תאונת עבודה – לא רק בעבודה

חוק ביטוח לאומי מזכה עובד אשר נפגע בעבודתו (בין אם בגין תאונת עבודה או בגין מחלת מקצוע) בהטבות סוציאליות שונות, כגון דמי פגיעה לתקופת ההיעדרות מן העבודה (עד 90 יום), פיצוי או קצבת נכות בגין נכות שנגרמה לעובד, קצבת תלויים לשאיריו של עובד שמת עקב פגיעה בעבודה.

"תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק ביטוח לאומי כתאונה שאירעה תוך כדי עבודת המבוטח ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. ואולם, סעיף 80 לחוק קובע כי תאונה תיחשב תאונת עבודה אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". סעיף 81 לחוק מבהיר, כי התאונה לא תוכר כתאונת עבודה במידה וחלה הפסקה או סטייה מדרכו זו של המבוטח, שאינה למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי מעבידו.

מכאן, תאונה שכזו תיחשב לתאונת עבודה בהתקיים חמישה תנאים:

1. התרחשה תאונה - על מנת שפגיעתו הגופנית תיחשב לפגיעת עבודה, לא די שהמבוטח יטען כי בדרך לעבודתו אירעה לו פגיעה גופנית, אלא חובה עליו להצביע על תאונה שגרמה לפגיעה הגופנית. כך, לדוגמא, במידה והמבוטח חווה התקף לב בדרכו לעבודה, לא די בכך שיוכיח כי אכן ארע התקף לב, אלא עליו להצביע על "אירוע תאונתי" שגרם לכך.
 

2. במהלך נסיעה או הליכה.
 

3. בדרך ממעונו אם מקום לינתו של המבוטח לעבודה, מהעבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למשנהו - נקבע בפסיקה כי החזקה שבסעיף 80 (1) נעצרת על סף ביתו של המבוטח, שכן שם שולטים חייו הפרטיים. מנגד, כביש או מדרכה הינם רשות הרבים, ומחוץ לשליטתו של היחיד. כך, אילו נפגע המבוטח לפני שעזב את מעונו או לאחר ששב אליו, לא יהא זכאי לגמלאות נפגעי עבודה.
 

4. עקב הנסיעה או ההליכה - נדרש קיומו של קשר סיבתי בין קרות התאונה לבין הנסיעה או ההליכה, על מנת להכירה כתאונת עבודה. הכוונה היא כי יש להבחין בין מקרים בהם נפגע המבוטח כתוצאה מסיכון הקשור בדרכו לעבודה, לעומת סיכון על רקע אחר, דוגמת רקע אישי או מחלה קיימת. המבחן הנהוג בפסיקה לבחינת הקשר הסיבתי בין קרות התאונה לבין סיכוני הדרך הינו "מבחן האלמלא"- אלמלא הצורך הנובע מעבודתו, לא היה מצוי המבוטח במקום ובזמן המסוים בו נפגע.
 

5. לא חלה הפסקה או סטייה בדרכו - כאשר מבוטח נמצא בדרכו ממעונו לעבודה או להיפך, הוא מבוטח כל עוד לא חלה בנסיעתו או בהליכתו הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת. טרם נקבע מבחן כללי המגדיר מפורשות מהי הפסקה של ממש או סטייה של ממש. הפסיקה פירשה את המונח "הדרך המקובלת", כזו המקובלת באופן סובייקטיבי על המבוטח עצמו. מדובר בכל מסלול נסיעה סביר, ולאו דווקא הקצר ביותר. חשוב לציין, כי אף אם היה המבוטח ב"דרכו המקובלת" ממקום עבודתו, אך תכלית הנסיעה או יעדה הסופי אינו מעונו, לא תוכר התאונה כתאונת עבודה. לעניין "הפסקה של ממש", נקבע בפסיקה כי יש לבחון את מהותה ותכליתה של ההפסקה, ולאו דווקא את אורכה. כך, הפסקה רגעית לצורך התרעננות בדרך הביתה לא תיחשב כהפסקה של ממש, אך לא כך הדין לגבי הפסקה לצורך פגישה עם חברים, שמטרתה עצמאית ומנותקת ממטרת הנסיעה הביתה.

לסיכום, עובד שנפגע בתאונת עבודה עליו לדווח על כך לממונים עליו. החל מרגע תאונת העבודה, מומלץ כי העובד יאסוף את כל החומר הרפואי וייוועץ עם עורך דין בעל ניסיון וידע רב ומקצועי. כמו כן, באם היו במקום תאונת העבודה עדים מומלץ לנפגע לרשום את פרטיהם. הנפגע זכאי לקבל החזרים מהמוסד לביטוח לאומי עבור הטיפולים הרפואיים בגין תאונת העבודה. היה וחלילה מרגיש הנפגע בהחמרה לאחר שחרורו מהמוסד הרפואי, עליו לפנות שוב לקבלת טיפול רפואי. רבות הן הפגיעות והפציעות (בעיקר כשמדובר באיברים פנימיים) שיכולות לשדר אותות מצוקה רק לאחר זמן מה.

יש להקפיד על איסוף האישורים הרפואיים, המרשמים, ההפניות, תוצאות הבדיקות, הקבלות ו/או החשבוניות על כל ההוצאות הנוגעות לתאונה, לרבות קבלות על תרופות ונסיעות. חשוב מאד לדאוג לקבל עותק מכל תוצאות הבדיקות שנערכות לנפגע עקב תאונת העבודה, ואשר לרוב כוללות צילומי רנטגן, סי-טי (.C.T) וכד'. חשוב להדגיש כי אין להתמהמה יתר על המידה בפנייה לקבלת גמלאות לנפגעי עבודה, שכן קיימים בחוק מגבלות זמן. תביעה לדמי פגיעה יש להגיש, לכל המאוחר, עד 12 חודשים לאחר האירוע. תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ניתן להגיש רק לאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ועד 48 חודשים מיום התאונה. במידת הצורך, ניתן לערער על גובה התגמולים אותו קובע המוסד לביטוח לאומי.