שופטת בית משפט מחוזי חיפה, אורית וינשטיין, ביטלה שומת מע"מ עסקאות שהוציא ממונה אזורי מע"מ חיפה לחברת פ.נ אטאס בע"מ בקשר עם 216 טון חמאה שיובאו לארץ ונמכרו על ידה, ושהיו מיועדים תחילה להגיע לרוסיה בהתאם להזמנת חברה רוסית, אלא שבשל רגולציות שמנעו כניסת החמאה לרוסיה הגיעו בסופו של דבר לישראל ונמכרו על ידי החברה המערערת.
השאלה העקרונית שבית המשפט הכריע בה הנה האם המערערת, חברה פרטית שעוסקת ביבוא ושיווק של גלידות ומוצרי מזון היא הבעלים של הסחורה שנמכרה בישראל או שמא החברה הרוסית היא בעלת משלוח החמאה ועל כן מכירת החמאה בישראל על ידי החברה הישראלית נעשה כשירות עבור החברה הרוסית בגינו יש לחייב את החברה הישראלית במע"מ עסקאות.
מההסכם בין 2 החברות עולה כי בגלל מיתון בשוק החלב העולמי ומחסור בחומרי גלם שונים המבוססים על חלב, ביקשה החברה הרוסית העוסקת בייצור גלידות לרכוש חמאה מספק אמריקאי, אולם עקב קשיים בתקשורת בין החברה האמריקאית לבין החברה הרוסית, פנתה החברה הרוסית למערערת, שהנה לקוחה של החברה הרוסית, במטרה שתתווך בעסקה. המערערת יצרה קשר עם הספק האמריקאי ורכשה ממנו 216 טון חמאה, כאשר התמורה שולמה באמצעות כספים שהעבירה החברה הרוסית למערערת, ובמקביל מכרה המערערת את הסחורה לחברה הרוסית באופן שגזרה היא את הרווח שבין מחיר הרכישה מהחברה האמריקאית לבין מחיר המכירה לחברה הרוסית. בעת העברת הסחורה לקונה - החברת הרוסית, חלו שינויים רגולטוריים במשרד הבריאות הרוסי ולא ניתן היה להעביר את הסחורה ליעדה בנמל סנט פטרסבורג ועל כן הסחורה נתקעה בנמל המבורג.
לאור זאת הגיעו המערערת להסכמות חדשות לפיהן המערערת תיטול לידה את הסחורה, ובמקביל יוארך המועד לאספקת סחורה חלופית לחברה הרוסית, תחילה בשנה נוספת, ולאחר מכן ב-3 שנים נוספות. עוד הוסכם כי במקרה של אי אספקת סחורה חלופית בתוך התקופה שנקבעה, תחזיר המערערת לחברה הרוסית את התשלום ששולם על ידה ואשר שימש את המערערת לטובת רכישת הסחורה מהספק האמריקאי.
החמאה הגיעה לישראל דרך הים ונמכרה על ידי החברה הישראלית במהלך השנים 2011-2012 תמורת כ- 3.5 מיליון ₪ כאשר מנגד היא נשאה בהוצאות שונות כגון אחסון, כשרות, קירור, חיתוך, אריזה וכיו"ב בסך של כ-2 מיליון ₪. לא הייתה מחלוקת כי המערערת שילמה מע"מ בשל עסקאות מכירת החמאה בישראל וקיזזה את מס התשומות מול ההוצאות הכרוכות במכירה.
ממונה מע"מ חיפה קבע בשומה שהוצאה למערערת, כי הוצאות שונות שהוצאו על ידה לצורך מכירת החמאה בישראל בסכום של כ-2 מיליון ₪ ואשר הופחתו בספרי המערערת מהחוב שלה כלפי החברה הרוסית, מהוות חלק מן השירות שסיפקה המערערת לחברה הרוסית, ועל כן לפי הוראת סעיף 7 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 הקובע כי חלק ממחירה של עסקה כולל גם החזר הוצאות, יש לחייב את המערערת במס עסקאות בגין ההוצאות שהוצאו על ידה במכירת החמאה בישראל. השגה שהוגשה על שומות העסקאות נדחתה ולאור זאת הוגש על ידי המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.
