פגיעה כתוצאה מסגירת דלת תא מטען הוכרה כתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; הדר ויצנר, עו"ד

28/12/2016

בית משפט השלום ברמלה קבע כי פגיעתה של התובעת כתוצאה מסגירת דלת תא מטען של מונית על כף ידה נופלת בגדרו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

ביום 28.6.07, עת הכניסה התובעת ציוד מחשבים לתא המטען במוניתו של הנתבע 2, סגר הנהג את דלת תא המטען על כף ידה של התובעת ואצבעה נחבלה. לטענת התובעת, סגירת דלת תא המטען הינה הכרחית לצורך התחלת הנסיעה ומשכך מדובר למעשה ב-"שימוש ברכב מנועי", כהגדרת סעיף 1 לחוק הפלת"ד. עוד נטען, כי מאחר ומדובר ברכב מונית פרטי, שאינו מסחרי, הרי שמקרה זה אינו נופל בגדר חריג הפריקה והטעינה שבחוק הפלת"ד.

הנתבעת 1, חברת הביטוח, טענה כי אין המדובר ב-"תאונת דרכים", שכן גישה לתא המטען של רכב טרם הנסיעה אינה יכולה להיכלל במסגרת פעולת "נסיעה ברכב". עוד נטען כי מאחר והציוד אשר הוכנס למטען הינו כבד במיוחד ונדרשו להעמסתו מספר אנשים, הרי שאין מדובר ב"חפץ אישי" ובנסיבות אלו מתקיים החריג של "טעינה ופריקה".

מבחני העזר שנבחנו

בית המשפט בחן תחילה האם עצם הכנסת הציוד לתא המטען נחשבת ל"שימוש ברכב". לשם כך, פנה בית המשפט ליישם את מבחני העזר שהותוו בהלכת ינטל (רע"א 9084/04 אגד בע"מ נ' ינטל):

מבחן הקרבה, הזמן והמקום: הפעולה בוצעה בסמיכות זמנים לתחילת הנסיעה, תוך שמתקיים מגע פיזי בין התובעת לבין הרכב וכאשר חלק מהנוסעים אף ישובים במונית. מיד לאחר סגירת המטען יצאה המונית לדרכה אל עבר ביתה של התובעת.

מבחן תכלית הפעולה: נקבע כי קיים קשר הדוק בין סגירת דלת תא המטען לבין מטרת הנסיעה ברכב, שהרי המונית אינה יכולה לשמש ליעודה התחבורתי כשדלת תא המטען פתוחה. כך, קיים דמיון רב בין סגירת דלת תא המטען לבין סגירת דלת הרכב במהלך הכניסה לרכב.

מבחן מתחם הסיכון התעבורתי: סגירת תא המטען לפני הנסיעה הכרחית לצורך התחלתה, ונועדה למנוע סיכון תעבורתי ולא אחר.

קביעת בית המשפט

לאור המקובץ, קבע בית המשפט כי הכנסת מטען אישי לתא המטען של הרכב לפני תחילת הנסיעה מהווה "שימוש ברכב", כמשמעותו בחוק הפלת"ד.

לעניין חריג הפריקה והטעינה, יישם בית המשפט את הלכת סבאג (ע"א 542/94 סבאג נ' דולב חברה לביטוח בע"מ), לפיה יש "לתת למונחים של 'טעינה' ו'פריקה' את הפירוש המתחייב על פי תכלית החקיקה, ההיגיון הפנימי של הדברים וניסיון החיים". לאור זאת, לא ניתן להכריע אם מדובר במטען אישי על פי משקלו או גודלו של המטען, אלא יש צורך בבחינה מהותית. בעניין דנן, כאשר "המטען" האמור הינו ציוד מחשבים שרכשה התובעת לשימושה האישי, הרי שאינו שונה מהנחת סל קניות או מזוודה. אין מדובר ב-"טעינה" במובן אליו התכוון המחוקק, היינו: במובן המקובל של עיסוק מסחרי.

סופו של דבר, בית המשפט קבע כי לתובעת נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה וכי אירוע הפגיעה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד.

(ת"א 26948-02-11 שקד נ' שירביט חברה לביטוח)

>> זקוקים לייעוץ משפטי בנושאי דיני נזיקין ותאונות דרכים? לחצו כאן.