רקע והבסיס הנורמטיבי
ועדת הערר למס רכוש וקרן הפיצויים (להלן: ועדת ערר מס רכוש) היא טריבונל מעין-שיפוטי שהוקם בחוק לצורך בירור השגות על החלטות מנהל מס רכוש, בעיקר בענייני פיצויים לניזוקים (למשל, פיצוי נזקי מלחמה). חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ”א-1961, קובע את סמכויות ועדות הערר והרכבן. כך, הוועדה יושבת בהרכב של שלושה, ובין חבריה חייב להימנות משפטן (עורך דין) מנוסה, מה שמעיד על אופיה המשפטי של הערכאה והצורך בהבנת דין מהותית וסדרי דין תקינים. הליכי הערר עצמם מנוהלים לפי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (נוהלי וסדרי דין בוועדות ערר), תשל”ט-1979, המסדירות פרוצדורה פורמלית הדומה במאפייניה להליך משפטי בבית משפט. תקנות אלה מחייבות, בין היתר, הגשת כתב ערר מסודר, תשובה מנומקת וראיות ערוכות בתצהירים, וקובעות כללים דיוניים כגון איחוד עררים, חקירת מצהירים והגשת סיכומים. לפיכך, הדיון בוועדת הערר הוא בעל אופי משפטי מובהק, וככזה הוא נחשב “ערכאה מעין-שיפוטית” עליה חולשים עקרונות דיני הראיות וכללי צדק טבעי.
בישראל, הייצוג בהליכים משפטיים או מעין-שיפוטיים מוגבל לעורכי דין מוסמכים. דרישה זו מעוגנת בחקיקה הראשית: חוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א-1961. סעיף 20 לחוק קובע את “ייחוד המקצוע” של עריכת הדין, ולפיו פעולות משפטיות מוגדרות – ובהן ייצוג אדם אחר וטיעון בשמו לפני בתי משפט, בתי דין או גופים בעלי סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית – שמורות לעורכי דין בלבד. כלומר, רק אדם שרשום כעורך דין בלשכה רשאי, דרך עיסוק ובתמורה, להופיע ולייצג צדדים בהליכים כגון אלה המתנהלים בפני ועדת ערר מס רכוש. מטרת הוראה זו היא למנוע “הסגת גבול מקצוע עריכת הדין” – קרי, מניעת הופעה של מי שאינו עורך דין כבא-כוח צדדים בערכאות, וזאת לשם הגנה על הציבור ושמירה על טוהר המקצוע . החוק עצמו מגדיר סייגים מצומצמים לכלל זה בסעיף 21, למשל כאשר ייצוג בפני ערכאה מוסדר בחוק ספציפי אחר (דוגמה: סעיף 236 לפקודת מס הכנסה מתיר לרואי חשבון ויועצי מס לייצג נישומים בהליכי מס הכנסה). ואולם, בהיעדר הוראה מקבילה בחוק מס רכוש או בתקנותיו המתירה ייצוג על-ידי מי שאינו עורך דין, ממשיך לחול הכלל הכללי של חוק הלשכה, ולפיו ייצוג ניזוקים בפני ועדת ערר מס רכוש טעון עורך דין מורשה.
עורך דין נזקי רכוש - שמירה על מקצועיות ההליך וסדרי הדין
אחד ההצדקות המרכזיות להגבלת הייצוג לעורכי דין הוא שמירה על רמתו המקצועית של הדיון בוועדה. ההליך כרוך בסוגיות משפטיות ועובדתיות סבוכות, בפרשנות חוק ותקנות, ובהצגת ראיות ושמאויות; הוא מחייב הבנה משפטית וכלכלית מעמיקה. עורך דין, מכוח הכשרתו, מיומנותו ונסיונו, מסוגל לנהל את ההליך באופן יעיל וענייני: הוא יודע להכין כתב ערר מפורט ומדויק, לנסח טענות משפטיות רלוונטיות, להקפיד על כללי הפרוצדורה (כגון הגשת תצהירים במועד, אי-הרחבת חזית הטיעון וכדומה ) ולמקד את הדיון בשאלות השנויות במחלוקת מבחינה משפטית. ייצוג משפטי מיומן מייעל את ההליך ותורם להגעה לחקר האמת ולעשיית צדק בין הצדדים. הניסיון מלמד שהתנהלות מקצועית ונכונה מובילה במקרים רבים לפשרה מועילה לניזוק עוד בטרם מתן החלטה, ולכן יש להדגיש את החשיבות של ייצוג משפטי מיומן ואת תרומתו לבניית אסטרטגיה משפטית מנצחת עבור הניזוק . מנגד, מתן אפשרות לייצוג על-ידי גורם בלתי מוסמך עלול לפגוע באיכות הדיון: אדם חסר השכלה משפטית עלול להעלות טענות לא רלוונטיות, להתעלם מכללי הסמכות וסדרי הדין, או להחמיץ מימוש זכויות דיוניות ומהותיות של לקוחו. שמירה על מקצועיות ההליך באמצעות דרישת כשירות משפטית מייצגו של בעל דין מבטיחה שהוועדה תדון ותכריע על בסיס טענות משפטיות מושכלות ובאופן הוגן, מבלי שזכויותיו של הניזוק ייפגעו עקב ייצוג לקוי.
