נדחה ערעור חייבת על ההחלטה כי יש לחייבה בחוב המס על אף שאינה המנהלת בפועל של בית העסק

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; נוי קרן, משפטנית

26/10/2016

בהחלטה מיום 26.7.16 בע"מ (י-ם) 55361-11-14 נדחה ערעור חייבת על החלטת מנהל מע"מ לוד, בגדרה דחה את השגת המערערת על שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לה עקב אי דיווח על מכירת ביצים שהוברחו משטחי הרשות הפלסטינית לישראל.

ביום 2.1.14 הוצאה למערערת שומת מע"מ עסקאות בסך של 931,511 ₪. השומה הינה בנוגע לעסק של שיווק ביצים אשר נרשם על שם המערערת לאחר מות בעלה, לאחר שהתגלה כי הועלמו קניות של ביצים משטחי הרשות בהיקף של 3,462,744 ₪. בנוסף, נפסלו ספרי העסק לשנים 2009-2012 ואף הוטל קנס בסך של 1,124,980 ₪ לפי סעיף 95 לחוק מע"מ.

ערעור המערערת לא נסב על חישוב סכומי המס אותם היא נדרשה לשלם אלא על בעלותה העסק. לטענתה, העסק נרשם על שמה באופן פורמלי בלבד בעוד שלמעשה הבעלים של העסק הוא גיסה ועל כן עליו לשאת בחיובים.

טענות המערערת

לטענת המערערת, העסק נוהל ע"י בעלה המנוח ואחיו. לאחר מותו הפתאומי של בעלה המנוח הייתה המערערת במצב נפשי קשה כאשר גילו אצל בנה הבכור מחלה המחייבת השתלת כליה. המערערת טענה כי גיסה ניצל את מצבה השבריר ולקח אותה לבנק לחתום על מסמכי פתיחת חשבון בנק. עוד טענה המערערת כי התורם שנמצא מתאים הינו בן משפחה שהסכים לתרומה לאור שכנועים מצד גיסה, ועל כן לאחר הניתוח היא חדלה מבקשותיה לגיסה לסגור את חשבון הבנק שנרשם על שמה מאחר והרגישה לא בנוח כלפי גיסה לאחר שזה עזר לשכנע את תורם הכיליה.

בנוסף, הציגה המערערת כי בחודש יולי 2012 הוגש כתב אישום בביהמ"ש המחוזי נגד 14 נאשים הכוללים אותה ואת גיסה. לטענתה, הודתה בכתב אישום מתוקן בעקבות הסדר טיעון ולאחר מכן הצטברו תביעות אזרחיות של נושים שונים לעסק, ונטען כי הנושים כלל אינם מכירים את המערערת וכי הם ניסו להגיע להסדר עם הגיס.

טענה נוספת שהועלתה הינה השתק שיפוטי כלפי המדינה אשר הודתה בכתב האישום המתוקן בשנת 2012 כי הגיס הוא שהיה הבעלים של העסק ואילו כעת טוענת המדינה טענות סותרות בנימוקי ההחלטה בהשגה לפיהן המערערת היא החייבת בתשלום השומה.

המערערת צרפה כאסמכתא משפטית את פס"ד בעניין ע"מ 4199-11-11 (להלן: "עניין בנלי") לפיו נקבע, כי אדם הנרשם בספרי רשות המס כבעליו של עסק מסוים רשאי להוכיח שלא הוא הפיק את ההכנסה ולא הוא החייב במס. אלא שתוך כדי ניהול ההליך, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהוגש על ידי המדינה בעניין בנלי, במסגרתו התקבל הערעור ונקבע כי מי שהציג מצג שווא לאורך שנים מול רשויות המס כי הינו בעלי העסק, מנוע מלטעון כי אין לו כל קשר לעסק.

המערערת טענה כי בניגוד לנסיבות עניין בנלי, היא אולצה באיומים ע"י משפחתו של גיסה לפתוח את החשבון ולרשום את העסק על שמה תוך ניצול מצבה הכלכלי הנפשי והאישי.

