28/9/2022
פס"ד תקדימי בעניין תובענה ייצוגית נגד מונופול על קביעת מחיר מופרז
בימ"ש מחוזי פסק באורח תקדימי כי ס' 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית, האוסר על בעל מונופולין לקבוע מחיר הוגן עבור נכס או שירות, כולל אף איסור על קביעת מחיר מופרז (עילת מחיר מופרז).
בימ"ש המחוזי אישר ניהול של תובענה ייצוגית כנגד חברת הפצה ושיווק של מוצרים של חברת קוקה קולה בבקבוק של 1.5 ליטר. השאלה המרכזית בפס"ד היא האם חוק התחרות הכלכלית מטיל איסור על בעל מונופולין לקבוע מחיר למוצר או שירות לפי בקשתו, ואם בעל המונופולין ביקש מחיר שהוא מופרז, מהם התנאים להחלתו שלו איסור זה.
מרכז המחלוקת הוא כי החברה המרכזית משמשת כחברה פרטית אשר זכיינית של חברת קוקה קולה העולמית לייצור ושיווק מוצרי קוקה קולה, היא מחזיקה ב-90% מנתח השוק של המשקאות הקלים, עפ"י הנטען החברה המרכזית מנצלת לרעה את כוחה בשוק משקאות הקולה ובכך גבתה מחיר מופרז ובלתי הוגן עבור בקבוק 1.5 ליטר של משקה קוקה קולה.
בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי נק' המוצא הוא בדין הישראלי מכוח ס' 29א לחוק התחרות, והמבחן להתקיימות עילת התביעה זו הוא דו שלבי. בית המשפט הבהיר כי החברה המרכזית היא בעלת מונופולין בשוק משקאות הקולה בישראל ולכן היא עומדת בתנאי הסף להוכחת עילת המחיר המופרז. עוד נקבע, כי לחברה המרכזית יש כוח שוק משמעותי שיש לו את האפשרות להשפיע על מחיר מוצר.
בעניינו, הצליח התובע להעמיד תשתית ראייתית לכאורית כי מחיר המוצר היה בלתי הוגן. לנוכח העובדה כי החברה הכלכלית נמנעה מלהגיש נתונים אמיתיים ובחרה להשאיר אותם כחסויים ולכן רף ההוכחה של התביעה היה נמוך. מאידך, טוענת החברה הכלכלית כי הימנעות של בית משפט מלהכריע בשאלת גילוי המסמכים הביאה להעברת נטל הראיה לחברה הכלכלית ובכך בית משפט פעל בניגוד לדין.
לאור חשיבותן של סוגיות בהליך זה, היועץ המשפטי לממשלה נתן את דעתו על ההליך ,שימוש בעילת המחיר המופרז בדין הישראלי צריך להיעשות באופן מבוקר מכיוון שיישום שגוי של החוק עלול להביא לפגיעה בשוק ולפגיעה בצרכנים. היועמ"ש ציין כי לדעתו המבחן צריך להיות שונה מזה של בית המשפט המחוזי. הוא סבור כי יש לבחון תחילה אם מחיר המוצר גבוה משמעותית מהמחיר שנגבה בתנאי התחרות, לבדוק האם יש פער בין מחיר המוצר לעלות הייצור, ניתוח הרווחיות של הפירמה ומבחני השוואה .אם וכאשר התשובה חיובית ניתן ולהמשיך לבחון האם המחיר הוא בלתי הוגן.
ציין בימ"ש כי חוק התחרות תפקידו הוא להגן על השוק הישראלי. כאשר יש תחרות בין החברות יכולים הצרכנים להנות מהגדלת הרווחה הכלכלית – הפחתה של מחירים, הגדלת המגוון ואיכות של מוצרים והשירותים, יצירת תמריצים, התייעלות וחדשנות.
עוד נאמר במקרה דנן, כי החברה הכלכלית גבתה מחיר גבוה כדי לנצל את הצרכן ולנצל את כוח השוק כדי לגרוף רווחים גבוהים ממחיר התחרות, המשמעות היא התערבות של בימ"ש למנוע פגיעה בצרכן מכיוון שנגרמה בהיעדר תחרות.
