שיתוף נכסים וחוק יחסי ממון על נכס "חיצוני"

מאת: ירון טיקוצקי; אלי דורון, עו"ד; טל חשוב משפטן

15/2/2018

תחולת הלכת שיתוף נכסים וחוק יחסי ממון על נכס "חיצוני" וסוגיות מס העשויות לנבוע מכך

הלכת שיתוף הנכסים נוגעת לבני זוג שנישאו לפני יום ה-1/1/1974, לפיה קיימת חזקה שיסודה בדיני הזכויות שביושר כי יש לראות בנכסי בני הזוג כרכוש משותף של שניהם, גם אם בפועל הוא רשום באופן פורמלי ע"ש אחד מבני הזוג בלבד.

חוק יחסי ממון, אשר תחולתו על בני זוג שנישאו החל מיום 1/1/1974, קובע בסעיף 5 את הכלל לפיו במועד פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של נכסיהם, אולם הוא קבוע כי איזון משאבים זה לא יחול על נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין (להלן: "נכס חיצוני"). לכאורה, על פי הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, נכס חיצוני אינו נכלל במסת הנכסים המשותפים ולכן לא ייכלל בהסדר איזון המשאבים. יחד עם זאת, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (כך בין היתר בעניין: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529) כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית גם ב-"נכס חיצוני" וזאת מכוח הדין הכללי - דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכיו"ב - כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב-"נכס החיצוני" וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. מהפסיקה והכתיבה המקצועית בנושא זה עולה כי המגמה המודרנית נוטה לכיוון הכרה בשיתוף בנכסים, אף כאשר מדובר בנכסים שהובאו לנישואין על ידי צד אחד וזאת כאשר בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת במשך שנים רבות באווירה של שיתוף ובדינמיקה של מאמץ משותף ("אורח חיים קישורי") בעניין ע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני נקבע כי יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים. קיומו של "דבר מה נוסף" יכול להתבטא בהשקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף, אך גם "בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום ולהקים טענת מניעות לבן הזוג הרשום". ביהמ"ש הוסיף וקבע כי די במצגים נמשכים מצד הבעל בדבר כוונה למכור את דירת המגורים שנרכשה על ידו טרם הנישואין ולרכוש דירה חדשה משותפת על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס.

נכס חיצוני משותף - חבויות המס

לסוגיית היותו של נכס חיצוני משותף לשני בני הזוג, עשויות להיות השלכות שלא רק במישור מערכת היחסים בין בני הזוג, אלא גם בקשר עם חבויות המס של בני הזוג. כך לדוגמא, כאשר לאחד מבני הזוג נוצר הפסד הון (למשל, במקרה שבו הלוואת בעלים שניתנה על ידו לחברה בבעלותו ירדה לטמיון) ואילו לבן הזוג האחד שהנכס החיצוני רשום על שמו נוצר רווח הון בדמות מס שבח ממכירת הנכס החיצוני, ונשאלת השאלה האם הניתן לקזז את הפסד ההון כנגד מס השבח. סעיף 65 לפקודת מס הכנסה קובע את הכלל לפיו על בני זוג לדווח על הכנסותיהם במאוחד: "הכנסת בני זוג יראוה לענין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחוייב על שמו...".  אלא שסעיף 66 לפקודה קובע כי על אף האמור בסעיף 65 "רשאי בן זוג שאיננו בן זוג רשום לתבוע כי ייעשה חישוב נפרד של המס על הכנסתו מיגיעה אישית בעסק או משלח יד או מעבודה...". באשר להכנסה שאינה מיגיעה אישית קובע סעיף 66א'(2) לפקודה כי זו תיוחס לבן הזוג שהכנסתו החייבת מיגיעה אישית גבוהה יותר. אלא שסעיף 66(ב) לפקודה קובע כי ככל ולבן הזוג היתה הכנסה מרכוש שהיה בבעלותו שנה לפני נישואיו או מרכוש שקיבל בירושה בתקופת נישואיו, רשאי הוא לתבוע שייעשה חישוב נפרד של המס על הכנסתו האמורה. בפרשת ניר יוסף (עמ"א (ת"א) 6/97 ניר יוסף נ' פקיד שומה נתניה) קבע בית המשפט כי בת הזוג אשר רכשה בית מכספי אביה לאחר הנישואין היא החייבת במס שבח בגין מכירת הנכס בלא להיזקק כלל להוראות פקודת מס הכנסה בעניין חישוב המס במאוחד או בנפרד, מן הטעם שאלו אינן חלות על שבח מקרקעין. משכך נקבע, כי לא ניתן לייחס שבח מקרקעין המיוחס לבעל שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר בהתבסס על סעיפים 65 ו- 66(א)(2) לפקודה.

אך מה באשר לקיזוז הפסד הון של בן הזוג האחד כנגד מס השבח הנובע מהנכס החיצוני?
לטעמנו, מקום בו מכוח הנסיבות ניתן להראות כוונת שיתוף מוחלטת בנכס החיצוני, הרי שעל אף הוראת סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, הלכה למעשה המדובר בנכס משותף של שני בני הזוג, ובהתאם יש לראות את שבח המקרקעין שנוצר בעת מכירת המגרש כמיוחס לשני בני הזוג בחלקים שווים. במקרה מעין זה, הרי שאנו בדעה, כי רשאי יהיה בן הזוג לקזז את הפסד ההון כנגד מס השבח, לכל הפחות כנגד מחצית ממס השבח המיוחס לו מכוח היותו הבעלים של מחצית מהנכס החיצוני.

>> זקוקים לסיוע מקצועי בתכנון מס שבח ומקרקעין? לחצו כאן.