זיכוי נאשם ברכישת חשבוניות פיקטיביות בעקבות התבססות התביעה על עדות לא מהימנה

תפ (י-ם) 32524-12-11 מדינת ישראל פרקליטות מחוז ירושלים ד' אברמוביץ' נ' חאזם שוויקי ו'
לביהמ"ש השלום בירושלים הוגשה תביעה על ידי מדינת ישראל- פרקליטות מחוז ירושלים (להלן" "המאשימה"), כנגד חאזם שוויקי (להלן: "הנאשם").
הנאשם, שהינו בעל עסק לחפירות ועבודות עפר, נאשם כי נהג לרכוש חשבוניות פיקטיביות תמורת עמלה מאדם בשם סאלח כלותי (להלן: "סאלח") שהפעיל עסק למשאבות ומדחסים. כתב האישום מתבסס על השנים 2005-2007.

הנאשם טוען, כי החשבוניות אותן המאשימה מציגה כפיקטיביות, משקפות עסקאות אמת. המאשימה מבססת את עמדתה על אמירה מפלילה שמסר סאלח בחקירתו. בחקירה סיפר סאלח, כי מסר חשבוניות פיקטיביות לנאשם ובתמורה שילם לו הנאשם את המע"מ של חשבוניות אלו. הראיה המרכזית אם כך, עליה נסמך כתב האישום, הינה אותה עדות שמסר סאלח.

לשיטתה של המאשימה, מידת החיזוק הנדרשת לעדותו של סאלח היא מועטה, שכן עדות זו משקלה הראייתי חזק. החיזוקים של המאשימה הם: חשבוניות מושא האישום אותן הגיש הנאשם לרשויות, אמירה של בנו של סאלח שנאמרה בחקירה- לפיה סאלח הורה לו לשרוף חשבוניות, הודאתו של אחר בשם פואז חסונה (להלן: "פואז") שהופלל בידי סאלח ואישר זאת, התנהלותו של הנאשם אשר כשל לתמוך במסמכים את טענתו לפיה החשבוניות משקפות עסקאות אמת, וכן חתימתו של הנאשם על הסכם שומה "אזרחי". כל החיזוקים הללו, לשיטתה של המאשימה, אמורים לבסס את הראיה המרכזית שהיא עדותו של סאלח – ובכך יהיה די להרשיע את הנאשם.

מנגד, ב"כ הנאשם תקף את אמינותו של סאלח וטען כי אין לקבל את אמירתו המפלילה את מרשו. לכן, יש לראות את עדותו של סאלח כלא אמינה ולראות את הראיה המרכזית כחלשה. זאת ועוד, טען ב"כ הנאשם, כי המאשימה לא ביררה בזמן אמת, בחקירה, האם העסקאות שנעשו בין הנאשם לסאלח, אכן היו עסקאות אמת. ביהמ"ש התייחס תחילה למשקלה הראייתי של עדותו המפלילה של סאלח. באם משקלה של עדות זו אכן גדולה, אזי מידת החיזוק הנדרשת הינה מועטה. אך אם מקלה הראייתי של העדות הינו מועט, במקרה זה נחוץ חיזוק בעל משקל גבוה.

כאמור לעיל, כתב האישום מתייחס לשנים 2005-2007. ביהמ"ש קבע כי עדותו של סאלח אינה מתייחסת לשנים 2005 וכן 2007. בנוסף לכך, בידי המאשימה היו נתונים על חשבוניות שניתנו לנאשם משנת 2008 והיא לא כללה אותן בכתב האישום. לכן לא ניתן להניח אפשרות זו כבסיס לשימוש בראיה מפלילה לשנים 2005 ו- 2007. גם העובדה כי המאשימה העלתה את האפשרות כי לצד החשבוניות משנת 2006 ביצע הנאשם גם רכישות אמת מסאלח, די בכך בכדי לשלול את היכולת לראות באמרתו המפלילה של סאלח, כמתייחסת לעסקאות פיקטיביות שאינן נוגעות לחשבוניות משנת 2006.

לכן, ביהמ"ש בשלב זה, מתמקד באפשרות להסתמך על אמירתו של סאלח, כבסיס להרשעה  אך ורק לחשבוניות משנת 2006. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן להתבסס על עדותו של סאלח כנגד הנאשם גם בנוגע לחשבוניות שנוגעות לשנת 2006, וזאת בשל העובדה כי עדותו בביהמ"ש רצופה סתירות מול עדותו בחקירה. העדות כמו כן גם מאופיינת בהתנהגות מתחמקת, שלל תירוצים ו"אובדן זיכרון".