החלטת בית המשפט

ביהמ"ש בהחלטתו, דן בשאלות הבאות:

• האם קם השתק שיפוטי כלפי המדינה מכוח העמדה שהוצגה על ידה בהליך הפלילי?
• האם קם השתק שיפוטי כלפי המערערת אשר נרשמה כבעלים של העסק?
• מה המשמעות של אילוץ הגיס ומשפחתו את המערערת לפתוח חשבון בנק על שמה?
• מה המשמעות של חיובו של הגיס בשומות המס?   

באשר להשתק השיפוטי כלפי המדינה, קבע ביהמ"ש כי הטענה שנחתם הסדר טיעון עם המדינה בו תוקן כתב האישום ונכתב כי הגיס היה הבעלים של העסק, הועלתה ע"י המערערת כטענה מקדמית אשר נדחתה. ביהמ"ש קבע "כי האחריות במס, הנגזרת מרישום הבעלים בתיק המס, אינה חופפת את האחריות הפלילית, הנגזרת מן המעשים שבוצעו הלכה למעשה". על כן דחה ביהמ"ש את הטענה כי המדינה העלתה טענות סותרות וכי קיים השתק שיפוטי כנגד המדינה.

באשר לשאלת השתק השיפוטי כלפי המערערת אותה טען המשיב בכתב תשובתו, כי המערערת הודתה בכתה האישום המתוקן בעובדות שאין היא יכולה לסתור כעת, קבע ביהמ"ש כי אין המערערת יכולה להתנער מהודאתה בהליך הפלילי ולהביא ראיות הסותרות את האישום בו הודתה, ולכן הודאתה יוצרת השתק שיפוטי.

באשר לטענת המערערת כי נאלצה לנהל חשבון בנק בידי הגיס ומשפחתו, טענה המערערת כי נאלצה באיומים להמשיך להחזיק את חשבון הבנק ואף תמכה טענה זו בעדות חברתה אשר העידה כי המערערת היתה נתונה תחת איומים כי משפחתו של הגיס תיקח לה את ביתה. ביהמ"ש קבע באשר לטענה זו כי המערערת אינה צד תמים וכי ידעה משמעות מעשה. אמנם ישנה האפשרות כי הייתה כפייה מצידם אך למערערת היו ברירות אחרות ולאו להפר את החוק. בנוסף המערערת קיבלה טובות הנאה מן העסק.

באשר לחיוב במס של גיסה של המערערת, קבע ביהמ"ש כי אין ספק כי הגיס הוא שניהל את העסק והיה אחראי לביצוע הקניות של הביצים משטחי הרשות ומכירתן בישראל, והוא זה שאחראי להעלמת הקניות והמכירות. ביהמ"ש הוסיף ואמר כי "חלקו של חנן מבחינת האחריות להעלמת ההכנסות ופסילת הספרים גדול בצורה ניכרת... ניתן לצפות מרשות המיסים... כי תשקול, בין יתר שיקוליה, גם את חלקם היחסי של שני הגורמים המעורבים בפרשה זו".

ואולם, חרף דבריו אלו קבע בית המשפט כי על אף שניתן לראות בגיס כבעלי העסק ומנהל העסק בפועל, רשאי היה המשיב לחייב את המערערת בחוב המס. המערערת מודעת הייתה כי הגיס אינו יכול לפתוח חשבונות בנק ועזרה לו ביודעין להסתיר זהותו מהרשויות. חשבון הבנק דרכו שולמו הוצאות העסק והוכנו תקבולי העסק הינו על שם המערערת.

מטעמים אלו, דחה בית המשפט את הערעור והותיר את שומת המשיב על כנה.        

>> למידע בנושא עבירות מס טכניות ומהותיות, לחצו כאן.
>> עוד מידע בנושא דיני המסים בישראל, תוכלו למצוא כאן.