המבחן הטכני לקביעת תושבות היחיד

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין רואה חשבון - רותם סלע, משפטנית

1/1/2010

על פי ההגדרה לעניין תושבות בפקודת מס הכנסה, ניתן להיכנס להגדרת "תושב" גם מבלי לבחון מבחינה מהותית האם מרכז חייו של אדם נמצא בארץ, לרבות אי בחינת הזיקות המשפחתיות, הכלכליות והחברתיות.

הפקודה קובעת שתי חלופות אשר ידונו להלן -

חלופה ראשונה: על פי החלופה הראשונה די לו לאדם שישהה במרבית ימי השנה בישראל, קרי, לפחות 183 ימים במהלך שנת מס (כלומר שנה קלנדארית: YY/1/1 – YY/12 /31), על מנת שיחשב כתושב לצורך מיסוי. ההנחה בבסיס חזקה זו היא כי אדם השוהה רוב הימים בשנת מס מסוימת בישראל, הרי שמרכז חיוו באותה שנת מס הוא בישראל. נדגיש כי לעניין החזקות "יום" הנו לרבות חלק מיום.

חלופה שנייה: על פי החלופה השנייה למבחן הטכני, היה ושהה אדם בישראל בשלוש שנות המס שחלפו (כולל השנה הנבחנת) לפחות 425 ימים ומתוכם לפחות 30 ימים בשנת המס הנבחנת - חזקה כי אותו אדם הינו תושב ישראל לצורכי מס.
 

הרעיון הוא כי שהייה מינימאלית בשנת המס הנבחנת (30 ימים), המתווספת לשהייה ארוכה בשנתיים שקדמו לה (395 יום), מגבשת, להבנת המחוקק, מעיין "מסה קריטית" של ימי שהייה בישראל, המעידה כי מרכז חייו של הנישום הינו בישראל בשנת המס הנבחנת. יודגש, כי החזקות הנ"ל הנן חזקות חיוביות, חד כיווניות, היינו, יש בקיומן להצביע על היות מרכז החיים של היחיד בישראל, אך יחד עם זאת, שעה שאין מתקיימת תשתית עובדתית להוכחת החזקות אין להחזיק את הנישום כמי שאיננו תושב ישראל (נציין כי זוהי אף עמדת שלטונות המס). גם היחיד וגם פקיד השומה בישראל רשאים לסתור החזקות הללו. כן יובהר, מקום בו לא מתקיימות החזקות ישמש המבחן המהותי, מבחן מרכז החיים, כמבחן הבלעדי לקביעת מקום המושב.