בבתי המשפט המחוזיים נדונו שורה ארוכה של הליכים ייצוגים בעילת מחיר מופרז אך נמנעו מלהביא את דעתם ולהחיל את הדין הישראלי בנושא. גם רשות התחרות נמנעו מלהביא את דעתם ביחס לתחולתה של עילת המחיר המפורז והאכיפה שמבוצעת נגד בעלי המונופולין. לראשונה נדרש בית המשפט להכריע על תחולת עילת המחיר המופרז ויישומו בדין הישראלי.
בפס"ד נאמר כי איסור על גביית מחיר מופרז עלול להרים קשיים לסכנות פוטנציאליות באכיפה של מוסדות ופרטית. החשש כי יישום שגוי של האיסור עלול לגרום להשלכות והתערבות בשוק החופשי ולגרום לפגיעה בתחרות. התפיסה שניתן לתמחר מוצר במחיר גבוה מאותת למתחרים שיש כדאיות להרים את המחירים ולהנות מרווח גבוה. עוד נטען כי שימוש בעילת המחיר המופרז יכול לתת מענה בטווח הקצר בכך שהצרכן ירוויח ממחירים נוחים, אך בטווח הארוך זה יכול להביא לפגיעה בשוק. יש הטלת ספק בכך שבימ"ש אינו הגורם המתאים לפקח על מחירי מוצרים.
בימ"ש קמא קבע כי המבחן הדו שלבי להתקיימות העילה הוא בהתאם למבחנים הקבועים בחוק התחרות, בשלב הראשון את מידת מפרזותו של המחיר, בשלב השני נותן מקום לנסיבות שהביאו לקביעתו של מחיר זה בשוק. בשלב השני יעבור על בעל המונופולין להראות כי חרף היותו של המחיר המופרז, כאשר עילת המחיר המופרז נטענת במסגרת ההליך יש כבר ליישם אותה במלואה בשלב של התובענה הייצוגית. על פי המבחן הדו שלבי יש לשכנע את בית המשפט כי המחיר המופרז הוא בלתי הוגן בנסיבות המקרה. מבחני עזר מקובלים הם: מבחן העלויות, מבחני השוואה, מבחן רווחיות.
להלן מבחני העזר אשר קבועים מבחן העלויות - מתמקד בפער שבין המחיר לעלות הייצור שלו. עוד מבחן עזר נוסף הוא מבחן ההשווה- על פי מבחן זה יש להשוות בין המחיר שגובה המונופולין למחיר שגובות המתחרות בשוק , מחיר הנגבה מלקוחות שונים, מחיר מוצר דומה בשוק גאוגרפי, מחיר בתקופה אחרת. מבחן עזר שלישי הוא מבחן הרווחיות- מבוסס על ניתוח רווחיותו של בעל המונופולין. לשם יישום המבחן נדרשים שני מדדים: הראשון משמש מדד ייחוס- מייצג את תפיסת השוק לגבי רמת הסיכון בפעילות הפירמה ומודד למעשה את התשואה הנדרשת ע"י משקיעים עבור השקעה בפירמה. מדד שני מייצג את רווחיות הפירמה בפועל- ככלל שרווחיות הפירמה גבוהה באופן עקבי ומשמעותי ביחס למדד הייחוס, הדבר עשוי להוות אינדיקציה לגביית מחיר מופרז. נקבע כי בשלב הראשון על התובע הנטל להוכיח כי מחיר המוצר הוא מופרז ולאחר מכן נטל ההוכחה יעבור אל בעל המונופולין, להוכיח כי המחיר הוגן.
לסיכום:
בימ"ש עליון קבע כי המחיר המופרז אינו קל להוכחה, ישנם פערי מידע בכך שאי גילוי מסמכים ומידע של החברה הכלכלית גרמו לכך שלא ניתן להנמיך את רף ההוכחה. במקרה כזה בית משפט לא נתן את דעתו מכיוון שכל אותן שאלות עובדתיות ומשפטיות בנוגע למופרזות במחיר המוצר וכך התקיימה לא התקיימה תשתית ראייתית מספקת לצורכי גילוי המסמך. בימ"ש העליון החזיר את התיק לדון בבית משפט המחוזי לדון בשאלת האישור וגם בשאלת הגילוי.
רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' רונן גפניאל
חיפוש 
סגור 
