משרד הבריאות יפצה ילדי מנוחה בגין היעדר הסכמה מדעת עבור מתן תרופה ניסיונית

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מבטא את ההגנה על ערך האדם על כבודו, קדושת חייו ועל חירותו. בהתאם לכך, גברה ההכרה בזכותו של אדם על האוטונומיה שלו וכן זכותו בדבר קבלת החלטות בנוגע לגופו. על כן, התפתחה בהתאם הדוקטרינה המקובלת כיום בדבר הסכמה מדעת לטיפול רפואי, המוצאת ביטויה בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית משפט השלום בחיפה במסגרת תביעה נזיקית אשר כללה מספר ראשי נזק שנגרמו לטענת התובעים ע"י בית החולים "בני ציון" בחיפה. על אף שתביעת רשלנות בית החולים נדחתה לאור היעדר קשר סיבתי, בית המשפט קיבל את התביעה בכל הקשור לפגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת ופסק לתובעים מלוא הפיצוי שדרשו בגין ראש נזק זה - בסך 200,000 ₪ שהיה סביר בעיני בית המשפט בנסיבות העניין.

במקרה הנדון, מדובר היה בעיזבונה של מנוחה אשר תבע את בית החולים בטענה כי מותה נגרם בשל רשלנות בית החולים. לטענת התובעים, בשנת 2004, התמוטטה המנוחה במהלך עבודתה בשל שבץ מוחי והובהלה לבית החולים. עם תחילת הטיפול בה צורפה המנוחה לניסוי בתרופה חדשה וזאת מבלי שידעה על מה היא חותמת וללא הסכמתה מדעת, תוך שנמנע ממנה טיפול ראוי אשר עשוי היה להציל את חייה, וזאת בשל השתתפותה בניסוי זה. כמו כן נטען ע"י התובעים כי בית החולים התרשל באבחון מצבה של המנוחה, דבר שמנע ממנה קבלת טיפול רפואי הולם. הנתבע, משרד הבריאות, טען להגנתו בין היתר, כי התנהלות בית החולים היתה ללא דופי, לא נפל רבב בטיפול במנוחה ובמקרה האמור מותה היה בלתי נמנע בנסיבות העניין.

כאמור, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וזאת לאחר שאמנם הגיע למסקנה כי נמצאו כשלים בהתנהלותו של בית החולים אולם לא נמצא הקשר הסיבתי הדרוש למותה של המנוחה. יחד עם זאת, לעניין הסכמה מדעת ציין בית המשפט כי אין צורך להוכיח קשר סיבתי על מנת להכיר בראש נזק זה והוא מקפל בתוכו גם את עוולת הרשלנות וגם את עוולת התקיפה. כן ציין בית המשפט כי המבחן אשר נקבע בפסיקה לסטנדרט חובת הגילוי של המטפל הוא מבחן המטופל הסביר, קרי סטנדרט גילוי המבוסס על צרכיו של המטופל. אלא שבית המשפט ייחד את סוגיית הסכמה מדעת לצורך השתתפות בניסוי רפואי מטיפול רפואי אחר, בכך שחובת הגילוי במקרה של ניסוי רפואי הינה רחבה יותר.

בית המשפט קבע כי אף שהוצג מסמך שלכאורה מבטא את הסכמתה של המנוחה לטיפול, אין בכך תנאי מספיק להוכחת הסכמה מדעת, ויש לספק למטופל מידע הולם על המצב, מהות הטיפול שעתיד לקבל, הסיכויים והסיכונים שטמונים בטיפול ועל אלטרנטיבות אפשריות אחרות. במקרה האמור לא הוכח ע"י הנתבעת אם ניתן למנוחה או לתובעים עותק מהנוהל הנוגע לניסוי התרופתי, בייחוד לאור העובדה שאיש מן הצוות הרפואי לא זכר האם נמסר כזה, לא נסתרה טענתם של התובעים כי לא נמסר להם איזה טיפול נמנע ממנה וזאת לאחר שבית המשפט קיבל את טענת התובעים כי בית החולים היה צריך להתייעץ עמם לגבי הטיפול שניתן לאימם, דבר אשר פגע בכבודם ובכבוד אמם.

לאור כל האמור בית המשפט מצא מקום לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה הן של המנוחה והן של התובעים ולדחות את התביעה הנוגעת לרשלנותו של בית החולים על אף קיומם של כשלים בהתנהלותו, זאת כאמור בשל היעדר הקשר הסיבתי שבין הכשלים לבין מותה של המנוחה.