוס (ה”חסוי”), אם מצבו הרפואי מאפשר התייצבות ונתינת עמדה. פעמים רבות מתבקשת גם חוות דעת של עובד סוציאלי לסדרי דין (תסקיר), שבודק את סביבת האדם, את צרכיו ואת המועמדים לאפוטרופסות, וממליץ לבית המשפט על פתרון מיטבי.
התנגדות למינוי אפוטרופוס - האם וכיצד ניתן להתנגד?
כן. חוקית ובפועל ניתן להתנגד למינוי אפוטרופוס. ההתנגדות יכולה להגיע מכמה כיוונים: האדם עצמו שעבורו מבקשים אפוטרופוס (אם הוא בעל דעה ויכולת ביטוי בנושא) רשאי להתנגד, וכן בני משפחתו הקרובים יכולים להביע התנגדות. שתי עילות מרכזיות להתנגדות הן: האחת - שאין כלל צורך במינוי אפוטרופוס, כי לדעת המתנגד אותו אדם בכל זאת מסוגל לקבל החלטות או שניתן לסייע לו בדרכים אחרות בלי לשלול את כשרותו; והשנייה - התנגדות לזהות המועמד המוצע לאפוטרופסות, בטענה שאינו ראוי או אינו מתאים לתפקיד. במילים אחרות, ייתכן שאין חולק שאותו אדם צריך סיוע, אך נטען שאדם אחר צריך לשמש אפוטרופוס במקומו, או שיש פתרון פחות דרסטי.
נימוק של העדר צורך יכול להתבסס, למשל, על כך שלאותו אדם כבר קיים ייפוי כוח מתמשך תקף (ראו בהמשך), או שהוא מסתדר עם תמיכה חלקית של בני משפחה/מטפל ואינו זקוק לשלילת כשרותו. גם אם מצבו הידרדר, ניתן לטעון שיש למנות לו תומך בקבלת החלטות במקום אפוטרופוס (תומך הוא כלי חוקי חדש יותר המסייע לאדם בקבלת החלטותיו מבלי להחליפו באופן מלא). בית המשפט אכן מחויב לוודא שאין חלופה פחות פוגענית לפני שימנה אפוטרופוס. נימוק של אי-התאמת המועמד מופיע בעיקר כאשר בן משפחה מסוים מגיש את הבקשה למנות אותו כאפוטרופוס, וקרוב אחר סבור שיש לו אינטרס עצמי או סכסוך שעלול לפגוע בניהול העניינים. למשל, במצב של חילוקי דעות בין הילדים של קשיש לגבי מי ימונה - אחד הילדים עשוי לטעון שאחיו אינו ראוי (חשש לניגוד עניינים, לניצול כספי, או פשוט חוסר אחריות). לעיתים קרובות במקרים של סכסוך בתוך המשפחה, בית המשפט יעדיף למנות אפוטרופוס ניטרלי חיצוני (אפוטרופוס מקצועי או האפוטרופוס הכללי) ולא אחד מהצדדים המסוכסכים, כדי למנוע מלחמות שעלולות להזיק לחסוי. גם כאשר החסוי עצמו מביע התנגדות למינוי אדם מסוים (נניח, הקשיש מסרב שבנו יתמנה ומעדיף מישהו אחר), בית המשפט ישקול זאת בכובד ראש ועשוי למנות גורם אחר אם ההתנגדות נראית כנה ומבוססת. ככלל, רצונו של האדם כשיר הוא שיקול שהחוק מחייב להתחשב בו גם בעת בחירת זהות האפוטרופוס. לפיכך, התנגדות מנומקת מצד האדם או מצד קרובים יכולה להשפיע על ההחלטה - בין בדחיית הבקשה למינוי בכלל, בין במינוי אפוטרופוס אחר (מישהו ניטרלי או מוסכם יותר). כמובן, כל התנגדות תיבחן ע”י בית המשפט, שבסופו של דבר יכריע לפי טובת האדם עצמו.
