14/8/2025
עילות תביעה בעקבות פוסט שקרי ופוגעני ברשתות החברתיות
מה עושים כשהשם הטוב שלכם נמרח ברשת בפוסט שקרי ומכפיש?
האם אפשר לקבל פיצוי גם בלי להוכיח נזק?
ומה ההבדל בין פגיעה אישית לפגיעה עסקית בפייסבוק או אינסטגרם?
התפשטותן של רשתות חברתיות כדוגמת פייסבוק ואינסטגרם הפכה כל משתמש לבעל במה פוטנציאלית. במציאות הדיגיטלית של היום, כל אדם מצויד בסמארטפון ויכול להפיץ ברגע מסר שיגיע למאות, אלפים ואף מיליונים – ובמציאות זו, הגבול בין חופש הביטוי לבין פגיעה אסורה בשם הטוב נעשה דקיק ומטושטש . פוסט כוזב ופוגעני שעלול להזיק לשמו הטוב של אדם פרטי או למוניטין של עסק מהווה לא רק פגיעה מוסרית אלא גם עילה משפטית ברורה לתביעה. להלן נסקור את העילות האפשריות, הסעדים הניתנים לתביעה, דרישות ההוכחה, היקפי הפיצוי וחשיבות הייצוג המשפטי, תוך התייחסות הן לפגיעה אישית והן לפגיעה עסקית.
עילות תביעה אפשריות בגין פרסום שקרי ופוגעני
- לשון הרע (הוצאת דיבה) ופגיעה בשם הטוב: העילה המרכזית במקרה של פרסום שקרי היא תביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ״ה–1965. לשון הרע מוגדרת כהתבטאות פומבית שפוגעת בכבודו או בשמו הטוב של אדם. מונחים כמו “לשון הרע” ו”הוצאת דיבה” מתייחסים למעשה לאותה עוולה – פרסום (בכתב, בעל-פה או בכל אמצעי) שיש בו כדי לבזות, להשפיל או לפגוע בשמו הטוב של אדם, באופן שעלול להורידו בעיני החברה או לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו. חוק איסור לשון הרע מאפשר לא רק לאדם פרטי, אלא גם לחברה או תאגיד, לתבוע את מפרסם הדברים הפוגעניים ולדרוש פיצויים בגין הפגיעה. במקרה של פוסט שקרי ברשת חברתית, אם תוכנו עלול להשפיל אדם או עסק ולפגוע במוניטין שלו, הרי זו עילה מובהקת לתביעת לשון הרע.
- פגיעה במוניטין עסקי: כאשר הפרסום השקרי מכוון כלפי עסק, מוצר או שירות, ונועד לערער את אמון הציבור בעסק או לפגוע במוניטין המסחרי שלו, מדובר למעשה בלשון הרע בעל היבט עסקי. שם טוב עסקי ומוניטין של חברה מוגנים אף הם בחוק. פרסום שקרי בפייסבוק או אינסטגרם אודות עסק – למשל, טענה כוזבת שהעסק מרמה לקוחות או שמוצריו פגומים – יכול להוות פגיעה במוניטין העסק ולשמש עילה לתביעה אזרחית של העסק עצמו. חשוב להדגיש שחוק איסור לשון הרע חל גם על תאגידים, ובתי משפט מכירים בכך שפרסום משמיץ עשוי להסב נזק כלכלי ומוניטיני חמור לעסק בדיוק כשם שפרסום כזה פוגע בשמו הטוב של אדם. במקרים כאלה, החברה הנפגעת יכולה לתבוע לפיצוי בגין הנזק למוניטין, ובתביעות כאלו יש אף אפשרות להוכחת נזקים כספיים ממשיים (כגון אובדן הכנסות) מעבר לפגיעה הלא-מוחשית בשֵם העסק.
