מע"מ בשיעור אפס

חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") מטיל מס ערך מוסף (להלן: "מע"מ") על עסקה בישראל ועל יבוא טובין, בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין. חוקי המס משמשים לא אחת בתור כלי בידי המדינה לצורך השגת מטרה מסוימת. בהתאם לכך, הקלות והטבות מס למיניהן (להלן: "תמריצי מס") עשויות לעודד פעילות כלכלית שזוכה לאותן הקלות ו/או הטבות מס.

בדומה ליתר תחומי המס, גם בתחום מס הערך המוסף ישנם תמריצי מס כגון הפטור ממע"מ והמע"מ בשיעור אפס. הסעיף בחוק מע"מ אשר עוסק בהטלת מע"מ בשיעור אפס הינו סעיף 30 - ככלל, ניתן לומר כי רוב סעיפי המשנה של סעיף 30(א) לחוק מע"מ נועדו לעידוד ייצוא סחורות ושירותים מישראל לחו"ל, גם אם מדובר בכאלה שניתנו לתיירים במהלך שהייתם בארץ, כגון: מכירת טובין אם הותר לגביהם רשימון יצוא או מסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל; מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ; מכירת טובין במחסן רישוי ליוצאים מישראל; מתן שירות לתושב חוץ; מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל; לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים הניתנים אגב לינה כאמור; הולכת תייר בכלי טיס ממקום בישראל למקום אחר בישראל; אשפוז של תייר בבית חולים רשום לפי פקודת בריאות העם, 1940, ושירותים נוספים הניתנים אגב אשפוז כאמור ועוד.

"תושב חוץ" לעניין הזכאות למע"מ בשיעור אפס כולל חברה שנרשמה או התאגדה רק מחוץ לישראל או יחיד היושב דרך קבע מחוץ לישראל כשהוא נמצא מחוץ לישראל ואין לו עסקים או פעילות בישראל. נציין כי מע"מ בשיעור אפס עדיף מבחינת העוסק על פני "פטור" ממס, שכן מע"מ בשיעור אפס מעניק הן "פטור" ממס (דה פקטו) והן מגלם בתוכו יתרונות של עסקה החייבת במס. בצורה זו, העוסק לא זו בלבד שאינו משלם מע"מ, אלא אף יכול לנכות את המס ששילם בגין התשומות שנשא בהן לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו, כלומר, הוא זוכה להחזר המע"מ ששילם בגין העסקה. תוצאה זו נובעת מהוראת סעיף 30(ב) לחוק הקובעת כי מי שחל עליו מס בשיעור אפס דינו כדין חייב במס, ולפיכך לא חלה עליו ההגבלה האוסרת ניכוי מס תשומות.

לסיכום נציין, כי הזכאות למע"מ בשיעור אפס יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת לעניין מידת רווחיותה של פעילות עסקית. אי לכך, מן הראוי לבחון בזהירות את הזכאות להקלת מס זו ובמידת הצורך לתכנן את הפעילות באופן שבו ניתן יהיה ליהנות ממנה.