סנקציות כלכליות - הדרך להילחם בסרסורים מנצלי הנשים

פשיטה שערכה המשטרה לאחרונה על בתיהם של חמישה חשודים בחשד לעבירות של סרסרות כאשר האשמה הנלווית לכך היא עבירת הלבנת הון, עבירות מרמה והונאה והשמטת הכנסה במזיד, מבטאת מגמה הולכת וגוברת של מאבק בזנות בדרך של מאבק כלכלי ולא מאבק בזונות עצמן, המנוצלות ברובן על ידי סרסורים.

במשך שנים ניהלה המשטרה מאבק עקר בתופעת הזנות ההולכת ומתרחבת. ברחובות תל אביב וערים נוספות המשיכו להסתובב באין מפריע כרטיסי ביקור המזמינים גברים לבילוי והדיווחים על זונות הנוטלות את חייהן, הלכו והתרבו.

עבירות מקור

פשיטות משטרתיות לא הועילו בדרך כלל - הנשים שוחררו לאחר מספר שעות ואילו בעלי הבית האמיתיים, אלו שגורפים כספים תוך ניצול אכזרי של גופן של הנערות, הצליחו להתחמק מאשמה פלילית לרוב. אבל גם אם יצליחו להתחמק מעתה מאשמה פלילית, הרי שהמאבק ההולך ומתרחב בפשיעה הכלכלית הנובעת מהפעלת בתי בושת - יתכן והוא הוא הפתרון להפסקת הניצול הנשי. אם סעיף הבאת האדם לעיסוק בזנות לא עובד, זאת כיוון שהנשים המנוצלות מפחדות להודות כי הסרסור הביא אותן לעסוק בכך, הרי שיש יסוד סביר להניח שדווקא עבירות כגון השמטת הכנסה במזיד על פי פקודת מס הכנסה, עבירות הלבנת הון, עבירות מרמה והונאה - יועילו יותר.

בשנת 2000 נפל דבר במדינת ישראל עת נחקק חוק איסור הלבנת הון, שהוא בעצם זן חדש ונוסף לטיפול בעבירות המצויות בחוק העונשין הפלילי. חוק זה תכליתו לאכוף פעולות פליליות שנועדו להסתיר כסף שמקורו בעבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק בהן עבירות סמים, עבירות זנות, עבירות הימורים ועוד. עבירות אלה מכונות "עבירות מקור", כלומר עבירות שהן "חיצוניות" לחוק איסור הלבנת הון, אך באמצעותן ניתן להטיל סנקציה כלכלית. כך, עת פלוני עובר עבירה הקשורה לאחת עבירות המקור המופיעות בחוק, הוא חשוף לאכיפה כלכלית על הפירות "שקטף" כתוצאה מעשייתה.

עבירות מס לצד עבירות הלבנת הון

הרשת שנתפסה לאחרונה כללה צי של פקידות, אנשי בטחון, מנהלים, מחלקי ברושורים, וכמובן נערות ליווי. לפנינו מודל כלכלי נרחב אשר שילוב של האשמה פלילית ופגיעה כלכלית יכול להכות בו שוק על ירך. החקירה המשולבת של משטרת ישראל, רשות המסים ויחידת יהלום הינו מקרה קלאסי לחקירה המשלבת הן חשד לעבירות מס והן חשד לעבירות ע"פ חוק איסור הלבנת הון. כך יוצא שבפרשה אחת, כמו זו – מיוחסות לנחקרים הן עבירות מס רגילות ע"פ סעיף 220 לפקודה (אי דיווח בזדון) והן עבירות ע"פ חוק איסור הלבנת הון בהתבסס על עבירת מקור בדבר סחר בנשים.

חשוב לציין כי בשנים האחרונות הרחיבו את עבירות המקור בחוק איסור הלבנת הון והוסיפו עבירות מעולם המס, זאת כדי להעצים את כוחה של הרשות לאכוף את תשלומי המס על ידי חילוט טובין, ובעיקר להרתיע את אלה אשר סוברים כי הם יוכלו לחמוק מסנקציה כלכלית. ייחוס עבירות ע"פ חוק איסור הלבנת הון למפעילי הרשת, יאפשר למדינה לנקוט בשורה ארוכה של צעדים אגרסיביים ביותר על פי חוק איסור הלבנת הון, מה שלא היה קיים במקרה של עבירות מס בלבד. חוק איסור הלבנת הון מאפשר למדינה, במסגרת שורה של סעדים אותם הם מבקשים מבית המשפט במעמד צד אחד, במקביל לסנקציות הפליליות הרגילות, להביא לידי חילוט נכסי הנחקר בנוסף לסנקציות רבות אחרות.

הצורך בהרחבת הסנקציות

על פי פסיקה שהשתרשה זה מכבר, כל אדם מחויב בדיווח על הכנסותיו מעסק, גם אם הוא אינו חוקי. כפי שבעבר קבע ביהמ"ש כי אפילו פורץ חייב לדווח על הכנסותיו, על אף עיסוקו הבלתי חוקי, כך גם ניתן יהיה להאשים את בעלי בתי הבושת בהלבנת הון ולהשית עליהן סנקציה כלכלית, שלעיתים יכולה להיות 'כואבת' אף יותר מזו הפלילית. על המדינה להחריב סנקציות אלו ובכך להילחם ביתר שאת בניצול הנשים המחפיר על ידי סרסורים חסרי לב ומצפון, בכדי שאלו יבינו מהר מאד שהפשע אינו משתלם.

>> המאמר פורסם במקור באתר "דה-מרקר" 18.7.2017 ע"י עורך דין אלי דורון.