- הטעיה מכוונת (תיאור כוזב): פרסום שקרי בזדון שמטעה את הציבור לגבי עסק או אדם עשוי לחפוף לעוולת לשון הרע, אולם כאשר מדובר במתחרה עסקי שמפיץ מידע שקרי על עסק אחר, ניתן לשקול גם עילה לפי חוק עוולות מסחריות (תשנ”ט–1999). החוק אוסר על תיאור כוזב – פרסום מידע כוזב שאדם יודע או צריך לדעת שאינו נכון, לגבי עסק, נכס או שירות שלו או של עוסק אחר. במילים אחרות, בעל עסק המתחרה במתחרהו ומפרסם בכוונת מכוון מידע שקרי על עסק אחר (למשל ביקורת שקרית או שמועה שקרית על מוצריו), עובר על איסור “תיאור כוזב”. עוולה זו קרובה ברעיונה ללשון הרע, אך ייחודה בכך שהיא נועדה להגן על עסקים מפני תחרות לא הוגנת. גם בעילה זו ניתן לתבוע פיצויים, ואף ללא הוכחת נזק, עד סכומים משמעותיים (החוק מאפשר פיצוי סטטוטורי של עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק בעוולות מסחריות). שילוב עילה של תיאור כוזב לצד תביעת דיבה עשוי לבוא בחשבון כאשר הפרסום השקרי כוון לפגוע בעסק מבחינת תחרותית.
יצוין כי פרסומים שקריים פוגעניים עלולים במקרים חריגים להתאים גם לעילות נוספות בדיני הנזיקין (כגון עוולת רשלנות, אם כי נדיר בתחום זה) או לעבירה פלילית של לשון הרע במקרים חמורים במיוחד. עם זאת, לרוב יתמקד הנפגע בעילות הלשון הרע האזרחיות כמפורט לעיל, שהן הכלי הישיר והיעיל להגנה על שם טוב ומוניטין.
סעדים ותרופות: פיצויים ללא הוכחת נזק ואפשרויות נוספות
תביעת פיצויים: חוק איסור לשון הרע מעניק לנפגעים כלים משמעותיים לפיצוי כספי. ייחודו של החוק הוא בקיומה של עילת פיצוי ללא הוכחת נזק, המאפשרת לבית המשפט לפסוק לנפגע פיצויים אף אם אינו מציג הוכחה לנזק כספי ממשי שנגרם לו. נכון לשנת 2023, התקרה שקבע המחוקק היא עד כ־80,000 ש”ח לכל פרסום מפגע, ללא צורך בהוכחת נזק בפועל. סכום זה צמוד למדד ומתעדכן מעת לעת. במקרים שבהם התובע מוכיח כי הפרסום הפוגעני נעשה בכוונה לפגוע בו (מתוך זדון ממשי), החוק מתיר פסיקת כפל פיצוי – עד כ־160,000 ש”ח לפרסום פוגעני. כלומר, אם בית המשפט שוכנע שהמפרסם פעל בזדון של ממש להפצת דיבה, הוא רשאי להכפיל את הפיצויים לאותו פרסום.
חשוב להדגיש שהסכומים הנ״ל הם תקרות לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. החוק אינו מגביל תביעת נזקים ממשיים: אם הנפגע יכול להוכיח נזק ממשי שנגרם לו (למשל, אובדן הכנסה לעסק, הפסד לקוחות, או נזק נפשי חריג שניתן לכימות), בית המשפט מוסמך לחייב את הפוגע בפיצוי בהתאם להיקף הנזק המוכח, ללא תקרת סכום . במצב כזה, על התובע להציג ראיות לתוצאות השליליות שהיו לפרסום (כגון ירידה בהכנסות בעקבות הפוסט, ביטולי עסקאות, הוצאות שנגרמו להתמודדות עם המשבר, וכדומה).
סעדים נוספים (צווי עשה ואיסור): מעבר לפיצויים הכספיים, בתי המשפט מוסמכים לתת סעדים נוספים להגנת הנפגע ולמניעת המשך הפגיעה. כך למשל, בית המשפט רשאי להורות על הסרת הפרסום הפוגעני מהרשת, להוציא צו האוסר הפצה נוספת של אותו תוכן, ואף להורות על פרסום תיקון או התנצלות פומבית לפרסום השקרי . במקרים מתאימים ניתן גם להורות על פרסום פסק הדין (או חלקים ממנו) באמצעי התקשורת או ברשת, כדי לטהר את שמו של הנפגע ולתקן את הרושם השגוי שנוצר . סעדים אלו נלווים לפיצוי הכספי ומהווים כלי חשוב במיוחד בעידן האינטרנט, שבו להסרת הפוסט הפוגעני ולהכחשת תוכנו יש ערך מעשי עבור הנפגע לא פחות מהפיצוי הכספי.