יצוין שבמקרים שבהם כבר מונה אפוטרופוס ואחר כך מתעוררת בעיה (למשל מתגלה שהאפוטרופוס לא ממלא תפקידו כראוי), ניתן להגיש בקשה להחלפת אפוטרופוס או לביטול המינוי, וגם בהליך כזה שמע בית המשפט את טענות כל הצדדים טרם הכרעה.
מי יכול לשמש אפוטרופוס?
על פי החוק, ניתן למנות למשרת אפוטרופוס כמה סוגי גורמים:
-
אדם פרטי (יחיד) - זה יכול להיות בן זוגו של החסוי, אחד מילדיו או קרובי משפחה אחרים, חבר קרוב, עורך דין, או כל אדם מתאים אחר שמוכן לתפקיד. לעיתים ימונו שני אנשים או יותר ביחד כאפוטרופסים משותפים (למשל שני ההורים יחדיו, או שני ילדים), אם בית המשפט סבור שזה לטובת החסוי. במקרה של מינוי משותף, האפוטרופסים צריכים בדרך כלל לפעול בהסכמה, ואם יש ביניהם מחלוקת – נדרשת הכרעת בית המשפט . אפשר גם לחלק תפקידים בין אפוטרופסים (אחד יהיה אחראי על רכוש והשני על גוף, ראו בהמשך).
- תאגיד - החוק מתיר למנות תאגיד מוכר לאפוטרופסות, כגון ארגון, עמותה או חברה העוסקים בתחום זה ומאושרים על-ידי משרד הרווחה והאפוטרופוס הכללי. אכן, בישראל קיימים תאגידי אפוטרופסות (חברות אפוטרופסות) המורשים לשמש אפוטרופסים מקצועיים למספר חסויים, בעיקר כאשר אין בני משפחה מתאימים.
- האפוטרופוס הכללי - האפוטרופוס הכללי הוא יחידה במשרד המשפטים (האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי) שאחראית גם על פיקוח על אפוטרופסים. החוק קובע שהאפוטרופוס הכללי עצמו יכול להתמנות כאפוטרופוס לאדם מסוים במקרים המתאימים. בפועל, האפוטרופוס הכללי מתמנה בדרך כלל כאפוטרופוס זמני במצבי ביניים, או כאפוטרופוס לרכוש כאשר אין אף אדם פרטי או תאגיד שיכול לשמש (הוא מנהל אז את כספי החסוי באמצעות מחלקת האפוטרופסות).
- ועדה לענייני אפוטרופסות לנפגעי שואה - זוהי מסגרת מיוחדת הקבועה בחוק, המאפשרת למנות ועדה שבה חבר נציג משרד הבריאות ונציג של גוף המטפל בנפגעי שואה, כאפוטרופוס לאותם ניצולים הזקוקים לכך עקב טראומות השואה. זהו סעיף ייחודי היסטורי למדי, המשמש במצבים ספציפיים.
כאשר מוגשת בקשה, בית המשפט הוא שמחליט את זהות האפוטרופוס המתאים ביותר בנסיבות העניין, מתוך המועמדים או האפשרויות. ככל שיש בן משפחה קרוב, אוהב ומסוגל למלא את התפקיד, לרוב תינתן עדיפות לכך (בעיקר לגבי קטין, החוק אפילו קובע עדיפות לקרובי משפחה מסוימים). אולם, אם אין קרוב משפחה זמין או ראוי, אין מניעה למנות אדם אחר או גוף מקצועי. העיקרון המנחה הוא טובת החסוי. בית המשפט ישקול את כישורי המועמד, מידת מהימנותו וניקיון הכפיים שלו, קרבתו לחסוי, וכאמור - את רצונו המובא של החסוי (אם ידוע). לא פעם, אנשים עורכים מראש “הנחיות מקדימות” שבהן הם מביעים רצון שמישהו מסוים יהיה אפוטרופוס שלהם אם יידרש בעתיד, ובית המשפט יכבד זאת אלא אם יש סיבה ממשית שלא . אם אין מועמדים מתאימים במשפחה, האפשרות של אפוטרופוס מקצועי (למשל עמותה) או האפוטרופוס הכללי קיימת, כדי להבטיח שהחסוי לא יישאר ללא הגנה.