המערערת טענה באמצעות עו"ד אפי אוחנה שותף בדורון טיקוצקי קנטור גוטמן צדרבוים ושות' כי החלטת מנהל מע"מ חיפה מבוססת על הנחה עובדתית שגויה לפיה הסחורה שנמכרה בישראל שייכת לחברה הרוסית, בעוד למעשה הסחורה נמכרה בישראל על ידי המערערת כבעלים של הסחורה ועל כן אין לראות את המערערת כמי שהעניקה שירותים כלשהם לחברה הרוסית לצורך מכירת הסחורה.
המחלוקת בערעור נסובה באשר לזהות הבעלים של הסחורה, האם בעלי הסחורה היא החברה הרוסית שהזמינה תחילה את הסחורה, או שמא הבעלים היא המערערת שמכרה את הסחורה בישראל. בית המשפט המחוזי בראשותה של השופטת אורית וינשטיין קיבל במלואן את טענות ב"כ המערערת, עו"ד אפי אוחנה ממשרד דורון טיקוצקי קנטור גוטמן צדרבוים וקבע כי דין הערעור להתקבל.
בכל הקשור והמתייחס למכירת החמאה בישראל, קבע בית המשפט כי המערערת פעלה כבעלים של החמאה ולא כמספקת שירותים לחברה הרוסית בקשר עם מכירת החמאה. ביהמ"ש קיבל את טענות המערערת לפיהן תנאי העסקה היו "CIF נמל סנט פטרסבורג" כך שעקב כוח עליון לא היה ניתן להשלים את עסקת המכירה של החמאה לחברה הרוסית ועל כן שינו הצדדים את מתווה העסקה כך שהבעלות בסחורה הועברה למערערת. בית המשפט קבע כי החברה הרוסית לא הייתה בעלת החמאה בעת מכירתה בישראל גם מאחר והוכח כי החברה הישראלית פעלה למכירת החמאה על פי שיקול דעתה, כאשר מאידך החברה הרוסית לא הייתה מעורבת במכירת החמאה בישראל, לא ערכה התחשבנות כלשהי עם המערערת בקשר עם מכירת הסחורה בישראל, לא ידעה למי נמכרה החמאה ובאיזה מחיר ולא ניתנו על ידה הנחיות או הוראות כלשהן בקשר עם מכירת החמאה.
בית המשפט המחוזי מנתח בפסק הדין את ההבדל, לצורך חבות במע"מ, בין עסקת תיווך קלאסית במסגרתה זכאי המתווך לדמי תיווך במידה והעסקה יוצאת לפועל, לבין עסקת "גב אל גב" במסגרתה פועל המתווך כ"איש הביניים" שרוכש את סחורה ומוכר אותה, תוך שהוא נוטל על עצמו סיכון כלכלי למקרים כגון אלו בהם לא ניתן להשלים את העסקה.
השופטת וינשטיין לא מצאה בסיס לפרשנות שניתנה על ידי מנהל מע"מ חיפה למסמכים שהוצגו בפניה ולא מצאה ביסוס כי מן הדוחות הכספיים של החברה הישראלית עולה כי היא פעלה כנותנת שירותים לחברה הרוסית, אלא עולה מהם דווקא כי המערערת דיווחה בספריה על קיומו של מלאי חמאה בבעלותה.
לאור זאת, השופטת וינשטיין פסקה כי יש לבטל את שומת העסקאות וכן חייבה את מנהל מע"מ חיפה לשאת בהוצאות החברה המערערת ובשכר טרחת עורך דינה בסכום כולל של 40,000 ₪.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
לאחרונה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חשוב בנוגע לתביעת רשלנות מקצועית כנגד רואה חשבון, הקובע מהו סטנדרט התנהגות ראוי ומצופה מרואה חשבון ומתי התנהגות זו מהווה הפרה של חובות רואה החשבון כלפי לקוחו.
האם בקשה לסעד זמני המוגשת ללא תביעה עיקרית, עוצרת את מרוץ ההתיישנות? בית המשפט העליון קבע לאחרונה, כי בקשה לסעד זמני שהוגשה ללא תביעה עיקרית, ואף לא הוגשה תביעה תוך 7 ימים מיום הבקשה, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ואין לייחס לה משמעות כלשהי במישור זה.
הרפורמה בתחום הקנאביס הרפואי נכנסה לתוקף ב- 2019 וסללה את הדרך ליזמים, המעוניינים לגדל קנאביס בהיקף מסחרי, ברמה גבוהה ובכפוף לדרישות תקן מחמירות.
חיפוש 
סגור 
