גישה לתיבת הדוא"ל של חייב בפשיטת רגל שנחשד בהסתרת הכנסות

מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח); אלי דורון, עו"ד, טל חשוב, משפטן

4/5/2017

בפסק דין במסגרת תיק פשיטת רגל שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון (רע"א 129/17 עו"ד ריחני נ' סטריקובסקי) נדון ערעורו של "המנהל המיוחד" אשר ביקש לקבל את תכתובת הדוא"ל של החייב. המנהל המיוחד סבר כי החייב מסתיר הכנסות רבות אשר ניתן לגלותן דרך קבלת תכתובותיו של החייב.

בגלגולה הראשון של הפרשה פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי, בבקשה כי יורה לחברת התקשורת 012 להעביר את התמלילים המצויים בתיבתו הפרטית של החייב. בית המשפט דן בבקשה בהתאם לסעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל אשר מאפשר לבית המשפט ליתן צו להעברת דואר לידי הנאמן או הכנ"ר בהליך (יצוין כי בית המשפט בחר בגישה מרחיבה בפרשנותו את סעיף זה, וקבע שהינו חל גם על דואר אלקטרוני).

במקרה דנן, בית המשפט קבע שאין ליתן הוראה על פי סעיף 58 לפקודה וזאת ממספר טעמים: ראשית, הנאמן ביקש לקבל לידיו הודעות דוא"ל יוצאות ולא רק הודעות דוא"ל נכנסות; שנית, החוק מגביל את העברת הדואר לידי הנאמן או הכנ"ר לשלושה חודשים בלבד, בעוד שבענייננו אנו התבקש להעביר את הדוא"ל ללא הגבלת זמן; שלישית, מדובר היה במנהל מיוחד ולא בנאמן על נכסים, כלשון הסעיף, שכן החייב לא היה מוכרז כפושט רגל באותה עת. בקביעתו, בית המשפט שם דגש על כך כי הכנ"ר לא הצטרף לבקשה ומשכך קבע, כאמור, כי אין לפגוע פגיעה כה חמורה בפרטיותו של החייב.

בערעור טען הנאמן כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שבחן את המקרה לפי סעיף 58 לפקודה באופן צר וכי היה עליו לבחון זאת באספקלריה של סמכויות החקירה המצויות בידי המנהל המיוחד. כמו כן, מאחר ותיבות הדואר האלקטרוני משמשות את החייב באופן עסקי, גובר האינטרס הציבורי בגילוין על עיקרון הגנת הפרטיות של החייב (יוער כי חוק הגנת הפרטיות בדרך כלל מגן על ענייניו האישיים של האדם, ולא העסקיים).

החייב, לעומת זאת, סמך ידו על החלטת המחוזי וטען כי חוק הגנת הפרטיות וכן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגנים עליו. בניגוד להליך שהתנהל בערכאה הדיונית, במסגרת הליך הערעור בחר הכנ"ר להשיב וטען כי המנהל המיוחד צודק וכי לדידו, אין לבחון עניין זה באספקלריה של סעיף 58 לפקודה אלא על-פי סמכויות החקירה הנתונות למנהל אשר בגינן ניתן לקבל תכתובות, אל מול בחינת פרטיותו של החייב.

בית המשפט העליון סבר כי דין הערעור להידחות, אולם זאת דווקא מטעמים שונים מאלו שעמדו בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון סבר, בדומה לכנ"ר, כי המקורות מצויים בסמכויות החקירה שבסעיף 18ג' לפקודה בו נקבע כי ניתנת לכנ"ר זכות לבקש מבית המשפט את כל הפרטים אודות החייב, ובכללם גם אלה המצויים אצל צדדים שלישיים.

משכך, קבע בית המשפט העליון כי הדרך לבדוק האם ניתן להורות לספקית התקשורת להעביר את תיבת הדוא"ל של החייב לידי המנהל המיוחד מצויה בסמכויות החקירה הנתונות לו כאמור. כך, סעיף 18ג(ב)(1) לפקודה מורה כי הכנ"ר יהא רשאי לקבל מצד שלישי כל מידע על החייב. במידה וצד זה מסרב, ניתן לבקש מבית המשפט, בהתאם לסעיף 59(א)(2), להורות על קבלת מסמכים אודות החייב. האיזון שעל בית המשפט לעשות הוא בין האינטרסים של המפרק וסבירות דרישותיו - לבין האינטרס של החייב והצד השלישי שלא להיות נתונים לחקירה בלתי סבירה ובלתי נחוצה.

סיכומו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור, מאחר שבחן את הבקשה באופן דווקני ובסוף פסק הדין קבע כי במידה ותוגש בקשה קונקרטית לחשיפת מסמכים ספציפיים הנוגעים לדבר, ניתן יהיה להורות לחברת 012 להעביר תכתובות מסוימות שכן או אז האיזון יטה לטובת אינטרס הגילוי.

>> זקוקים לייעוץ משפטי בנושא הוצל"פ ופשיטת רגל? לחצו כאן.