בית המשפט העליון קבע פעם נוספת: בית המשפט לערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים

לאחרונה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור (רע"פ 4150/15 גד בר כוכבא נ' מדינת ישראל) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה.

המדובר במבקש אשר נגדו הוגש כתב אישום (בבית המשפט לענייני תעבורה) המייחס לו עבירה של נהיגה מעל למהירות המותרת ועבירה של נהיגה בקלות ראש. מעובדות כתב האישום עלה, כי המבקש נהג ברכבו, בכביש 6. המהירות המותרת לנסיעה בכביש זה הינה 110 קמ"ש, ואילו המבקש נהג במהירות של 196 קמ"ש וזאת בהתבסס על מדידת מכשיר ממל"ז.

המערער טען כי המאשימה לא הוכיחה את תקינות מכשיר הממל"ז, אך לאחר שבית המשפט לתעבורה קבע כי המאשימה הוכיחה כי מכשיר הממל"ז הופעל ע"י מפעיל מוסמך ומיומן, המכשיר נמצא תקין, הופעל כראוי לפי נוהלי ההפעלה ובוצע זיהוי הרכב, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בבואו לקבוע את עונשו של המבקש, נתן בית המשפט לתעבורה דעתו לעברו המכביד של המבקש, בציינו כי לחובתו 27 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות מהירות בשנים 2003, 2006, ו-2009, וכי תלוי ועומד נגד המבקש עונש של שלושה חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי במסגרת תיק נוסף. חרף עברו התעבורתי המכביד של  המבקש, החליט בית המשפט לתעבורה שלא להשית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, "אף לא בדרך של עבודות שירות".

בסופו של יום, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש 20 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, בניכוי תקופת הפסילה המנהלית שהוא ריצה. בנוסף, הפעיל בית המשפט
לתעבורה את רכיב הפסילה על תנאי בן שלושת החודשים, לריצוי באופן מצטבר. כמו-כן, הושתו על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, במשך 3 שנים, עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה במהירות העולה על 60 קמ"ש מהמהירות המותרת; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לתקופה של 3 שנים; וקנס כספי, בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על הרשעתו בדין, שם חזר על טענותיו בדבר אי תקינותו של מכשיר הממל"ז, אך ערעורו נדחה. 
בית המשפט העליון נדרש לבקשת רשות הערעור של המבקש, בה חזר המבקש על טענתו, לפיה לא הוכחה תקינות מכשיר הממל"ז על-ידי המשיבה. בית המשפט העליון קבע כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט העליון חזר על ההלכה הידועה, לפיה היעתרות לבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל ורחבת היקף, בעלת השלכות החורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר עולה חשש ממשי מפני עיוות דין או אי-צדק אשר נגרם למבקש (רע"פ 2744/15 דרדיק נ' מדינת ישראל; רע"פ 4022/15 יוסף נ' מדינת ישראל; רע"פ 3518/15 מלקמו נ מדינת ישראל).

לאור האמור, קבע ביהמ"ש העליון כי  הבקשה דנן אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, ולא מצדיקה התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט לתעבורה, ומטעם זה דינה להידחות.