12/2/2012
הסוף להוצאות האש"ל (אוכל, שתייה, לינה)
שלטונות המס סבורים שהוצאות האש"ל הן הוצאות פרטיות שאינן כרוכות בהליך הפקת הכנסה - התיקון בחוק לפקודת המס שאישרה הכנסת אוסר ניכוי הוצאות אש"ל.
בפתח הדברים מן הראוי להדגיש, כי אין כל הוראה בחוק המחייבת את המעביד בכיסוי הוצאות אש"ל (אוכל, שתייה, לינה) של עובדיו בארץ או בחו"ל. אולם קיימים מקומות עבודה רבים המחויבים בתשלום אש"ל לעובדיהם מכוח הסכם קיבוצי, צו הרחבה, נוהג במקום העבודה או מכוח חוזה שבין העובד למעביד. הוראות בדבר הזכאות לתשלום קצובת אש"ל כחלק מתנאי העסקה מצויות בהוראות התקשי"ר של נציבות שירות המדינה, בהנחיות החשב הכללי לעובדים במשרדים ממשלתיים ועוד.
תשלום אש"ל
הרציונאל העומד מאחורי תשלום אש"ל הוא שעובד הנדרש במסגרת תפקידו לשהות במשך פרק זמן משמעותי, במרחק ניכר ממקום מגוריו וממקום עבודתו הקבוע, נאלץ לרכוש אוכל ולינה מידי גורמים מסחריים, ומשכך על המעביד לממן הוצאות אלו הקשורות במילוי תפקידו של העובד בייצור הכנסה בעבודה. לדוגמא: עובדים במשרדים ממשלתיים שנשלחים לחו"ל במסגרת תפקידם, בין אם לשהות ארוכה או קצרה, זכאים לקצובת אש"ל שמטרתה לכסות הוצאות כלכלה, לינה והוצאות נוספות במטבע מקומי או בדולר ארה"ב. ביום 20.12.2010 פורסם ברשומות תיקון לתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל"ב-1972 (להלן "התקנות") לפי סעיפים 31 ו-243 לפקודת מס הכנסה, לפיו החל מ-01.01.2011 מבוטלת לחלוטין תקנה 2(3) שעניינה ניכוי הוצאות אש"ל. משמעות תיקון זה היא כי פקודת מס הכנסה שוב אינה מכירה בהוצאות אש"ל כברות ניכוי לצורך חישוב ההכנסה החייבת במס.
ניכוי הוצאות אש"ל
עמדת המדינה לעניין ביטול התקנה הייתה כי הוצאות אש"ל הן "הוצאות פרטיות". לגישתה, כל אדם צורך באופן טבעי ארוחות במהלך היום, גם שלא לצורך הפקת הכנסה; בהתחשב בתנאי התחבורה המודרנית ובהיצע המזון למכירה הקיימים בארץ, העלות הכרוכה בצריכת מזון במרחק-מה ממקומות המגורים והעבודה - שלשמה נועדה האפשרות לנכות הוצאות האש"ל - אינה גבוהה באופן משמעותי מזו הכרוכה בצריכת מזון בבית או במקום העבודה; לפיכך, הוצאות האש"ל - גם כשהן מוצאות אגב ביצוע עבודה - הן הוצאות בעלות אופי פרטי, שהוצאתן צפויה ממילא; הן אינן כרוכות בתהליך הפקת ההכנסה, ואין לנכותן על פי דין. (ראה בג"ץ 1878/09 עו"ד ענת ארז ועמותת להב לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים בישראל נ' שר האוצר ואח').
בהתאם להחלטת בג"ץ נקבע כי על שר האוצר להפעיל סמכותו ולקבוע סכומים מירביים עדכניים לניכוי הוצאות אש"ל עד לתאריך 31.12.10 טרם ביטול התקנה (ראה: קביעת מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) (הוצאות אש"ל בארץ) (תיקון), התשע"ב-2011). בנוסף לכך אישרה הכנסת, במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012, להוסיף את הוצאות האש"ל לרשימת ההוצאות האסורות בניכוי, המופיעה בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה: "בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל הוצאות שאינן הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות אש"ל, הוצאו שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו..." ובפסקה זו –"הוצאות אש"ל-הוצאות שהוציא יחיד בשל ארוחותיו, שהוצאו בין במקום ההשתכרות ובין מחוצה לו, ולמעט הוצאות בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי". יצוין שפרט לתקנה 2(3) שבוטלה בחקיקה, מפרט סעיף 2 בפסקאות (1) עד(6) את ההוצאות שיותרו בניכוי בהתאם לאמור בהן.
לסיכום, התיקון חסם בפני הנישומים את האפשרות לנכות את הוצאות האש"ל בארץ ובחוץ לארץ כהוצאה מותרת בניכוי, אף אם ההוצאות הכרחיות לייצור הכנסה.