ביהמ"ש דחה טענת תושבים הנמצאים בתוואי מסילת הרכבת שבין ת"א לרשל"צ כי ישנו קשר סיבתי בין הרעש והוויברציות הנוצרות מתנועת הרכבת לבין הנזקים הקיימים בדירות ובנייני התושבים

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; נוי קרן, משפטנית

17/8/2016

בפס"ד תא (ת"א) 17771-06-14 נדון הקשר שבין תוואי מסילת הרכבת לבין נזקי בניין סמוך. התובעים, הינם דיירים הגרים ברחוב זמיר 3 בתל אביב. תוואי מסילת הרכבת עובר במרחק 56 מטרים מהבניין בו גרים התובעים.

תוואי המסילה הינו ציר מרכזי לנסיעת הרכבת ומאז פתיחתו בשנת 2011, ישנה תנועת רכבות בתוואי זה במרבית שעות היממה. לטענת התובעים, בשל תנועת הרכבות במרחק שהינו סמוך מאוד לבניין, רעשי הרכבת והרעידות הנגרמות מנסיעתה, נגרמו ליסודות הבניין להיחלש ולכן נגרם לבניין נזק רב. לטענתם, סך הנזק הכולל של מכלול הנזקים הינו 314,978 ₪.

לטענת הנתבעת אין קשר ישיר בין השימוש בתוואי המסילה ונסיעת הרכבת לנזק הנגרם לתובעים.  לטענתה, תוואי המסילה הוקם לאחר תוכניות מתאר ארציות בהן הייתה התייחסות למניעה מקסימלית של מפגעים בסביבת התוואי. עוד הוסיפה הנתבעת כי בין תוואי המסילה לבניין התובעים עובר כביש 20 - נתיבי איילון, ולכן מציינת את עומס התנועה הגדול הקיים בכביש זה מדי יום מתנועת רכבים.

מטרד ליחיד

בית המשפט מציין בהחלטתו כי אין מבקשים התובעים להפסיק את השימוש בתוואי המסילה ואף אין הם טוענים כי ישנה ירידת ערך שנרשמת לרכושם בשל תוואי המסילה. אלא טענותיהם הם בנוגע לנזק הישיר שנגרם לרכושם כתוצאה מתנועת ונסיעות הרכבת.

במרכז טיעוניהם עומד ס.44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בו מוגדר מהו מטרד ליחיד. ע"פ טענותיהם, נסיעת הרכבת בתוואי זה שהינו קרוב למקום מגוריהם, גורם בצורה ישירה לערעור יסודות הבניין ובכך לנזק בבניין ולכן זהו מטרד הגורם לנזק ועל כן יש לפצותם. בעת בא בית המשפט לבחון האם הוכח הקשר הסיבתי שבין תנועת הרכבות בתוואי המסילה למצבו הרעוע של הבניין והנזקים בדירות התובעים, התייחס בית המשפט לחוות הדעת שהובאו ע"י הצדדים והעדויות.

בעדותם של התובעים, אמנם טענו כי מצבו של הבניין היה תקין עד שהחל השימוש בתוואי המסילה, אך לא הציגו ראיות או תמונות על מצב הבניין ודירותיהם לפני השימוש בתוואי המסילה בשנת 2011. בנוסף, בשנת 2007, פנתה אימה המנוחה של תובעת 1 לעיריית ת"א בטענה שחדר המדרגות ניזוק והינו על סף התמוטטות. עוד התגלה כי תובע מס 2, עבר לדירה בבניין זה רק בשנת 2010 ולכן לא יכול להעיד על מצבו של הבניין בעבר.

קביעת בית המשפט

בית המשפט קבע כי מהראיות עולה שהבניין הינו בניין ישן ומצבו רעוע, שלא עבר שיפוץ מאז 1973 וכי ראיות התובעים אינם תואמים את טענותיהם.

בנוסף, ישנה בעייתיות עם עדות המהנדס מטעם התובעים כאשר חוו"ד התבססה על סקר רמת רעש ביצע גוף אחר והרי שאין טענת תביעה זו לרעש שיוצרת הרכבת אלא לנזקים בפועל לבניין. בנוסף אישר המהנדס כי לא בדק באמצעות מכשירי מדידה עוצמת רעידות וכי לא בדק את את השפעת נתיבי איילון והתנועה הסואנת.

לעומת זאת, הנתבעת הציגה חוות דעת מבוססת של מהנדס הבדק באמצעות מכשור את עוצמת הרעידות וקבע כי התנועה שבנתיבי איילון גורמת לרעידות גדולות יותר מאשר נסיעת הרכבת במסילה. חוות דעתו שללה כל קשר בין הנזקים הנטענים לשימוש בתוואי המסילה.

בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים וקבע כי "חוות הדעת שוללת כל קשר בין הנזקים הנטענים לשימוש בתוואי המסילה. ובהיעדר קשר סיבתי שכזה הרי שגם אין בסיס לתביעה". על אף דחיית התביעה, קבע בית המשפט שבשל הקושי בו מצויים התובעים בהיותם גרים כה סמוך לתוואי המסילה ולכבישי איילון, יחויבו הנתבעים בהוצאות התביעה בסך של 6,000 ₪. 

>> מוזמנים להכיר את מחלקת דיני הנזיקין של משרדנו, לחצו כאן.