6/11/2019
בית המשפט קבע כי פיתוח ועיצוב מוצר אינו נחשב ל-"נכס בלתי מוחשי"
נעדכן כי לאחרונה ניתן פסק דין בעניין חברת מגוגו בע"מ (להלן: "המערערת") (ע"מ 49963-03-17) שבמסגרתו אושרה שומת תשומות שהוציא מע"מ נתניה (להלן: "המשיב") ונקבע כי עיצוב מוצר כשלעצמו שנעשה על ידי החברה, ללא זכות יוצרים רשומה לא מהווה "נכס בלתי מוחשי" הפטור ממע"מ.
המערערת עוסקת בפיתוח ועיצוב של מערכות מזנונים מודולריות להגשת מזון (להלן "המערכות"), כאשר הפיתוח והעיצוב מבוצע בישראל, איתור המקורות לחומרי הגלם, רכישתם וייצור המערכות מבוצע בוויטנאם ואילו מכירת המערכות נעשית בארה"ב. המערערת טוענת כי פעילותה כאמור מהווה מכירה של נכס בלתי מוחשי (הידע, העיצוב והפיתוח) לתושב חוץ החוסה תחת שיעור מס אפס בהתאם לסעיף 30(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). אשר על כן, לגישתה, מס התשומות ששימשו במכירת הנכס הבלתי מוחשי מותר בניכוי. המשיב דחה את טענתה של המערערת וקבע כי הייצור והמסחר במוצרי החברה לא נעשה בישראל וכי מרכיב העיצוב שהוטמע במערכות אינו משמעותי כלל.
טענות הצדדים
המערערת טוענת כי הערך המוסף ללקוחותיה ברכישת המערכות לעומת "שולחנות הגשה רגילים" טמון בפיתוח ובעיצוב הייחודיים המוטמעים בהם ומקורם בישראל. לפיכך, מדובר בייצוא של נכס בלתי מוחשי הזכאי למע"מ בשיעור אפס ולכן יש לאפשר למערערת להתיר בניכוי את מס התשומות ששולם על ידה בגין הייצוא כאמור. עוד טוענת המערערת, כי לרשותה עומד פטנט רשום בארה"ב שאמנם מטעמי נוחות נרשם על שם יזמי המערערת, אך בפועל נמצא בשימושה הבלעדי של המערערת ללא תמורה כלשהי. בנוסף, טוענת המערערת, כי אילו היתה היא מייצרת את המוצרים בווייטנאם שלא בעצמה אלא באמצעות חברת בת זרה, תוך מכירת הקניין הרוחני לאותה חברת בת, אין ספק שהיא היתה נכנסת לגדרי סעיף 30(א)(2) לחוק, ולכן אין מקום לתוצאת מס שונה בגלל שהיא בחרה לייצר את המוצרים בעצמה ובאמצעות נציג מקומי מטעמה.
המשיב טען כי למערערת אין כלל עסקאות בישראל לפי סעיף 14 לחוק המע"מ ולא הייתה מכירה של נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ ולכן אינה זכאית למע"מ בשיעור אפס ואינה יכולה לנכות מס תשומות. המשיב טוען, כי המערכות, החל משלב ייצורם ועד שלב מכירתם, לא היו בישראל, לא יובאו לישראל ולא יוצאו מישראל. כמו כן, ייצור המערכות נעשה תוך שימוש בפטנט הרשום בארה"ב שאינו בבעלות המערערת. פעילותה של המערערת בישראל מסתכמת בניהול החברה ועיצוב חידושים נגזרים לאותם מערכות.
החלטת ביהמ"ש
בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמוצר שנמכר ללקוחות החברה הינו מוחשי והוא מיוצר ונמכר בחו"ל, לכן אין לראות במערערת כ-"חברת פיתוח". ביהמ"ש מציין כי התרשם שהוטמעו במוצרי החברה אלמנטים של עיצוב וטכנולוגיה, ואולם אלמנטים אלה מוטמעים בנכסים מוחשיים רבים. ביהמ"ש אף מדגים את הטכנולוגיות והעיצובים הייחודיים הנדרשים ביצירת מכוניות ולמרות זאת לא ניתן לומר כי אדם הרוכש מכונית, רוכש נכס בלתי מוחשי. בנוסף, המערערת לא הציגה אף אסמכתא למכירת נכס בלתי מוחשי (לרבות הסכמים המעידים על מכירת רכיב בלתי מוחשי), שרטוטים ברי הגנה לפי חוק זכויות יוצרים או עיצובים מוגנים. לא ניתן לומר כי קטלוג המיועד ללקוחות עונה על דרישה זו. כמו כן, הפטנט שצוין לעיל אינו רשום על המערערת ולפי חוק הפטנטים העברת זכויות פטנט כרוכה במסמך כתוב ומסמך כאמור לא הוצג בפני בית המשפט. לאור כל האומר, הערעור נדחה.
חיפוש 
סגור 