הגנה על הציבור ועל בעלי הדין
ההגבלה שלפיה רק עורך דין לענייני רכוש רשאי לייצג בפני הוועדה נובעת גם מתוך דאגה להגנת הציבור ולבעלי הדין עצמם. המשפט הישראלי מכיר בכך ששירותים משפטיים הם “מוצר אמון” מובהק – שירות מורכב שהלקוח אינו יכול לאמוד את איכותו בעצמו. קיים פער ידע מובנה בין נותן השירות המשפטי לבין מקבל השירות, היוצר חשש לניצול או להטעיית הלקוח התמים . עורכי דין כפופים לחובות אתיות חמורות ומגוונות, בהן חובת נאמנות ומסירות ללקוח, חובת סודיות באשר למידע של הלקוח, איסור על ניגוד עניינים, חובת יושר והגינות בהליכי משפט, ועוד – וחובות אלו נאכפות על ידי מוסדות הלשכה (ועדות אתיקה ובתי דין משמעתיים). לעומת זאת, מי שאינו עורך דין ואינו נתון למסגרת כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, אינו מחויב באותם סטנדרטים מקצועיים ואינו נתון לפיקוח משמעתי. חוק לשכת עורכי הדין נועד להבטיח שרק בעלי הכשרה משפטית נאותה, הידע המתאים ומחויבות לכללי האתיקה, יעניקו שירותי ייצוג לאזרחים, ובכך למנוע פגיעה בציבור ע”י שירות בלתי הולם. כפי שנפסק בבית המשפט העליון, תכלית ייחוד המקצוע היא יצירת מנגנון שיבטיח כי “מי שאין לו את הידע וההכשרה המתאימים ואין הוא כפוף לכללים אתיים… לא יגרום נזק לציבור על-ידי מתן שירות בלתי נאות”. הטלת מלאכת הייצוג על עורכי דין מוסמכים בלבד, אם כן, מגינה בראש ובראשונה על הניזוקים עצמם: היא מבטיחה שהם מיוצגים בידי אדם שהוסמך כדין, שנתון לפיקוח מקצועי, ושחב חובת נאמנות מוחלטת לטובתם. בענייני ועדת ערר מס רכוש, בהם החלטות הוועדה משפיעות באופן ישיר על זכויות רכושיות וכספיות של הפרט, יש חשיבות מיוחדת לכך שהניזוק יקבל ייצוג אחראי ומקצועי – על מנת למקסם את סיכוייו למימוש מלא של זכויותיו לפיצויים, ולהימנע מנזק בלתי הפיך כתוצאה מטעויות או רשלנות של מייצג שאינו בקיא בדין.
יתירה מזאת, דרישת הייצוג ע”י עורך דין גם מגנה על צדדי ג’ ועל האינטרס הציבורי הרחב. כך, לדוגמה, מנגנון הפיצוי במקרי נזקי מלחמה ממומן מכספי ציבור (קרן הפיצויים), ולמדינה אינטרס שהכספים ישולמו לניזוקים הזכאים לפי חוק, אך שלא יינתנו לניצול-לרעה. עורך דין, כחלק מתפקידו הקצועי, מחויב גם כלפי המערכת המשפטית – הוא ה”קצין בית המשפט” – ועליו לסייע בגילוי האמת ולעמוד באמת המידה של יושר והגינות בהליך. ייצוג ע”י עורכי דין תורם לכך שהוועדה תקבל החלטותיה על בסיס תשתית עובדתית ומשפטית מהימנה ומלאה, באופן המאזן כראוי בין זכות הניזוק לפיצוי לבין אינטרסים ציבוריים (שמירת כספי הקרן, הרתעה מהגשת תביעות סרק, וכד’).
