18/3/2015
פנייה קלה ומהירה
אל תחכו - פנו אלינו עוד היום!
התקשרו ל- 054-4251054 או השאירו פרטים, ונעניק לכם ייעוץ ראשוני ללא התחייבות כדי להתחיל לפעול נכון כבר עכשיו.
תקציר המאמר בשאלות ותשובות – מעבר מהיר ↓
בית המשפט העליון: העונש בגין סיוע לעבירה איננו בהכרח מחצית העונש המוטל בגין העבירה המושלמת
חוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע בסעיף 32 כי העונש שיוטל בגין מעשה הסיוע יעמוד על מחצית העונש המרבי שנקבע בגין העבירה המושלמת. האומנם? בפסק דין שניתן לאחרונה - ע"פ 8598/14 אריאל אלמליח נ' מדינת ישראל - נקבע כי גזירת עונשו של המסייע לא תיעשה באופן מכאני ולפיכך בהחלט ייתכנו מקרים בהם עונשו של המסייע לא בהכרח יעמוד על מחצית עונשו שהוטל בפועל על המבצע העיקרי.
עפ"י כתב האישום, נראה על פניו כי מדובר היה באירוע של סיוע קלאסי, במסגרתו המערער הסיע את המבצע העיקרי לדירה בה שהתה המתלוננת. משהגיעו למקום, המתין המערער ברכבו בעוד שהמבצע גרר את המתלוננת בכוח למכונית. בהמשך נענה המערער לבקשת המבצע והסיעם לשטח פתוח, על אף הפצרותיה ותחנוניה של המתלוננת, שם עפ"י כתב האישום, הותיר את השניים בעודו מודע לכך שהמבצע עתיד להכות נמרצות את המתלוננת. המערער הורשע בסיוע בהסדר טיעון, אלא שביהמ"ש קמא גזר על המערער עונש של 12 חודשי מאסר, בעוד שעל המבצע העיקרי נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל (בכתב אישום נפרד).
בבית המשפט העליון טענתו העיקרית של המערער היתה כי העונש שהושת עליו כבד בהשוואה לעונשו של המבצע העיקרי, אף שמדובר היה בסיוע בלבד, שכאמור העונש בגינו הינו מחצית מן העונש המוטל על המבצע העיקרי. המשיבה לעומתו סמכה ידיה על פסק הדין של ביהמ"ש קמא, תוך שהיא מאמצת את המלצותיו השליליות של שירות המבחן.
ביהמ"ש העליון בחר לדחות את הערעור וקבע בין היתר כי בעת הטלת גזר הדין יש לקחת בחשבון גם את השאלה אם מדובר בסיוע במעשה או במחדל, אם הסיוע קדם לביצוע העבירה העיקרית או שנעשה במקביל, מידת תרומתו של המסייע להשלמתה וביצועה של העבירה העיקרית, תרומת הסיוע לתוצאה/לנזק שנגרם לקורבן ועוד. ביהמ"ש בחן את המקרה הנדון לגופו וקבע כי המקרה האמור סייע באופן אקטיבי ובמישרין לחטיפתה של המתלוננת תוך שהוא מציין כי מעורבותו של המערער באירוע החטיפה היתה משמעותית והיא שאפשרה למבצע העיקרי לבצע את העבירה כפי שהיא היתה בפועל - על כן ביהמ"ש העליון בחר להותיר את גזר הדין שהוטל על המערער על כנו.
יצוין כי פסק הדין מזכיר במקצת את המגמה הגוברת של טשטוש ההבדלים והקושי הגובר והולך שבהבחנה בין צורותיהן הנגזרות של העבירות הפליליות השונות. לא אחת עלתה השאלה מה הוא ההבדל שבין המבצע בצוותא, שכאמור העונש המוטל בגינו הינו שווה למבצע העיקרי, לבין הסיוע בגינו אמור להיות מוטל עונש השווה למחצית מן הביצוע העיקרי. את הקושי שבהבחנה בין הסיוע לביצוע בצוותא תיאר כב' השופט חשין באומרו: "המבצע-בצוותא והמסייע אינם אך כזאב וככלב שאין מכירים ביניהם לפני עלות השחר..." (ע"פ 2796/95). שורה של מלומדים התחבטו בשאלה כבדת משקל זו. ביניהם פלר וגור אריה שהציעו את מבחן ההפרדה והבידוד - לפיו יש לבודד את התרומה של השותף מהאירוע הפלילי ולבדוק אם התרומה כשלעצמה מקיימת לכל הפחות מעשה הכנה או ניסיון וככל שנראה כי מדובר בהכנה בלבד, רק אז מדובר יהיה בסיוע. גם המלומד קרמניצר שהציע את מבחן השליטה אשר בוחן את שליטתו של השותף על אופן הביצוע העיקרי וככל שלמבצע המשני יש שליטה/הגמוניה על הביצוע העיקרי הרי שמדובר בביצוע בצוותא.
במקרה הנדון נראה כי למערער בהחלט היתה שליטה על עצם ביצוע העבירה, זאת ניתן ללמוד מהעובדה שהמערער בפועל הסיע את המתלוננת ברכבו ואיפשר למעשה, ותוך שליטה מלאה, את חטיפתה. לפיכך, אף שהמערער הורשע רק בסיוע, בהחלט ניתן להבין את אי הנוחות של ביהמ"ש להטיל עליו עונש של מחצית מן הביצוע העיקרי, בייחוד לאור זאת שעפ"י המבחנים שצוינו לעיל נראה כי ביהמ"ש רומז שמעשיו של המערער במידה מסוימת הם בעלי אופי של ביצוע בצוותא.
חיפוש 
סגור 
