התקבלה תביעה לפיצויי גוף בגין מעידה מחבל סימון תור בבנק

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד; הדר וייצנר, משפטנית

16/8/2016

בשנת 2007 הגיע התובע לסניף הבנק הבינלאומי בנתניה, על מנת להוציא כסף מזומן לרכישת רכב. משפנה התובע לצאת, נתקלה רגלו בחבל שסימן את מיקום התור והוא נכשל, נפל ונחבל בגופו. בגין הנזקים אשר נגרמו בתאונה זו, הגיש התובע בשנת 2012 תביעה כנגד הבנק הבינלאומי וכן נגד חברת "הראל" לביטוח, בבית משפט השלום בנתניה.

על פי העדויות השונות ולאור העובדה כי הבנק לא הביא לעדות את הפקיד שנתן לתובע שירות בדקות שקדמו לנפילה, ושיתכן שיכול היה להעיד על ההתרחשות בצורה טובה יותר, קיבל בית המשפט את גרסת התובע, לפיה ביום התאונה החבל היה מונח נמוך מהרגיל וקרוב לרצפה. בית המשפט אף נתן דעתו על כך שכל העדויות נמסרו במרחק של שנים מהתאונה, ואין פלא שאיש אינו זוכר את מצב הדברים המדויק ביום האירוע, שכן התובע לא פנה להתלונן על הנפילה כבר במקום ואף לא זמן קצר לאחר מכן, ואפילו לטיפול הרפואי פנה לראשונה רק כחודש וחצי לאחר התאונה.

חובת זהירות מושגית וקונקרטית

בית המשפט קבע כי בנסיבות האמורות, מוטלת על הבנק האחריות לקרות האירוע, ואילו היה נוקט באמצעי הזהירות המינימאליים בהם היה צריך לנקוט, יתכן והתאונה הייתה נמנעת. אחריות זו המוטלת על הבנק מתבססת על חובת הזהירות המושגית המוטלת על הבנק, כמחזיק המקרקעין שבו התרחש האירוע, ועליו לדאוג לכך שהבאים בשעריו יוכלו לנוע בבטחה וללא סכנה של היתקלות בחפצים שעלולים להוביל לנפילתם.

אחריות הבנק אף מתבססת על חובת זהירות קונקרטית, שכן ניתן היה לצפות אפשרות שלקוח שמגיע לבנק לכל מטרה שהיא, עלול להיתקל בחבל הסימון אם זה מונח קרוב מדי למעבר או לרצפה, והיה על הבנק לוודא כי יהיה מישהו אחראי שאותם אביזרים ניידים יוצבו במקומם ובמרחק בטוח, אשר ימנע התקלות ולא יהווה סיכון לתנועת המבקרים במקום.

ואולם, האחריות המוטלת על הבנק אינה אחריות מלאה, ובנסיבות רובץ חלק מהאשם גם לפתחו של התובע, שכן זה העיד כי לא שם לב לחבל, וכי דעתו הייתה נתונה לענייניו ותשומת לבו התמקדה בנושא הכסף והרכב, ומשכך, במקום לצאת מהתור בסוף המסלול המסומן כפי שעשו יתר הלקוחות, פנה התובע לצאת דרך החבלים במקום בו מוצבים עמודי הסימון. זאת ועוד, העדים מסרו כי קודם לתאונה, לא אירעו מקרים דומים של נפילה בבנק, והדבר מלמד כי התנהגות התובע הייתה חריגה. אשר על כן, מאחר והתנהלות התובע תרמה בצורה ממשית לתאונה, קבע בית המשפט את אשמו התורם של התובע בשיעור של 50%.

הנזק הרפואי והפיצוי

לעניין הנזק ומצבו הרפואי של התובע, הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות מטעמם וכן הוגשה חוות דעת רפואית מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט. חוות דעתו של האחרון, אשר העריך את נכותו של התובע בגין החבלה בברכו בשיעור של 3%, התקבלה על ידי בית המשפט, ונקבע כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע אינה בעלת השפעה ממשית על תפקודו, והדבר יבחן במסגרת הנזקים הנטענים.

אשר על כן, העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין הפסד השתכרות על דרך האומדן בסך של 5,000 ₪, וכן העמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך 9,000 ₪. מסכום זה הופחתה רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 50%. הפיצוי הכולל הועמד על סך 7,000 ₪, בצירוף מחצית מהוצאות התובע בגין ההליך, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.

>> מוזמנים להכיר את מחלקת דיני הנזיקין של משרדנו, לחצו כאן.