בהליך ערעור על שומה רשאי המערער לצרף ראיות נוספות גם לאחר תום שלב הבאת הראיות מטעמו

ככלל, הליך משפטי בערכאה הדיונית הראשונה, בנוי ממספר שלבים שכל אחד מהם נועד להשגת מטרה מסוימת, כך שצירופם של כל שלבי ההליך יחדיו אמור לאפשר לבית המשפט להגיע אל חקר האמת. לכן, קיימת חשיבות להקפדה על קיומם של שלבי ההליך המשפטי השונים כסדרם.
לאחרונה, בפרשת דימא נאמנות בע"מ (ע"מ 54447-06-12) ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה שהוגשה ע"י המערערים לצירוף מסמכים נוספים.

חלק מהמחלוקת בין המערערים לבין פקיד השומה התייחס לסירובו של האחרון להכיר בהוצאות מסוימות עליהן דיווחה המערערת, חברה משפחתית, ובהתאם לכך הוצאו שומות למערערים לשנות המס שבערעור, ועל שומות אלו הוגשו ערעורים.
באותו הליך, בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, בליווי נספחים והדיון נקבע להוכחות.  

במהלך עדותו, העיד המערער על שיפוצים שנעשו במבנה המושכר, והוא נשאל היכן החשבוניות המעידות עליהם. באותו דיון (מיום 1.1.14) הסתיים שלב ראיות המערערים. בפתח הדיון שלאחר מכן (יום 6.1.14), שנועד לראיות פקיד השומה, ביקש ב"כ המערערים להגיש חשבוניות שיעידו על השיפוצים שנעשו. הוא ציין כי החשבוניות לא היו ברשותו של המערער בעת שהגיש את תצהירו ולאחר שנמצאו, מבקש המערער להגישן.  ב"כ פקיד השומה התנגד להגשתן.

בית המשפט הורה למערערים להגיש בקשה בכתב לצירוף הראיות הנוספות, בצירוף תצהיר מתאים. במסגרת הבקשה שהוגשה ע"י המערערים, ציינו הם שהקבלות שצורפו לנימוקי הערעור היו "להמחשה בלבד", משום שכל המסמכים הוצגו ממילא למשיב בשלב ההשגה, ולאחר שהמערער נחקר על כך בעדותו הוא חיפש את כל החשבוניות הרלבנטיות. יצוין כי המערער לא אמר בתצהירו, שצורף לבקשה, כי המסמכים הללו לא היו ברשותו או ברשות המערערת קודם לכן. כן נומקה הבקשה בחשיבות בירור האמת וברלבנטיות של אותם מסמכים להכרעה המתבקשת.

לעומת המערערים, טען פקיד השומה כי אין לאפשר למערערים להשלים את ראיותיהם לאחר שתם שלב ההוכחות, וכי אין להרשות "מקצה שיפורים", כאשר המערערים לא סברו שיש צורך בהצגת המסמכים הללו בשלב הגשת תצהיריהם וראיותיהם. פקיד השומה הפנה בהקשר זה להוראת תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי הדנה בבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, וקובעת את הכלל המונע הבאת ראיות בשלב הערעור, בכפוף לחריגים מסוימים, וכן לפסיקה המקשה על הבאת ראיות בשלב זה. עוד טען פקיד השומה לחוסר הרלבנטיות של המסמכים נשוא הבקשה.

בית המשפט הבהיר תחילה כי לא נכון להתייחס להליך של ערעור על שומה בפני בית המשפט המחוזי כאל ערעור על פסק דין או החלטה של בית משפט, לפי חלק ד' לתקנות סד"א. מדובר בהליך ערעור על החלטה של גורם מינהלי, פקיד השומה, בהתאם לסעיף 153 לפקודה, והערכאה הדנה ב"ערעור" זה היא ערכאה דיונית ולא ערכאת ערעור. משכך, בקשה זו צריכה להיבחן בהיבט של בקשה להוספת ראיות בשלבי בירור "התביעה", ובטרם ניתן פסק דין, ולא בשלבי בירור "הערעור", לאחר שניתן פסק דין.

בית המשפט קבע שככלל, מוטלת החובה הדיונית על הצדדים להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. אולם, עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור.

על סמך העובדה כי הגשת המסמכים הנוספים התבקשה אמנם לאחר שתם שלב חקירת עדי המערערים, אך בטרם החל שלב חקירת עדי המשיב, ועל כן, בטרם שלב סיום הבאת הראיות, ובשל העובדה שבית המשפט סבר כי הראיות הנוספות שצירופן מבוקש יש בהן כדי לתרום לחקר האמת ולהכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, התיר בית המשפט את צירופן של הראיות הנוספות תוך חיוב המערערים בתשלום הוצאות.