נציין כי תביעת לשון הרע היא הליך אזרחי, אך חוק איסור לשון הרע כולל גם מסלול פלילי (במקרים קיצוניים). במסלול הפלילי ניתן, תאורטית, להביא להרשעת המפרסם בעבירת לשון הרע ואף לדרוש פיצוי פלילי. אולם, הליכים פליליים על לשון הרע נדירים בישראל, ומשטרת ישראל והפרקליטות ממעטות להתערב בענייני דיבה פרטיים. רוב מוחלט של הנפגעים פונים למסלול האזרחי לקבלת פיצוי וצווי מניעה, כפי שתואר לעיל.
רכיבי ההוכחה הנדרשים מהתובע (יסודות העוולה)
כדי להצליח בתביעת דיבה, על התובע (הנפגע) להוכיח שהתקיימו רכיבי העוולה הקבועים בחוק איסור לשון הרע. ניתן לתמצת זאת למספר דרישות מפתח:
- פרסום – יש להראות שהתוכן הפוגעני “פורסם” כהגדרת החוק, כלומר הגיע לפחות לאדם אחד זולת הנפגע עצמו . הפרסום יכול להיות בכל צורה: פוסט כתוב, תגובה, תמונה, סרטון, סטורי וכד’. במקרה של פוסט ברשת חברתית, דרישה זו לרוב מתמלאת מאליה – עצם העלאת הפוסט בפייסבוק או באינסטגרם, הנצפה ע”י חברים או עוקבים, מהווה “פרסום ברבים”. גם שיתוף של הפוסט ע”י אחרים או הפצה בקבוצות מגדילים את תפוצת הפרסום ומחזקים את היסוד הזה. די בכך שהפרסום עשוי היה להגיע לאדם נוסף כדי לקיים את דרישת הפרסום בחוק . חשוב לציין שגם אם הנתבע לא הוא שיצר את התוכן המקורי אלא שיתף או הפיץ אותו מחדש – הוא יכול להיחשב כמפרסם לעניין החוק ולשאת באחריות לפרסום המשמיץ.
- תוכן לשון הרע – על התובע להוכיח שתוכן הפוסט עונה להגדרת “לשון הרע” בחוק, כלומר שהתוכן שבפוסט עלול לפגוע בכבודו, בשמו הטוב או במעמדו של הנפגע . לפי החוק, לשון הרע הוא כל ביטוי שעשוי להשפיל אדם בעיני אחרים, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזותו בשל מעשים, תכונות או התנהגות שיוחסו לו, או לפגוע בעסקו ובפרנסתו. אמת או שקריות הדברים: שאלה נפוצה היא האם על הנפגע להוכיח שהפרסום היה שקרי. מבחינת חוק איסור לשון הרע, אין חובה מפורשת שהתוכן יהיה שקרי – גם אמירה משפילה אמיתית עלולה להיחשב “לשון הרע” אם הופצה ללא הצדקה. עם זאת, קיימת לנתבע הגנת אמת בפרסום: אם הנתבע יוכיח שהדברים היו אמת והיה עניין ציבורי בפרסומם, לא יחוב באחריות. המשמעות המעשית היא שהנטל להוכחת אמיתות הדברים מוטל על המפרסם הנתבע ולא על הנפגע . לכן לתובע די להראות שהתוכן פוגע ומשפיל; אם הנתבע לא יצדיק את עצמו באחת ההגנות (אמת, תום-לב וכד’), יראו את הפרסום כשקרי ומזיק. במקרה של פוסט “שקרי ופוגעני” כפי שמתואר בשאלתנו, לרוב מתבססים על כך שהדברים אינם אמת, או לפחות שאין להם כל ביסוס אמין – מה שמחזק את אחריות המפרסם בהיעדר הגנה.
- כוונה לפגוע או רשלנות בפרסום – מבחינת יסוד נפשי, החוק אינו מחייב שהתובע יוכיח כוונת זדון כדי לזכות במשפט; גם פרסום רשלני או בקלות ראש של תוכן כוזב יכול להקים אחריות. די בכך שהפרסום היה עלול לגרום פגיעה סבירה בשם הטוב, ואפילו אם לא נגרם נזק בפועל – החוק רואה בכך עוולה . עם זאת, הוכחת כוונה לפגוע (ממש כוונת זדון) מצד הנתבע יכולה לשמש את התובע בשני מובנים: ראשית, היא שוללת מהנתבע טענות הגנה של תום-לב, ושנית – כפי שראינו – היא מאפשרת לבית המשפט לפסוק פיצויים גבוהים יותר (עד כפול מהרגיל) . סימנים לכוונה לפגוע יכולים לעלות מתוכן הפוסט עצמו (לשון בוטה ומכוונת אישית), מהתנהגות המפרסם (למשל, פרסום סדרתי של פוסטים נגד אותו נפגע), או מראיות לכך שידע שהדברים כוזבים ופירסם אותם בכל זאת. מנגד, אם מדובר היה בפרסום בתום-לב או בשגגה (למשל, המפרסם טען שחשב שהמידע נכון) – אין בכך הגנה מוחלטת, אך זה עשוי להשפיע על גובה הפיצוי ואף לאפשר לנתבע לחסות בהגנת “תום הלב” במקרים מסוימים.