אפוטרופוס לרכוש לעומת אפוטרופוס לגוף
תחומי האחריות של אפוטרופוס יכולים להיות שונים. החוק מאפשר להגביל את מינוי האפוטרופוס לנושאים מסוימים, בהתאם לצורך. ניתן למנות אפוטרופוס לרכוש בלבד, לגוף בלבד, או אפוטרופוס כולל לכל ענייניו של האדם - וכן אפשר למנות אפוטרופוס לעניין ספציפי (כגון אפוטרופוס לדין לצורך ניהול תביעה משפטית מסוימת). אפוטרופוס לרכוש (או לענייני רכוש) מופקד על ניהול העניינים הכספיים והקנייניים של החסוי: טיפול בחשבונות בנק, תשלומים, נכסי נדל”ן, השקעות, תביעות כספיות וכדומה. אפוטרופוס לגוף (או לעניינים אישיים) מופקד על קבלת החלטות הנוגעות לרווחתו האישית של האדם: החלטות רפואיות (כגון הסכמה לטיפולים), בחירת מקום מגורים או אשפוז, טיפולים סיעודיים, ודאגה לצרכיו היומיומיים והרווחה הכללית. לעיתים קרובות, במיוחד במינוי אפוטרופוס לקשישים או אנשים עם מוגבלות, ממנים אפוטרופוס אחד לכל התחומים - לרכוש ולגוף יחד - אם יש אדם אחד שיכול לשאת בכך. במקרים אחרים מחלקים: למשל, בן משפחה קרוב ממונה לעניינים האישיים (שם נדרשת היכרות ואמון), בעוד תאגיד מקצועי או עורך דין ממונה לטפל בנושאי הרכוש המצריכים מומחיות פיננסית.
החוק מאפשר גם מינוי מספר אפוטרופסים במקביל. ניתן לחלק אחריות ביניהם לפי תחומים (אחד לגוף ואחד לרכוש), או לקבוע שהם יפעלו יחד במשותף בכל התחומים. כאשר המינוי הוא משותף, נקבעים כללים לשיתוף פעולה: בדרך כלל עליהם לקבל החלטות בהסכמה, ובנושאים שבמחלוקת פונים לבית המשפט. יש גם גמישות לשעת חירום – כל אפוטרופוס מוסמך לפעול לבדו בדבר דחוף כדי למנוע נזק, אם האחרים אינם זמינים, וכן כולם אחראים ביחד ולחוד כלפי החסוי. אפשרויות אלו נועדו לתת מענה לצרכים שונים - לעיתים נוח שבן משפחה יטפל בענייני היום-יום, בעוד איש מקצוע שולט בעניינים כספיים, וכדומה. בית המשפט יפרט בצו המינוי אילו עניינים נמסרים לסמכות האפוטרופוס ובאילו היקפים, כדי שהפגיעה בחירות החסוי תהיה מצומצמת רק למה שנחוץ. למשל, יכול להיות שימנו אפוטרופוס לרכוש רק לצורך טיפול בנכס מסוים או ניהול חשבון בנק, ולא בכל ענייני הרכוש - אם זה מספיק כדי להגן על האדם. הגישה המודרנית היא להגביל את המינוי רק לתחומים שבהם האדם באמת אינו מסתדר, ולא “לשלול כשרות גורפת” מעבר לנדרש.
