פסילת ספרים

 

החוק מפרט הוראות מדויקות בדבר פריטי הפנקסים שהעסק חייב לנהל בהתאם לקני מידה המתאימים לסוג עיסוקו, להיקף מחזור עסקיו או מספר המועסקים בו ולעיתים בשילובם יחד וזאת בהתאם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 יחד עם הוראות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. פסילת ספרים נעשית ככל ורשות המס מוצאת כי הנתונים הכלולים בספריו של עוסק אינם אמינים ואינם משקפים באופן נכון ואמיתי את פעילותו העסקית של העוסק, הן לגבי הכנסותיו והן לגבי הוצאותיו, באופן שיש בו כדי להשפיע על קביעת המס בו חייב העוסק.

השאלה, אם סטה עוסק מהוראות ניהול הפנקסים במידה המצדיקה פסילת פנקסיו, נבחנת על פי כל מקרה לגופו. ככלל, הכלל המנחה הוא, כי ספרים יש לנהל על פי הוראות המחוקק, באופן שיאפשר לשלטונות המס לעקוב אחר רישום נאות של התקבולים והתשלומים של כל עוסק, ועל מנת שניתן יהיה להצליב רישומים אלה עם רישומים של עוסקים אחרים ובכך לבדוק את נכונותם. אם כן, ככל שפקיד השומה מוצא ליקוי בניהול פנקסי חשבונותיו של נישום או מוצא כי אלו נוהלו בשיטה שאינה תואמת למחזורו של הנישום, רשאי הוא לפסול את ספריו, ובכך לא להתיר את ניכוי הוצאותיו, להטיל עליו סנקציות שונות ואף לפתוח כנגדו בהליכים פליליים.

 

פקודת מס הכנסה קובעת שני סוגים של פסילת ספרים:
פסילת ספרים בשל סטייה מהותית מהוראות ניהול ספרים – לפי סעיף 130(ב) לפקודת מס הכנסה;  פסילת ספרים בשל אי רישום תקבול - לפי סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה. פסילת ספרים בהתאם להוראות מס הכנסה עלולה לגרור סנקציות כספיות שונות. כך, סע' 191ב לפקודה קובע סנקציה בדמות הגדלת תשלומי המס בגין אי ניהול פנקסים. היינו, שע"פ הסעיף דלעיל, נישום שלא ניהל פנקסיו כדין, יידרש לשלם מס נוסף בגובה של 10-20% מהכנסתו החייבת בהתאם למספר השנים בהן התבצע המחדל וכן, יוגדלו המקדמות לאותן שנים בשיעור של 20-40%. סנקציה נוספת ומשמעותית לא פחות, קבועה בסעיף 33 לפקודה על פיו לא ינוכו הוצאות, הפסדים והוצאות פחת וריבית וכן לא יתאפשר לקזז הפסדים מועברים משנים קודמות, הפסד של אותה שנה וחובות אבודים. סנקציה משמעותית נוספת גלומה בסעיף 121(ב)(2) לפקודה שעניינו שיעורי המס החלים על הכנסתו של יחיד, ובכלל זה שיעורי מס מופחתים בגין הכנסתו של יחיד מיגיעה אישית [ס"ק 121(ב)(1)]. היינו, שיחיד שספריו נמצאו בלתי קבילים לא יהיה זכאי לשיעורי המס המופחתים הניתנים בגין הכנסה מיגיעה אישית. ולבסוף, הסנקציה המשמעותית והנפוצה מכל, הנה הסמכות המוקנית לפקיד השומה להוציא שומה לנישום לפי מיטב שפיטה, כאשר הנטל לתקיפת השומה מוטל במקרה זה על הנישום וזאת מאחר ולא ניתן להסתמך על ספריו, בהיותם פסולים.

באופן דומה, גם חוק מע"מ קובע כי הוראות שונות שעניינן פסילת ספרים, בהתקיים נסיבות מסוימות:
סירוב לקבל דו"ח - סעיף 74 לחוק מע"מ; הוצאה של חשבונית מס שלא כדין וניכוי מס תשומות שלא כדין- סעיף 77ב לחוק מע"מ. חוק מע"מ מטיל אף הוא סנקציות מנהליות על חייבים במס, הסוטים מהוראותיו ומהוראות התקנות. כך למשל, סעיף 95 לחוק מע"מ קובע קנס בגין פסילת ספרים בשיעור של 1% מסך מחזור עסקאותיו של העוסק. כמו כן, אף פסילת ספרים בהתאם להוראות חוק מע"מ יכולה לגרור אחריה הוצאת שומה לפי מיטב שפיטה, כאשר נטל הראיה מוטל על העוסק המבקש לטעון כי אין לקבל את השומה. יחד עם האמור, ההוראות שלעיל כפופות לעוצמתה של הסטייה מאופן ניהול הספרים הנדרש בחוק. קרי, האם מדובר בסטייה מהותית או אם לאו, למעט מקרים בהם פסילת הספרים נעשתה בשל התקיימותן או אי התקיימותן של עובדות ספציפיות המנויות בחוק, כגון אי רישום תקבול או הוצאת חשבונית שלא כדין. ככלל החוק מקנה הגנה מסוימת לנישום שבעניינו הייתה סטייה לא מהותית בניהול פנקסיו. יצוין כי ביהמ"ש התייחס בשורת פסקי דין לסוגיית הסטייה המהותית, שם נקבע כי סטייה מהותית היא כזו אשר מונעת את חישוב המס כראוי ובכל מקרה יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, לפי מהותיות הליקוי ואת השפעתו על היכולת של רשויות המס לאמוד את הכנסות העסק. יודגש כי בכל מקרה חלה חובה לנהל את פנקסי החשבונות בהתאם להוראות החוק באופן דווקני, וככל שקיימים אי אילו פגמים מהותיים או קטנים, רשות המסים אינה פוטרת את הנישום מתיקונם.