- “פרסום ברבים” – החוק מבדיל בין פרסום יחיד לבין פרסום שנעשה בצורה רחבה. בתביעה אזרחית די בפרסום לאדם אחד נוסף, כאמור. בהקשר הרשתות החברתיות, ראוי להזכיר כי פוסטים בפייסבוק/אינסטגרם לעיתים נחשפים למספר רב של אנשים, מה שעשוי לענות אף על הגדרת “פרסום ברבים” במשמעותה הרחבה. במקרים מסוימים, אם פרסום הפוסט הגיע לקהל גדול מאוד (ויראליות), בתי המשפט עשויים לראות בכך חומרה יתרה. למעשה, בתי המשפט בישראל רואים בחומרה פרסומי דיבה בפייסבוק, בשל הנזק המתמשך שהם עלולים לגרום והקושי למחוק אותם לחלוטין לאחר שהופצו . לכן, היקף התפוצה של הפוסט הוא נדבך ראייתי חשוב: תובע ייטיב לתעד כמה אנשים נחשפו לתוכן (למשל דרך מספר שיתופים, תגובות או לייקים) כדי להמחיש את שיעור הפגיעה בשמו.
טווחי הפיצוי וקריטריונים לקביעת גובה הנזק
טווח הפיצויים: סכום הפיצוי בפועל משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבות. החוק כאמור מציב רף מקסימלי לפיצוי ללא הוכחת נזק (כ-80 אלף ₪ לפרסום, או כ-160 אלף ₪ אם מוכחת כוונת זדון) , אך אין זה אומר שבכל מקרה ייפסק הסכום המקסימלי. בפועל, בתי המשפט נוטים לקבוע את גובה הפיצויים תוך איזון בין חומרת הפגיעה לבין עיקרון חופש הביטוי, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. ישנם מקרים שבהם ייפסקו פיצויים מתונים יחסית, בייחוד אם הפרסום היה בעל תפוצה מוגבלת או אם הנתבע מיהר להסיר ולהתנצל; ולעומת זאת, במקרים חמורים של שיימינג ברשת שנעשו בזדון וגרמו לנזק כבד – נפסקו גם פיצויים גבוהים המתקרבים לתקרה החוקית.
קריטריונים בפסיקת הפיצוי: חוק איסור לשון הרע עצמו מנחה את בית המשפט לשקול שורה של שיקולים בעת קביעת סכום הפיצויים. בין הקריטריונים המרכזיים שבתי המשפט מביאים בחשבון :
- היקף הפרסום, חומרתו ואמינותו – כמה אנשים נחשפו לפרסום (תפוצה רחבה ברשת מגדילה את הנזק הפוטנציאלי), עד כמה חמור תוכן הפוסט (האם זו עלילה חמורה או “רק” ביטוי גנאי קל), והאם היה בפרסום גוון של אמת שיכל להטעות את הקוראים להאמין בו (פרסום שקרי שנחזה לאמין מסוכן יותר משקר גס שאיש לא מאמין לו).
- מעמד הנפגע לפני ואחרי הפרסום – מה הייתה התדמית הציבורית של הנפגע טרם הפגיעה וכיצד נפגע מעמדו בעקבותיה . למשל, אם אדם בעל שם טוב נקי הוכפש לפתע, הפגיעה עשויה להיות קשה יותר מאשר באדם שכבר היה במחלוקת ציבורית. בעסקים, אם עסק בעל מוניטין מצוין סבל מפרסום מכפיש שהרתיע לקוחות, יינתן משקל לכך.