חובות ודיווח של האפוטרופוס לפי החוק
מינוי אפוטרופוס מטיל אחריות חוקית כבדה על הממונה. האפוטרופוס הוא נאמן של החסוי, וחייב לפעול לטובת החסוי, לשמור על כבודו, זכויותיו וצרכיו . עליו לנהל את ענייני החסוי בזהירות, בנאמנות ובשקיפות. החוק והתקנות מחייבים אפוטרופוסים, במיוחד בענייני רכוש, לקיים חובת דיווח ופיקוח: האפוטרופוס חייב להגיש לאפוטרופוס הכללי דיווחים תקופתיים על מצב ההכנסות, ההוצאות והנכסים של החסוי. בדרך כלל יש להגיש דוח שנתי מפורט לאפוטרופוס הכללי, הכולל מאזן כספי של רכוש החסוי, הכנסות (כגון קצבאות, שכר דירה מנכסים) והוצאות שהוציא האפוטרופוס למענו. בנוסף, פעולות משפטיות משמעותיות בנכסי החסוי – למשל מכירת דירה של החסוי, השקעת סכום כספי גדול, נטילת הלוואה בשם החסוי, או כל עסקה חריגה – מחייבות אישור מראש של בית המשפט. זאת כדי לוודא שהאפוטרופוס לא יבצע פעולות בלתי הפיכות שעלולות לפגוע בחסוי ללא פיקוח. למעשה, מרגע המינוי, החלטות שגרתיות וחיוניות יכול האפוטרופוס לקבל בעצמו, אך בהחלטות גדולות או חריגות הוא כפוף לביקורת שיפוטית.
עם תחילת המינוי, על האפוטרופוס בדרך כלל להגיש דוח ראשוני (מלאי פתיחה) שבו מפורטים כל נכסי החסוי במועד שהחל בתפקיד - חשבונות בנק ויתרות, נכסי מקרקעין, רכב, חפצי ערך - על מנת שיהיה בסיס לפיקוח. אם האפוטרופוס מגלה ליקויים כספיים או ניצול שנעשה לפני מינויו, חובתו להודיע על כך לאפוטרופוס הכללי. במהלך תקופת המינוי, האפוטרופוס חייב לנהל רישום של כל פעולה כספית שעושה ברכוש החסוי ולשמור קבלות, כדי שיוכל לדווח כנדרש. אי-עמידה בדרישות הדיווח או חריגה מסמכות עלולים להביא לסנקציות, עד כדי הדחת האפוטרופוס.
בנוסף לפן הכספי, האפוטרופוס חייב גם לפעול בהתאם להנחיות בית המשפט בכל הנוגע לעניינים האישיים. לדוגמה, אם בצו המינוי נקבע שהאפוטרופוס מוסמך לקבל החלטות רפואיות, עליו לוודא שהוא פועל בהתייעצות עם הרופאים ובתיאום עם גורמי הטיפול, ותמיד לפי טובת החסוי. על אפוטרופוס לגוף חלה חובה להתייעץ עם ועדה אתית במקרים של החלטות רפואיות מסוימות (כמו טיפולים פסיכיאטריים בכפייה, במידת הצורך לפי חוק טיפול בחולי נפש). האפוטרופוס הכללי מפעיל מערך פיקוח - כולל ביקורות מדגמיות, דרישת דוחות, ופתיחת קו לפניות ותלונות - כדי לוודא שהאפוטרופסים ממלאים תפקידם כראוי. כיום אף מוצעים קורסי הדרכה ייעודיים לאפוטרופסים, כדי לסייע להם להבין את חובותיהם.
חשוב לזכור שהאפוטרופוס אינו הבעלים של נכסי החסוי, אלא מנהלם עבורו. כספי החסוי חייבים לשמש לצרכי החסוי בלבד. כל שימוש בנכסים לטובת האפוטרופוס עצמו או אחרים מהווה חריגה חמורה. האפוטרופוס גם אינו רשאי לתרום מכספי החסוי, להלוות אותם או לחלק מתנות בשמו, אלא אם קיבל היתר מפורש לכך. בסיום תפקידו (כשהחסוי נפטר, או כשמינוי מתבטל או מוחלף) על האפוטרופוס לערוך דוח סופי ולסגור חשבונות מול האפוטרופוס הכללי.
