ניהול "בונים" וספר חשבונות במסעדה

מאת: אלי דורון, עורך דין - ירון טיקוצקי, עורך דין (רואה חשבון) - תמיר קלדרון, עורך דין

3/4/2011

האופן בו מסעדות בישראל אמורות לנהל את ספרי חשבונותיהם

ביום 10.06.2009 יצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופטת מרים מזרחי, פסק דין המהווה תקדים, אם לא מהפכה, בדבר ניהול ספרים בענף המסעדות (עמ"ה 7075/03, 7050/03 משה סמי נ' פקיד שומה ירושלים 1). במסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של מר משה סמי, בעל מסעדה מזרחית בירושלים, שפקיד שומה מס הכנסה ירושלים, ביקש לפסול את ספרי המסעדה שבבעלותו.

הנימוק העיקרי לרצון פקיד השומה לפסול את ספרי המסעדה נבע מכך שנמצא כי זו מנהלת "בונים" אך בסופו של יום לא שמרה אותם, בניגוד לסעיף 25(ד) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 (להלן: "הוראות הניהול"). עמדת פקיד השומה לפסילת ספרי המסעדה נשענה בעיקר על פסיקה קודמת שניתנה בעניין דומה - עמ"ה 112/97 חברת שיפודי הבירה נ' פקיד שומה ירושלים (להלן: "הלכת שיפודי הבירה"), במסגרתה דחה כב' הנשיא זילר את ערעורה של מסעדה שפקיד השומה ביקש לפסול את ספריה מהטעם שאי שמירת ה"בונים" הייתה בניגוד להוראות הניהול. עורכי דינו של משה סמי ממשרדנו טענו בין השאר כי, בניגוד לטענות מס הכנסה, לא חלה על הנישום החובה לשמור על "בונים" כיוון שאלו לא שימשו כלל לביקורת פנימית במסעדה ולכן אין לראותם כחלק מספרי החשבונות שלה. כמו כן נטען כי אי שמירתם של הבונים אינו מהווה ליקוי מהותי המצדיק את פסילת ספרי המסעדה, והמבקר מטעם מס הכנסה לא בחן את תפקיד הבונים במערך הארגוני של המסעדה על מנת לבסס את קביעתו. בנוסף, טענו עורכי דינו של המערער כי הלכת שיפודי הבירה דווקא תומכת את עמדתם וכי פקיד השומה העניק פרשנות שגויה להלכה זו.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענות עורכי הדין מטעם משרדנו ודחה את טענת פקיד השומה. הנימוק העיקרי של בית המשפט בקבלת הערעור היה, שלא הופרכה טענת המערער כי הפתק – ה"בון" – שנרשם בעת עריכת החשבון ללקוח לא נשזר בעסקו כאמצעי בקרה, וכי הביקורת שנערכה בעסק לא לימדה אחרת. כמו כן נקבע ע"י כב' השופטת מזרחי כי פקיד השומה יישם באופן שגוי את הלכת שיפודי הבירה. בהבחנה שערכה כב' השופטת בין הלכת שפודי הבירה לבין עניינו של המערער נאמר כי, בשיפודי הבירה ניהול הבונים היה מחויב בשל צורכי המסעדה, וזאת נוכח הבעלות בעסק של מספר גורמים שונים, אשר היה עליהם לבנות מנגנון ביקורת אחד כלפי השני. לעומת זאת, בעניינו של המערער, לא קיים שום צורך מהותי בשמירת הבונים לבד מכך ששימשו כלי עזר למלצרים לחישוב החשבון והדפסת התקבול בקופה הרושמת. לאחר שבית המשפט המחוזי קבע שגישת פקיד השומה בנושא הבונים הייתה שגויה, וכי הוא מקבל את הערעור ומבטל את קביעותיו, צוין כי מן הראוי שעמדתו הכוללת של פקיד השומה בנושא חבות המס של המערער, תיבחן שוב. כמו כן, נוכח קבלת טענות באי כוח המערער הוטלו על פקיד השומה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.