זכיית המשרד בערעור מס - בירן וקירמאיר נ' פקיד שומה נתניה

הערעור עסק בזוג שותפים הבעלים על מבנה בנתניה, אשר עד לשנת 1998 שימש אותם כמקום מושבה של חברתם – חברה העוסקת בייבוא, מכירה והתקנה של ציוד לבריכות שחייה. בשנת 1998 הועתקה פעילות החברה לאזור עמק חפר ולכן המבנה בנתניה הושכר לצד שלישי. המערערים דיווחו בשנות המס 2006-2007 על הכנסותיהם מהשכרת המבנה כ"הכנסה מיגיעה אישית", בהתאם להגדרת המונח בסעיף 1(7) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. סעיף זה קובע כי הכנסה מיגיע אישית הינה " סכום המתקבל בידי אדם מדמי שכירות מהשכרת נכס, שבמשך עשר שנים לפחות לפני תחילת השכרתו שימש בידי האדם להפקת הכנסה מיגיע אישית, מעסק או ממשלח יד; לעניין זה, "אדם" - לרבות מי שהיה בן זוגו ערב פטירתו ". טענת המערערים הייתה כי מאחר והמבנה שימש אותם להפקת הכנסה מיגיעה אישית לתקופה העולה על עשר שנים עובר לתחילת השכרתו, הרי שהם חוסים תחת ההגדרה.

המשיב קבע כי הכנסות המערערים מדמי שכירות אינן נחשבות ל"הכנסה מיגיעה אישית", וזאת מאחר שהמבנה שימש את המערערים להפקת הכנסה מיגיעה אישית באמצעות חברה (ולא בעצמם) ועל כן, המערערים אינם אינו עומדים בתנאיו של סעיף 1(7). מכאן, ערעורם של לקוחותינו.
משרדנו ייצג את מר בירן ומר קירמאיר, על ידי עו"ד תמיר קלדרון ועו"ד עמית משה-כהן. הטענות שהועלו על ידי עורכי הדין התבססו על המהות הכלכלית-חברתית של סעיפי פקודת מס ההכנסה, ועל תכליתם המהותית והצורנית.

הטענה העיקרית הייתה כי יש לסווג את הכנסתם של לקוחותינו מהשכרת המבנה בשנות המס 2006-2007 כהכנסה מיגיעה אישית, הן לאור הלשון המפורשת של סעיף 1(7) לפקודת מס ההכנסה והן לאור התכלית שעומדת בבסיסו. שימושו של המחוקק במונח "אדם" בעת ניסוח סעיף 1(7) באה להראות כי מדובר במונח שיורי המתייחס לאדם כ- "לרבות יחיד, חבר וחבר-בני-אדם" (כפי שמוגדר בסעיף 1 לפקודת מס ההכנסה). כלומר, גם קבוצת אנשים או חברה יכולה להוות "אדם" על פי הפקודה. אשר לתכלית הסעיף, טענו עורכי דיננו כי מדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (תיקון מס' 106) (הכנסה שלא מיגיעה אישית), תשנ"ה – 1995, שבגדרה הוסף סעיף קטן 7, עולה כי מטרת התיקון הייתה צמצום הפגיעה בגמלאים המשכירים את הנכס ששימש אותם בעבר לייצור הכנסה מיגיעה אישית רגילה. מכיוון והשכרת בניין יכולה הייתה להוביל לחשיפה לשיעורי מס גבוהים ביחס לשיעורי המס על הכנסות מיגיעה אישית שאותם הם נהגו לשלם עובר ליציאתם לגמלאות, הוסף תיקון זה לצורך הקלה.

כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, קיבלה את העתירה וקבעה כי, ככלל, על פרשנות חוקי מס יש להחיל את אותם כללי פרשנות החלים בפירושו של כל חוק אחר, קרי, מתן פרשנות שאיננה חורגת מגבולות הלשון ומגשימה בצורה הטובה ביותר את תכלית החוק תוך יצירת הרמוניה פנימית בין סעיפיו. השופטת חיזקה את דברי עורכי הדין וגרסה כי לשון המחוקק אכן באה להחיל בתוך סעיף 1(7) לפקודה גם קבוצות וחברות, ולא רק "אדם בשר ודם" כפי שטענן המשיבה. בנוסף, ציינה השופטת כי תכלית המחוקק של תיקון מס' 106 היא צמצום הפגיעה באזרחים רבים שיצאו לגמלאות ומשכירים את הנכס ששימש אותם בעבר לייצור הכנסה. על המשיבה הוטלו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתן אולי לומר כי החלטת השופטת מצביעה על הלכה חדשה בתחום מס ההכנסה; כאשר אדם הפיק הכנסה מיגיעה אישית במהלך 10 שנים או יותר, ההכנסות מהשכרת הנכס ששימש להפקת הכנסה זו יחשבו גם הן להכנסות מיגיעה אישית, גם אם הופקו לא באמצעות אותו האדם אלא באמצעות חברה בבעלותו.