29/1/2020
בפסק דין בעניין יורשיו של צבי דינשטיין ז"ל (להלן: "המנוח") נדונה השאלה בעניין קיזוז הפסדי עבר (עסקיים והון) של המנוח על ידי יורשיו. בשנת 2011 המנוח צבר הפסדים מעסק ומשלח יד בכ-2.6 מיליון ₪ וכן הפסדי הון בסך של כ-46 מיליון ₪. המנוח נפטר באפריל 2012 ובצו הירושה נקבע כי הגברת גילי דינשטיין (להלן: "הגב' דינשטיין") והגברת אירית מלכסון (להלן: "הגב' מלכסון", ובצירוף פביו יחזקאל מלכסון אנגל: "משפחת מלכסון") יירשו חלקים מעיזבון המנוח.
המערערים טענו כי ההפסדים שנצברו למנוח עונים להגדרת נכס, בהתאם לסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). כמו כן, סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ופסיקת בתי המשפט קובעת כי במות אדם עזבונו עובר ליורשיו ובפרט הזכות לקיזוז הפסדים מועברים כחלק מנכסיו של המנוח. עוד טוענים המערערים כי יש לראות כאילו נכנסו בנעלי המנוח לעניין נכסיו וזאת בהתאם לסעיף 120(ב) לפקודה המייחסים את העיזבון כהכנסתם החייבת של היורשים ולפי עקרון הרציפות. המערערים טענו כי הלכת 14-01-41641 וע"מ 41708-14-01 בנימין שרגא ואח' נ' פקיד שומה חולון התקבלה כאשר בבסיסה הפסדי המס היו מעסק, אולם במקרה להלן החלק הארי של ההפסדים נובע מהפסדי הון מחד ומאידך טענו כי הלכת שרגא שגויה גם לעניין ההפסדים העסקיים. פקיד שומה כפר סבא ופקיד שומה תל אביב 3 העלו טענות כמעט זהות כנגד הכללת ההפסדים בדו"חותיהם, כדלקמן:
א. ראשית, בית המשפט מסתמך על הלכת שרגא שהוצגה לעיל, בה נקבע כי זכות קיזוז ההפסדים הינה זכות אישית.
ב. שנית, סעיף 28 לפקודה קובע כי זכות הקיזוז היא כנגד הכנסתו החייבת של אותו אדם.
ג. שלישית, ההפסדים שנצברו למנוח אינם "שטר" המגלם חוב כספי של המדינה, אלא נתון שומתי לאדם ספציפי ותו לא.
החלטת בית המשפט
השופט אלטוביה דחה את ערעורם של היורשים וקבע כי לא ניתן להבין מלשון סעיף 28 לפקודה כי כוונת המחוקק ותכלית החוק הייתה להכליל את יורשיו של המנוח, בהתייחסותו למונח "אותו אדם" לעניין קיזוז הפסד ואף לא נמצא כל עיגון אחר לפרשנות זו של היורשים. בנוסף, תכלית סעיפים 91-92 לפקודה אינה מתכוונת ליורשים למרות העדר המילה "אדם". משכך, אין ליצור "יש מאין" שכן הסעיף לא מרמז זכאות במקרי הורשה. גם בחלקי הסעיף בהם מוזכרת המילה "אדם" אין הכוונה להרחבת תחולת הסעיף ליורשיו של מנוח. השופט אלטוביה קבע כי גם לא ניתן ללמוד מהמשפט המשווה שהובא בגדר הערעור כי קיימת אחידות באשר להורשת הפסדים לצרכי מס, אלא להיפך, ברוב המדינות שהציגו היורשים בטיעוניהם - הורשה לצרכי מס לא מותרת.
חיפוש 
סגור 