- ההשפלה, הכאב והסבל שנגרמו לנפגע – בעילה של לשון הרע, הפגיעה אינה רק חומרית אלא גם נפשית. בית המשפט יעריך את מידת ההשפלה והעוגמת נפש שנגרמו לאדם (או לבעלי העסק) כתוצאה מהפרסום. עדות הנפגע על תחושותיו, וראיות חיצוניות (כגון שינוי בהתנהגותו, צורך בטיפול וכו’) יכולות לתמוך בכך. גם השלכות עתידיות נלקחות בחשבון: האם הפוסט יישאר ברשת וימשיך לפגוע בשמו של האדם לאורך זמן, האם הנזק לשמו הטוב עלול לרדוף אותו מקצועית בעתיד, וכדומה .
- התנהגות הצדדים לפני ואחרי הפרסום – בית המשפט בוחן את התנהלות הנפגע והמפרסם גם יחד. למשל, אם המפרסם חזר בו, מחק את הפוסט מיד כשהתבקש והגיש התנצלות פומבית, הדבר עשוי להקטין את הפיצוי (או אף לחסוך חיוב בפיצוי במקרים גבוליים). לעומת זאת, אם לאחר הפרסום הנתבע המשיך להפיץ את הדברים או סירב בעיקשות להתנצל – זו חומרה. גם התנהגות הנפגע נבחנת: תגובה פרופורציונלית ועניינית מצידו תעמוד לזכותו, בעוד שאם הנפגע, למשל, פרסם תגובת נגד פוגענית משלו – הדבר עשוי לפגוע בו. למעשה, במצב שבו אדם משמיץ חזרה את מי שהשמיץ אותו, החוק אף מאפשר לדחות את תביעתו של הנפגע המקורי בשל התנהגות זו . משום כך, מומלץ לנפגע לשמור על קור רוח ולא “לקחת את החוק לידיים” בפוסטים נגדיים.
בנוסף לקריטריונים הנ”ל, מערכת המשפט מביאה בחשבון את חשיבות חופש הביטוי – במיוחד כשהפרסום נגע לעניינים ציבוריים או ביקורת לגיטימית – ומכאן שלא כל פרסום מעליב יזכה בפיצוי. אך כאשר מדובר בפוסט שקרי מובהק, בעל גוון משמיץ ופוגעני, אשר מופץ ברבים, הנטייה היא להגן על הנפגע ולהעניק לו פיצוי הולם והרתעתי. בשורה התחתונה, טווח הפיצויים יכול לנוע בין אפס (במקרים נדירים שבהם התביעה נדחית למרות שנקבע שהיה פרסום פוגע) ועד למאות אלפי שקלים, בהתאם לנסיבות. עוסקים בענף הרכב, למשל, שייפגעו מפרסום כוזב (דוגמת פוסט שקרי על איכות השירות במוסך או אמינותו של סוחר רכב) עשויים לזכות בפיצוי ממשי על אובדן לקוחות והכנסות אם יוכיחו זאת, בנוסף לפיצוי על הפגיעה המורלית במוניטין.
חשיבות הייצוג המשפטי ואיסוף ראיות דיגיטליות
התמודדות נכונה עם לשון הרע ברשתות החברתיות מחייבת שיקול דעת וצעדים מקצועיים, ומכאן חשיבות הפנייה לייצוג משפטי מוסמך מוקדם ככל האפשר. עורך דין בעל ניסיון בתביעות דיבה ובפרט בזירה הדיגיטלית יוכל לסייע לנפגע במספר מישורים חיוניים:
- תכנון אסטרטגיה משפטית נכונה: עורך הדין יבחן את פרטי המקרה, יעריך אם קיימת עילת תביעה חזקה (והאם אכן מדובר בלשון הרע אסורה ולא, למשל, בהבעת דעה לגיטימית), וייעץ לגבי הצעדים הנכונים. בין היתר, יוחלט אם לפנות תחילה במכתב התראה רשמי למפרסם בדרישה להסיר את הפוסט ולהתנצל, או לגשת ישירות להליך משפטי. תכנון אסטרטגי כולל גם החלטה באיזו ערכאה ועל איזה בסיס משפטי לתבוע – למשל, האם להסתפק בתביעת לשון הרע רגילה בבית משפט שלום, או שמא בתביעות קטנות (אם הנזק קטן), או לשלב עילות מכוח חוק העוולות המסחריות במקרה עסקי. עורך דין מנוסה יידע גם להדריך את הנפגע כיצד לנהוג בינתיים בזירה הציבורית – לרבות הימנעות מתגובה פזיזה ברשת שעלולה להזיק. כפי שצוין, תגובה אמוציונלית מצד הנפגע במדיה החברתית, שעלולה אף היא לגלוש ללשון הרע נגדית, עלולה בסופו של דבר לפגוע בסיכוייו בתביעה. לכן, אחד מתפקידי הייעוץ המשפטי הוא לעזור “להוריד את הלהבות” במרחב הציבורי בזמן שטוענים את הטענות בערוץ המשפטי.