ייפוי כוח מתמשך - חלופה למניעת מינוי אפוטרופוס
בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים בדין הישראלי במטרה לצמצם את הצורך במינוי אפוטרופוסים לבגירים. תיקון מספר 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (החל מ-2017) הכניס כלי חדש: ייפוי כוח מתמשך. ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי שבו אדם בגיר וכשיר קובע מראש, בעודו צלול, מיופה כוח - אדם שהוא סומך עליו - שיוסמך לקבל החלטות ולפעול בשמו בענייניו, אם וכאשר יאבד בעתיד את כשרותו או יכולתו לקבל החלטות בעצמו. למעשה, ייפוי הכוח המתמשך מאפשר לכל אדם לתכנן את עתידו ולבחור בעצמו מי יטפל בו ובנכסיו בעת זקנה, מחלה קשה או תאונה, במקום שהדבר יוכרע לאחר מעשה על-ידי בית משפט. זהו שינוי מהותי: לפני כן, אדם שאיבד צלילות נזקק כמעט תמיד לאפוטרופוס שימונה על ידי בית המשפט, תוך פגיעה באוטונומיה שלו. כעת יש חלופה המעניקה אוטונומיה - האדם בעצמו מכתיב מראש את זהות המוסמך ואת אופן הטיפול בענייניו.
חשוב להדגיש: כאשר קיים ייפוי כוח מתמשך תקף בעניינים מסוימים, החוק מורה שלא למנות אפוטרופוס לאותם עניינים אלא אם כן יש סיבה מיוחדת. למעשה, ייפוי הכוח מייתר את הצורך באפוטרופוס משום שמיופה הכוח נכנס בנעלי הממנה ומוסמך לפעול לפי הנחיותיו. לדוגמה, אדם יכול לקבוע מיופה כוח לענייני רכוש שיוכל להמשיך לנהל את חשבונות הבנק שלו ולשלם הוצאותיו, וכן מיופה כוח לענייני גוף שיקבל החלטות רפואיות עבורו - ובכך, אם יקלע למצב של אי-כשירות, לא יהיה צורך בפנייה לבית המשפט כלל. בית המשפט אף מחויב בבואו לדון בבקשת אפוטרופסות, לבדוק במרשם הארצי האם הופקד ייפוי כוח מתמשך או הנחיות מקדימות, ואם כן – להתחשב בכך ואף להימנע ממינוי נוגד.
מהם היתרונות של ייפוי כוח מתמשך לעומת אפוטרופסות?
ראשית, שליטה ובחירה: האדם בוחר בעצמו את זהות מיופה הכוח, במקום להסתכן שבית המשפט ימנה גורם חיצוני שאינו לרוחו. הוא יכול למנות קרוב משפחה אמין או כל אדם אחר על פי רצונו. שנית, שמירה על רצון אישי: במסגרת ייפוי הכוח, הממנה רשאי לכלול הנחיות מפורטות לגבי אופן הטיפול בו וברכושו - למשל, רצונות בנוגע לטיפול רפואי מסוים, העדפה לגבי מקום מגורים (להישאר בבית ככל הניתן, למשל), הנחיות בנוגע לניהול העסק או הנכסים שלו, ועוד. כך מובטח שגם אחרי אובדן הכושר, החלטות מיופה הכוח יתאמו עד כמה שאפשר את רצונו המוקדם של האדם. לעומת זאת, אפוטרופוס המתמנה בדיעבד פועל לעיתים ללא ידיעה ברורה של רצון החסוי, ובית המשפט עלול למנות אדם שלא בהכרח היה נבחר על-ידי החסוי לו יכול היה לבחור.
