ביהמ"ש ביטל כתב אישום שהוגש כנגד בעל מכון כושר שהפעיל את עסקו ללא רישיון

בהתאם לחוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968, כל עסק המופיע בצו רישוי עסקים חייב ברישיון עסק לצורך הפעלתו, זאת על מנת להבטיח כי העסק פועל על פי הוראות החוק והתקנות, וכי בעל העסק המעוניין להפעילו נקט בכל האמצעים הנדרשים לשמירה על טובת הציבור העתיד לפקוד את עסקו. בשל ההליכים הבירוקרטים וריבוי הטפסים המלווים את הליך קבלת רישיון העסק, נוצרים לא אחת מצבים בהם בעלי עסקים בוחרים על דעתם להפעיל את עסקם טרם קבלת האישורים הנדרשים ולמעשה מפעילים את העסק ללא רישיון.

האכיפה במקרים אלו היא חמורה ולרוב, כאשר מגלה הרשות המקומית על עסק המופעל ללא רישיון, היא מגישה כתב אישום וההליך עלול להסתיים בצו סגירה לעסק, קנס ולעיתים אף מאסר. יחד עם זאת, לעיתים מגיעים לפתחם של בתי המשפט מקרים מיוחדים כדוגמת זה שנדון על ידי בית משפט השלום בנתניה  ברע"ס 4282-11-09 עיריית נתניה נ' מוב מועדוני כושר ובריאות בע"מ ואח'.

בתיק זה הגישה עיריית נתניה כתב אישום נגד בעלי מכון כושר שפעל בעיר ללא רישיון עסק וזאת לאחר שהעסק כבר נסגר. כפי שהתברר במהלך הדיון, המבנה בו הוקם חדר הכושר לא קיבל היתרי בניה מתאימים ובהיעדר היתרי בניה כלל לא ניתן היה לקבל רישיון להפעלת העסק. בעלי מכון הכושר לא כפרו בעובדה כי ניהלו את העסק ללא רישיון בידיעה כי הפעלתו טעונה רישיון, ואף על פי כן, הם הגישו בקשה לבטל את כתב האישום בשל קיומה של הגנה מן הצדק.

לטענת בעלי מכון הכושר הפעלת העסק על ידיהם הייתה בתום לב ומתוך הסתמכות על מצגי הרשויות כי המתחם בו הופעל מכון הכושר הינו מתחם מסחר ובילוי פעיל ובשל כך לא יכלו לדעת כי חלקים מתוך המתחם נבנו בניגוד לייעוד המקורי של המקרקעין ובניגוד למטרת הקצאת המקרקעין על ידי מינהל מקרקעי ישראל. כתוצאה מכך, היתרי הבניה אשר הוצאו לאותם חלקים מתוך המתחם ניתנו שלא כדין באופן שכלל לא מאפשר לעסקים הפועלים באותם חלקים של המתחם לקבל רישיון עסק.

מנגד, טענה המאשימה, כי בראש ובראשונה מדובר במחדלם של הנאשמים שנמנעו מעריכת בדיקה מקדימה ומקיפה ביחס להיתרי הבניה של המתחם טרם התקשרותם בהסכם השכירות, וכי לו עשו כן, היו מגלים כי למבנה אותו שכרו אין היתרי בניה מתאימים.

מסקירת הראיות עלה כי מדובר במתחם מסחר ובילוי חדש הפועל במרכז העיר כאשר העירייה מעודדת את הפעלת המתחם ואף מעודדת את בעלי העסקים במתחם לפעול לקבלת רישיון עסק מבלי לגלות להם כי כלל לא קיימת אפשרות להוצאת רישיונות עסק. כב' השופטת בדימוס, ר' צוק, קבעה כי לא ייתכן שרשות מקומית תנקוט באמצעי אכיפה מחד, אך לא תפעל לסגירת המתחם בו מצוי מכון הכושר מאידך.

עצם הפעלת המתחם מעודדת את בעלי העסקים לפעול לרישוי עסקם אך לא מגלה את העובדה כי הליך הרישוי נועד מראש לכישלון. כך למעשה נלכדו הנאשמים במאבק בין שתי רשויות ציבוריות אשר אינן מצליחות ליישב את חילוקי הדעות ביניהן ומשכך לא יכלו לשער כי נקלעו למבוי סתום בשל מצבו התכנוני של המתחם אשר לא מאפשר קבלת היתרים מתאימים. בית המשפט קבע כי דין הבקשה להתקבל וכתב האישום בוטל בשל קיומה של הגנה מן הצדק.