- איסוף ותיעוד ראיות דיגיטליות: צעד ראשון ומהותי בהתמודדות עם פוסט פוגעני הוא תיעוד שלו. מומלץ מיד עם גילוי הפרסום להכין צילומי מסך (Screenshots) ברורים של הפוסט הפוגעני, כולל תאריך ושעה, ולתעד גם את התגובות, השיתופים והלייקים שקיבל . תיעוד זה יהווה ראיה מרכזית בהליך המשפטי להוכחת עצם הפרסום, תוכנו, והיקף התפוצה שלו. עורכי דין מנוסים ידגישו את החשיבות שבשמירת הראיות הללו באופן שאי אפשר לערער עליו – למשל, באמצעות אישור נוטריוני לצילומי המסך או יומן אירועים מתועד. בנוסף, עורך הדין עשוי לפנות אל הנהלות הרשתות החברתיות (פייסבוק/אינסטגרם) בדרישה רשמית לשמור את הנתונים של הפוסט (למשל, פרטי המשתמש המפרסם, אם נחוצים לזיהויו, וסטטיסטיקות צפייה) כדי שלא ימחקו. איסוף ראיות טכני – כגון הדפסה מתועדת של דף האינטרנט או הזמנת חוות דעת מומחה לאימות נתוני שרת – יכול להיעשות במקרה הצורך כדי לוודא שלתובע יהיו בידיו הוכחות חותכות בבית המשפט.
- מניעת המשך הפגיעה וטיפול בתגובת הנגד: במסגרת הייעוץ, עורך הדין יכול לסייע לנפגע גם בפעולות מיידיות למזעור נזק. למשל, הפעלת מנגנוני “הודעה והסרה” (Notice and Takedown) מול פייסבוק/אינסטגרם – דיווח על תוכן פוגעני כדי להביא להסרתו המהירה. אמנם הליך משפטי לקבלת צו הסרה לוקח זמן, אך פנייה זריזה דרך הכלים שמעמידות הפלטפורמות עשויה לעזור לעצור את התפשטות הפוסט. בנוסף, עו”ד ידריך את הנפגע כיצד להגיב בצינורות רשמיים (למשל, תגובה מטעמו באמצעות דובר או פרסום הבהרה עניינית), מבלי להיגרר לשיח מתלהם. כך ניתן למנוע “התנגשות חזיתית” ברשת שעשויה לגרור הסלמה או מתקפת נגד פוגענית מצד המפרסם ותומכיו. התנהלות שקולה ומחושבת, בסיוע משפטי, שומרת על כבודו של הנפגע ומחזקת את עמדתו בהמשך, כי היא מראה שפעל באיפוק ובאופן ענייני.
בסופו של דבר, ייצוג משפטי מקצועי מבטיח שהתביעה תנוהל כראוי: מכתב התראה מנוסח היטב (לעיתים זה עצמו מוביל להסרת הפוסט והתנצלות וחוסך הליך), הגשת כתב תביעה מפורט הנתמך בכל הראיות, וניווט ההליך עד לפסק דין או הסדר. העורך דין ידאג לעמוד בכל דרישות הפרוצדורה, למשל לוודא שהתביעה מוגשת בבית המשפט המוסמך ובסדר הדין הנכון, ויטפל גם בסעדים הזמניים אם יש צורך (כמו בקשה לצו מניעה דחוף כשהפוסט עדיין מופץ וגורם נזק חמור). ליווי משפטי צמוד גם מעניק לנפגע שקט נפשי וידיעה שיש מי שנלחם על שמו הטוב במישור המשפטי, בעוד הוא עצמו יכול להמשיך בשגרת חייו ובניהול עסקיו.
פגיעה במישור העסקי לעומת המישור האישי
פרסומי דיבה ברשת עשויים לפגוע הן באדם כאינדיבידואל – בכבודו, בתחושותיו, ביחס החברה אליו – והן בעסק או בעיסוק של אותו אדם – בהכנסות, בלקוחות ובמוניטין המקצועי. החוק בישראל מכיר בכך ששני המישורים הללו ראויים להגנה, לעיתים אף במשולב.