יתרון נוסף הוא מהירות ויעילות: מינוי אפוטרופוס דרך בית משפט הוא הליך שיכול לקחת זמן (איתור קרובים, תסקירים, דיונים) וגם כרוך בהוצאות – אגרות, ולעיתים שכר טרחה לעורך דין ולאפוטרופוס עצמו. לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך נעשה מראש, נכנס לתוקף ברגע שמתקיימים תנאי הכניסה לתוקף (למשל אישור רפואי על אי-כשירות), ואין צורך באישור שיפוטי כדי להפעילו. נחסכים בירוקרטיה, זמן ועלויות, והוא גם זול יותר (אין אגרת בית משפט למינוי).
מבחינת מניעת סכסוכים: כשאין ייפוי כוח, בני משפחה עלולים לריב מי יהיה אפוטרופוס, מה שעלול להגיע להתדיינות משפטית ואף למינוי גורם חיצוני. ייפוי כוח מתמשך פותר זאת מראש – הוא נקבע על-ידי הממנה ובהסכמת מיופה הכוח, כך שהמשפחה לרוב תקבל זאת (מניעת מחלוקות משפחתיות היא יתרון מובהק שצוין גם בפסיקה).
לבסוף, בתחום הפיקוח: בעוד אפוטרופוס שמונה כפוף באופן מובנה לפיקוח הדוק של האפוטרופוס הכללי (דוחות, אישורים וכד’), מיופה כוח מתמשך פועל באופן פרטי יותר. ניתן אמנם לקבוע בייפוי הכוח מנגנוני פיקוח - למשל שמיופה הכוח יהיה חייב לדווח לאפוטרופוס הכללי או לאדם קרוב על פעולותיו – אך הדבר גמיש לפי רצון הממנה . רבים רואים בכך יתרון, משום שזה מקל על הניהול השוטף ולא מחייב בירוקרטיה מתמשכת, כל עוד מיופה הכוח פועל באמון. כמובן, אם מתעוררת בעיה, בית המשפט מוסמך להתערב גם במסגרת ייפוי כוח, אבל לרוב ההתנהלות פשוטה ועצמאית יותר לעומת אפוטרופסות .
סיכום
ייפוי כוח מתמשך הוא כלי מודרני שמאפשר לציבור לתכנן ולשמור על כבודם ועצמאותם, ולהימנע מהצורך באפוטרופוס שממנה המדינה. מומלץ לכל אדם בגיר לדון עם עורך דין על הכנת ייפוי כוח מתמשך בעודו צלול, במיוחד אם ברצונו להקל על בני משפחתו ולוודא שענייניו יטופלו בדיוק לפי רצונו במקרה של אובדן כושר. כלי זה, בנוסף לאפשרות של מינוי תומך החלטות במקרים מתאימים, מפחית את השימוש באפוטרופסות לכדי מוצא אחרון - רק כאשר האדם כבר לא דאג מראש לסידור חלופי ואין מנוס מהתערבות משפטית לשמירה על טובתו.
המקורות הרלוונטיים הם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 על תיקוניו (סעיפים המרכזיים: 1-2, 28, 32א ואילך - ייפוי כוח מתמשך, 33-36, 45-49, 68 ועוד), וכן הנחיות האפוטרופוס הכללי.
תמיד כדאי לעקוב אחר עדכוני חקיקה ופסיקה חדשים בתחום זה. שיהיה לכולם הרבה בריאות ותכנון נכון לעתיד.
הליך מינוי אפוטרופוס נועד להגן על מי שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם באופן עצמאי, תוך שמירה על זכויותיהם וכבודם. מדובר בהליך משפטי מורכב, המחייב הבנה מעמיקה של הדין והפסיקה הרלוונטית. ניסיונם הרב של עורכי הדין במשרד דורון, טיקוצקי ושות' מבטיח ללקוחות ליווי אישי ומקצועי לכל אורך הדרך - משלב הייעוץ הראשוני ועד קבלת החלטת בית המשפט.
חיפוש 
סגור 