זאת ועוד, שאלת משקלה הראייתי של העדות של סאלח גם היא מעלה סימני שאלה, הסיבות לכך הן:
1. סאלח בחקירתו חזר וטען כי החשבוניות אותן סימן החוקר, למעט חשבונית אחת, הינן חשבוניות פיקטיביות שהופקו מקבלות על שם העסק הקודם שלו. עיון בחומר החקירה מראה כי מספר חשבוניות שהוצגו לביהמ"ש הינן מהעסק החדש, כלומר חשבוניות שמשקפות עסקאות אמת.
2. אמירתו המפלילה של סאלח הינה כי לא היו שום עסקאות אמת עם הנאשם והוא לא ביצע עבורו שום עבודה. כל החשבוניות שהוצאו לנאשם הינן פיקטיביות. אך, בחינה בחומר הראיות מראה כי אמירתו זו של סאלח אינה מתיישבת עם מכלול הראיות.
3.קושי נוסף שעולה מאמירתו של סאלח כי הוא נהג להוציא חשבוניות פיקטיביות אך ורק מהעסק הקודם : בחקירה נוספת בנושא זה, סתר סאלח אמירה זאת בכך שכשנשאל כיצד הוא בוחר מאיזה פנקס חשבוניות להוציא חשבונית, הוא ענה כי אין הוא יודע, פעם היה מוציא מפנקס אחד ופעם מפנקס אחר.
4. סאלח טען כי עבור החשבוניות הפיקטיביות, נהג הנאשם לשלם לו עמלה עבור המע"מ של כל חשבונית. לעיתים היה הנאשם משלם לו בעזרת שיקים ואת השיקים נהג
סאלח להפקיד בחשבונו. החוקרים קיבלו מסאלח את פרטי החשבון בנק שלו, עם זאת לא נעשה כל ניסיון לאתר את ההפקדות של השיקים אותם קיבל סאלח מהנאשם.
לאור הקשים שהוצגו לעיל, קבע ביהמ"ש כי לא ניתן לייחס לעדותו של סאלח משקל ראייתי מלא. משקלה של עדותו של סאלח משליכה ישירות גם על מהות החיזוק הראייתי: כאשר על הכף מונחת ראיה מרכזית בעלת משקל משכנע וניכר, ניתן להסתייע בחיזוק רחוק יותר לצורך הרשעה. מנגד, כאשר משקלה של הראיה מוגבל, תידרשנה ראיות נוספות שהן בעלות משקל משמעותי לצורך הוכחת האשם מעל לספק.

ביהמ"ש קבע כי בחינת הראיות שבאו לחזק את עדותו של סאלח, אינן מספקות את התמיכה הדרושה ונימק זאת כך:
1. עדותו של סאלח, אשר הפלילה אדם נוסף חוץ מהנאשם, אף היא אינה עדות חד משמעית ואינה מוסיפה לאמינותו. מערך הראיות בנושא זה לא מחזק את מהימנות הפרטים שמסר סאלח בחקירותיו ובוודאי שאינו שופך אור על סוגיית האותנטיות של החשבוניות שסיפק לנאשם.
2. גם עדותו של סמיר, בנו של סאלח, אינה מספקת תמיכה כללית באמינות דבריו של אביו. סאלח טען כי החשבוניות שסופקו לנאשם היו פיקטיביות ולא משקפות עסקאות אמת, ואילו בנו, סמיר, טען בעדותו כי הוא זוכר את הנאשם כלקוח של אביו שרכש סחורות.
3. הימנעות הנאשם מהצגת ראיות –ספחי השיקים אשר מסר לסאלח ונדרש להציגם. ביהמ"ש קבע כי התנהגות זו של הנאשם אכן מחשידה, ולהתנהלות זו של הנאשם נזקפת לחובתו. אך אין זה מספיק בשביל להציע תמיכה הדרושה להרשעתו של אדם בפלילים.
4. ביהמ"ש גם דחה את טענת המאשימה כי חתימתו של הנאשם על שומה אזרחית הינה דבר חיזוק.
לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי נוכח הקשיים שהתגלו בראיה המרכזית, ובהעדרן של ראיות חיצוניות המספקות את התמיכה הדרושה, לא הוכחה אשמתו של הנאשם במידה הנדרשת. על כן, הורה ביהמ"ש על זיכויו של הנאשם.