30/7/2014
ההתפתחות הטכנולוגית הביאה עמה לסוג חדש של מסחר המקובל כיום בעולם והנקרא "מסחר אלקטרוני" (E-commerce). הכוונה הינה לפעילות של מסחר וביצוע עסקאות (טרנסקציות) מסחריות באופן אלקטרוני, באמצעות תקשורת מחשבים. מסחר אלקטרוני מתאר קשת רחבה של פעילויות ברשת האינטרנט או ברשתות פרטיות בין ארגונים. פעילויות אלו כוללות הפצת מידע על ידי ספקים, פעילויות קנייה ומכירה של מוצרים בני קיימא ושירותים, תמיכה בלקוח/במוצר לאחר המכירה וכו'.
במסגרת רשימה זו, נתייחס להיבטי מס הערך המוסף הכרוכים במסחר אלקטרוני בסוג ספציפי של עסקאות אשר במסגרתו מנצל תושב ישראל את הפלטפורמות שמעניקים לו אתרי מכירות דרך האינטרנט כדוגמת Ebay, Amazon ודומיהם (להלן: "האתר"), מקים באתר חנות למכירת מוצרים דרכה מזמין הלקוח מוצר, עבורו משלם הוא לתושב ישראל, והיצרן בתורו מעביר לאותו לקוח את המוצר ישירות ומקבל תמורתו מתושב ישראל.
לעניין החבות במע"מ, קובע סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף (להלן: "החוק") כי "על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת.".
בעסקה בה עסקינן, אין מדובר בייבוא טובין לישראל, ולכן חבות המע"מ בישראל נגזרת מהשאלה האם מדובר ב"עסקה בישראל".
לעניין מקום ביצוע העסקה (עסקה - כוללת מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו), קובע סעיף 14 לחוק כי "יראו נכס כנמכר בישראל אם הנכס היה בישראל בעת מסירתו לקונה, או אם יוצא מישראל, ובנכס בלתי מוחשי - אם המוכר הוא תושב ישראל.".
מן האמור עולה, כי לעניין מכירת נכס, ככל שהנכס נמסר לקונה בישראל או שהנכס יוצא לקונה מישראל, רואים בנכס ככזה שנמכר בישראל ועל מכירתו תחול חבות במע"מ.
בנכס בלתי מוחשי, די בעובדה שהמוכר הינו תושב ישראל בכדי להביא לתוצאה לפיה מכירת הנכס נעשתה בישראל ובהתאם לכך על מכירתו יחול מע"מ בישראל.
במקרה שבו מדובר ביצרן תושב חוץ שמעביר נכס מוחשי לקונה שנמצא מחוץ לישראל הרי שבמקרה כזה לא אמורה לחול חבות במע"מ בישראל. למרות האמור, ביחס לכספים שנותרים בידי תושב ישראל, הרי שיכולה לעלות טענה לפיה מדובר בהכנסה משירותי תיווך המוענקים על ידו.
לעניין זה, קובע סעיף 15(א) לחוק כי יראו שירות כניתן בישראל אם נתקיימה אחת מאלה:
נתן אותו מי שעסקו בישראל; מי שיש לו סוכן או סניף בישראל יראוהו, לענין זה, כמי שעסקו בישראל;
הוא ניתן לתושב ישראל, לשותפות שרוב הזכויות בה הן של שותפים תושבי ישראל או לחברה שלענין פקודת מס הכנסה רואים אותה כתושבת ישראל;
הוא ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל.
בהתאם לאמור, ניתן לומר כי ככל שעסקו של תושב ישראל ייחשב כממוקם בישראל, או שיש לו סניף בישראל, הרי שיראו בשירותי התיווך הניתנים על ידו כשירותים הניתנים בישראל.
במקרה כזה, וככל שהקונה הינו תושב חוץ, רלבנטי סעיף 30(א)(5) לחוק שקובע כי מתן שירות לתושב חוץ יהיה חייב במע"מ בשיעור אפס, זאת בתנאי שאין נהנה שהוא תושב ישראל (כשגם היצרן אינו תושב ישראל). כלומר בעזרת סעיף זה ניתן לטעון כי על מרכיב ההכנסות בידי תושב ישראל מהענקת שירותי התיווך חל מע"מ בשיעור אפס. חשוב להבהיר כי טענה שכזו ולמעשה הסוגיה כולה, טרם זכתה לליבון ממצה בפסיקה והדין בעניינה טרם הובהר. נכון איפוא לבחון לעומק כל מקרה ומקרה לגופו, תוך היוועצות באנשי מקצוע מתאימים, בטרם קבלת החלטה על דרך התנהלות ואופן פעילות מסוים, כזה או אחר, וזאת למניעת תקלות מס העלולות להתברר כיקרות ובמקרים מסויימים, אף ככאלו העולות כדי עבירה פלילי.
חיפוש 
סגור 