מורכבות ההליך והשלכותיו כמצדיקות ייצוג מקצועי
הליך הערר בפני ועדת ערר מס רכוש מתאפיין במורכבותו הרבה – הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית. מבחינת סדרי הדין, ההליך קרוב במאפייניו לערעור משפטי לכל דבר ועניין: בשלב הערר נשמעים טיעונים משפטיים וראיות, ולעיתים נערכים חקירות נגדיות לעדים (לרבות לשמאים ומומחים) לפי תקנה 12 לתקנות . החלטות הוועדה מנומקות בכתב, ונתונות לערעור בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. התנהלות לא נכונה בערר – כגון אי-עמידה במועדים, בהמצאת מסמכים או בדרישות פרוצדורליות – עלולה להביא לדחיית הערר על הסף או לפגיעה משמעותית בסיכויי ההצלחה. כך למשל, טענה משפטית שלא נטענה מלכתחילה בכתב הערר לא תישמע בשלב מאוחר יותר , ומגיש הערר שאינו מודע לכלל זה עלול לאבד זכויות מהותיות. עורך דין בקיא יוודא כי כל טענה וראיה חיונית תוצג במועד ובאופן הנכון, ובכך ישמור על מלוא זכויות הניזוק במסגרת ההליך.
גם במישור המהותי, מורכבות הנושאים מצריכה הבנה מקצועית. שאלות של פרשנות חוק מס רכוש ותקנות הפיצויים, סוגיות בשומת נזק ובחישובי פיצויים, ודקויות עובדתיות (למשל האם נזק מסוים נכלל בגדר “נזק מלחמה” בר-פיצוי לפי החוק) – כל אלו דורשים מומחיות משפטית. החלטות ועדת הערר עשויות להשפיע באופן דרסטי על מצבו הכלכלי וקניינו של הניזוק; לעיתים מדובר במיליוני שקלים. בהתחשב בהשלכות מרחיקות הלכת של פסקי ועדת הערר על זכויות רכושיות של הפרט, מתחזק עוד יותר הצורך בייצוג ע”י בעל מקצוע מיומן. אין זה מקרה שחוק מס רכוש ותקנותיו העניקו לוועדה סממנים שיפוטיים – המחוקק רצה לוודא כי ניהול ההליך וההכרעה יהיו קפדניים ומקצועיים, בדומה לערכאה שיפוטית. אותו היגיון עצמו תומך בכך שמי שטוען ומייצג בפני הוועדה יהיה משפטן מוסמך, ובכך יבטיח שהדיון יתנהל כהלכה וההחלטות יתקבלו על בסיס טיעונים משפטיים תקפים.
סיכום
הדרישה כי רק עורכי דין יורשו לייצג ניזוקים בפני ועדת ערר מס רכוש מושתתת על אדני המשפט הקיים – חוק לשכת עורכי הדין וחקיקת המשנה הרלוונטית – ומתחזקת לאור שיקולי מדיניות כבדי משקל. היא נועדה להבטיח שהדיון בערר יתנהל במקצועיות, ביעילות ובהגינות, תוך הקפדה על כללי הפרוצדורה והמהות, ומתן סיכוי מירבי לניזוק לממש את זכויותיו. מגבלה זו גם מגנה על ציבור הניזוקים מפני הסתמכות על גורמים בלתי מוסמכים, ובכך מצמצמת את הסיכון לפגיעה בזכויותיהם עקב ייצוג רשלני או כושל. מורכבות ההליך וההשלכות הדרמטיות של החלטות הוועדה על קניינו של הפרט מצדיקות כשלעצמן את הדרישה למומחיות משפטית ולכפיפות לכללי האתיקה של עריכת הדין. לצד ההכרה בכך שהמדובר בהגבלה על חופש העיסוק ועל חופש הבחירה של הפרט, הפסיקה הכירה בלגיטימיות ובחוקתיות של הגבלה זו, משום שהיא מידתית ונועדה לתכלית ראויה של שמירה על תקינות ההליך, איכות הייצוג והגנה על החלש. בסופו של יום, התנאי של ייצוג באמצעות עורכי דין בוועדת ערר מס רכוש מבטיח את אמון הצדדים והציבור בכך שהכרעות הוועדה תתקבלנה על בסיס טיעון משפטי מקצועי והוגן, באופן המאזן בין זכויות הניזוקים לבין האינטרס הציבורי, וכך משרת את מטרת החוק להעניק פיצוי צודק ויעיל לנפגעי נזקי רכוש.
חיפוש 
סגור 
