17/8/2016
התובע עבד בנתבעת כעובד פרסום בכיר במשך 5 שנים, עד לפיטוריו. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי המפרט את תנאי עבודתו ושכרו של התובע. על פי ההסכם, שכרו הגלובאלי הועמד על 9,500 ₪, וכן נקבע מנגנון בונוסים כדלקמן:
"בנוסף על המשכורת החודשית יקבל העובד בונוסים שיחושבו לפי המפתח הבא:
10% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 18,000 ₪ (1,500 לחודש)
15% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 36,000 ₪ (3,000 ₪ לחודש)
+ 25% גידול בהכנסות תיק קיים, בונוס שנתי של 72,000 ₪ (6,000 ₪ לחודש)
גידול בהכנסות – העמקת הפעילות / גיוס לקוחות חדשים
... בסיס לחישוב הבונוס – תיק הלקוחות שבטיפול"
במקביל לסעיף זה, נכתב בכתב יד "כל שנה ינתן בונוס של 18,000 ₪ ללא עמידה ביעדים". התביעה נסובה סביב פרשנות ההסכם בכל הנוגע לזכאות התובע לקבלת בונוסים ובהתאם, לזכאותו להגדת סכום פיצויי הפיטורים ששולם לו.
מהות ההסכמות בין הצדדים
לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי במהלך שנות עבודתו זכאי יהיה לשני סוגים של בונוסים, באופן מצרפי - האחד, בונוס מותנה ביצועים, והשני, בונוס קבוע. ואולם בפועל, שילמה הנתבעת לתובע את הבונוס הקבוע בלבד. לפיכך, עתר התובע בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לתשלום ההפרש בתשלום הבונוסים בסך של 145,150 ₪. בנוסף, עתר התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים הכוללים את מרכיב הבונוס, בסך של 30,325 ₪.
בבואו לבחון את מהות ההסכמות בין הצדדים, פנה בית הדין ליישם את סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, הקובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
לעניין פרשנות המינוח "תיק לקוחות" ואופן בחינת הגידול בהכנסות, קיבל בית הדין את פרשנותה של הנתבעת, לפיה הכוונה היא לתיק הלקוחות בכללותו ולא לתיקי הלקוחות באופן נפרד, זאת לאור בחינת לשון החוזה ובחינת אומד דעת הצדדים.
לעניין נקודת הזמן אליה יש להשוות את ביצועי התובע, קיבל בית הדין את פרשנותו של התובע, לפיה יש לבחון את ביצועיו משנה לשנה ולא ביחס למועד תחילת העסקתו. זאת, מאחר ופרשנות התובע היא הסבירה יותר לעניין זה.
חוזה הניתן לפירושים
מסקנה זו אף מתבקשת לאור הוראות סעיף 25(ב) לחוק החוזים הקובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". במקרה דנן, בדומה למרבית חוזי העבודה, פערי הכוחות בין העובד למעסיק מצדיקים פרשנות מחמירה עם האחרון, לשם הגנה על העובד ועל זכויותיו. אמנם במקרה זה העובד היה שותף למשא ומתן, אך מאחר והניסוח הסופי היה בידי המעסיקה, הרי שיש לפרש עמימות בחוזה לרעתה.
קביעת בית המשפט
במענה לשאלה האם התובע זכאי לבונוס קבוע בנוסף על הבונוס המותנה, קבע בית הדין כי לאור לשון החוזה, הרי שהתובע זכאי לשני סוגי הבונוסים במצטבר, ולא על דרך החילופין.
לעניין פיצויי הפיטורים, נקבע בפסיקה כי בונוס המותנה ברווחי המעסיק, בניגוד לבונוס קבוע, אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. לפיכך, רכיב הפרשי פיצויי הפיטורים בתביעה נדחה.
אשר על כן, חישב בית הדין את גובה הבונוס המותנה אשר היה להשתלם לתובע במהלך תקופת העסקתו, והעמידו על סך של 54,000 ₪. בנוסף, חויבה הנתבעת בתשלום סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
חיפוש 
סגור 
