מטופל שראייתו נפגעה בעקבות ניתוח להסרת משקפיים- זכאי לפיצויים

מדי שנה עוברים בישראל כ-15 אלף אנשים ניתוח לייזר בעיניהם על מנת להסיר את משקפיהם לצמיתות. כמו בכל ניתוח, גם ניתוח זה, כרוך בסיכונים רבים אשר עשויים להוביל להשתלת קרנית ולעיוורון חלקי או מלא אצל המנותח.
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים בגובה מיליון וחצי שקל! למנותח שאיבד את ראייתו לאחר ניתוח לייזר להסרת משקפיו אשר ביצע אצל הנתבעת, רואים 6/6 לייזר רפואי ומדעי בע"מ. (ת"א 2079/04 רוני פרץ נ' רואים 6/6 לייזר רפואי ומדעי בע"מ).
התביעה עסקה בשאלת אחריותם בנזיקין של הנתבעים או מי מהם בגין "רשלנות רפואית" או "תקיפה" שגרמה לתובע, רוני פרץ, יליד שנת 1964, נזקים קשים ובלתי הפיכים בעיניו. הנזקים אירעו כתוצאה מביצוע שני ניתוחים לתיקון רוחק ראייה.
התובע אובחן כסובל מרוחק ראייה של 8.5 דיופטריות בעין ימין ו - 7.75 דיופטריות בעין שמאל. לאחר הבדיקות הומלץ לתובע לבצע ניתוח לייזר לתיקון ראייה בשתי עיניו. לטענת התובע לא נאמר לו כי הניתוח כרוך בסיכונים.

למחרת הניתוח, הגיע התובע לביקורת במכון ונבדק על ידי הרופא. לטענת התובע, כך על פי כתב התביעה, כבר באותו היום החל לסבול מכפל ראייה וצלליות. וכתוצאה מפגמים בראייתו, הוחלט על ידי הרופא לבצע ניתוח נוסף בעינו השמאלית, לשיפור הראייה.
לטענת התובע, מיד לאחר הניתוח המתקן, החל לסבול מפיצול קשה בראייה, ראייתו נחלשה וחש ביובש בעיניו יותר מאשר סבל לאחר הניתוח הראשון. לאור תלונותיו של התובע הומלץ לו להשתמש בעדשות מגע קשות. לאחר מספר ימים אושפז התובע בבית חולים בעקבות זיהום בעיניו.
בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ביצוע הניתוחים לנזק שנגרם כתוצאה מעריכתם. בית המשפט קבע, על סמך נתונים שהוצגו בפניו, כי המטופל סבל מרוחק ראייה קיצוני, וכי אדם בעל מגבלות שכאלה אינו מתאים לניתוח באמצעות הלייזר. ולכן קבע בית המשפט כי עצם ביצועו של הניתוח חרג מסטנדרט חובת הזהירות בשל סיכוייו הנמוכים להצלחה.

עוד קבע בית המשפט  כי בכך שהתובע לא קיבל כל מידע בדבר הסיכונים המעורבים בניתוח נפגעה זכותו לשקול ולהחליט האם לבצע את הניתוח, אם לאו. בית המשפט קבע עוד כי הסבירות היא כי במידה והיה מוסבר לתובע הסיכון שבניתוח, הרי היה מעדיף להמשיך להרכיב משקפיים על פני עיוורון!
חובת גילוי באה מעוגנת בסעיף 13 לחוק זכויות חולה, התשנ"ו 1996 ומחייבת הסבר מלא ומתן פרטים לחולה גם על התערבות רפואית עתידית.
סעיף 13 לחוק זכויות חולה קובע כדלקמן:

13. הסכמה מדעת לטיפול רפואי
(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע ; לעניין זה "מידע רפואי", לרבות – (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכנות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך , המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים אן של היעדר טיפול רפואי ; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
(ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר  למטופל מידה מירבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.
התובע, במקרה דנן, לא קיבל כל הסבר על הסיכונים הצפויים מן הניתוח בוודאי שלא בקשר לסבירות בצורך של התערבות רפואית עתידית ומכאן שהנתבעת התרשלה ולא עמדה בחובה החקוקה המוטלת עליה.
בית המשפט קבע כי הטופס הסטנדרטי עליו הוחתם התובע דקות ספורות לפני ביצוע הניתוח אינו מוציא את הנתבעת ידי חובתה שכן לא הוסבר לתובע תוכן המסמך עליו הוא חתם ולא ניתנה לו כל שהות או אפשרות לעמוד על תוכנו.
כמו כן קבע בית המשפט כי כיוון שמדובר בניתוח אלקטיבי (ולא הכרחי) המשלב בתוכו אלמנטים של חדשנות רפואית וללא היסטוריה ארוכה של פרקטיקה רפואית , הרי חובת הגילוי כפי שזו מצויינת בסעיף 13 (ג) לחוק זכויות חולה, הינה רחבה ביותר , הנתבעת לא עמדה בה.

מסקנתו של בית המשפט הייתה כי הנתבעים נהגו ברשלנות כאשר נתחו את התובע כשנתוני רוחק ראייה הקיצוניים מהם סבל לא אפשרו זאת, על פי הידע שהיה קיים באותה עת. על הנתבעים נפסק לפצות את התובע בסכום כולל של מיליון וחצי ₪  וזאת בהתחשב באחוזי הנכות שנגרמו לתובע ביחס למצבו הרפואי (35.7%) בצירוף פיצוי על אובדן כושר השתכרות בעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מוגברות.