פגיעה אישית: אדם פרטי שנפגע מפוסט שקרי יסבול בדרך כלל מפגיעה רגשית, מבושה ומתחושת עלבון עמוקה. שמו הטוב בעיני מכריו, בני משפחתו וקולגות שלו עלול להוכתם. ייתכן אף נזק חברתי – התרחקות של אנשים, פגיעה בקשרים מקצועיים, וכדומה. הפגיעה האישית יכולה להתבטא בלחץ נפשי, בדיכאון, ואף בתסמינים פיזיים שנובעים מהמצוקה. בתי המשפט מכירים בערך היסודי של הזכות לשם טוב ורואים חשיבות בפיצוי על עוגמת הנפש והסבל שנגרמו לנפגע בשל הפצת שקרים אודותיו. גם אדם פרטי שמנהל עסק עצמאי (למשל בעל מוסך, מנהל סוכנות רכב, יועץ בתחום הרכב וכו’) עלול לספוג הן פגיעה אישית והן פגיעה בעסקו, שכן בעיני לקוחותיו אין הפרדה מוחלטת – הכפשת האדם היא גם הכפשת השירות שהוא מעניק.
פגיעה עסקית: כאשר הפוסט השקרי מכוון נגד עסק, חברה או מותג, הפגיעה היא במוניטין העסקי ובאמון הציבור בעסק. תדמית שנבנתה לאורך שנים עלולה להיהרס בן לילה כתוצאה מ”שיימינג” או ביקורת כוזבת שהופצה ברשת. הפגיעה העסקית מתבטאת באובדן הכנסות – לקוחות קיימים שעוזבים, לקוחות פוטנציאליים שנרתעים, ואולי אף שותפים עסקיים שמרחיקים את עצמם. בנוסף, עסק שהוכפש עלול להידרש להשקיע משאבים בניהול המשבר: קמפיין יחסי ציבור מתקנים, הוצאות משפטיות, זמן ניהול יקר שמוקדש להתמודדות עם המשבר במקום לפעילות השוטפת, ועוד. כל אלו הם נזקים ברי-פיצוי אם מוכיחים שנגרמו בשל הפרסום הפוגעני.
השילוב בין אישי לעסקי: לעיתים קרובות, especially בענפי שירותים כמו ענף הרכב, קו ההפרדה בין האדם לעסק דק. דוגמה אופיינית: פוסט שקרי בפייסבוק המאשים בעל מוסך ב”גניבת חלקי חילוף” או בחוסר מקצועיות. פוסט כזה תוקף את יושרו האישי של בעל המקצוע (ומסב לו עלבון אישי כבד), ובה בעת גורם ללקוחות לחשוש ולהימנע מלהגיע לאותו מוסך (כך שהנזק העסקי מידי). במקרה כזה, אפשר שהתביעה תוגש הן בשם בעל העסק כפרט, על הפגיעה בשמו הטוב, והן בשם העסק (אם הוא חברה בע”מ, למשל) על הפגיעה במוניטין העסקי והנזק הכלכלי. בתי המשפט מודעים לחפיפה הזו, ופוסקים פיצוי שמכסה את מכלול הנזק. בפסיקה צוין לא פעם שנזק למוניטין עסקי של חברה משפיע גם על בעלי החברה באופן אישי, ולהיפך – השפלתו הציבורית של אדם עשויה לפגוע בפרנסתו. לכן, האסטרטגיה המשפטית צריכה לשקול את מלוא תמונת הנזק. ניהול נכון של תיק כזה יכול לכלול חוות דעת כלכלית quantifying את הנזק העסקי (ירידה במחזור למשל), לצד עדויות אופי לתיאור הפגיעה בשמו הטוב של האדם.
חשוב גם לזכור שתביעת דיבה של חברה שונה במעט מתביעת אדם פרטי בכך שחברה לא יכולה לטעון לנזק נפשי או לעוגמת נפש – הפיצוי לחברה יתמקד בנזק למוניטין ולרווחיות. אדם פרטי, לעומת זאת, זכאי גם לפיצוי על הסבל הנפשי. עם זאת, חוק איסור לשון הרע מאפשר במידה רבה את אותם פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק גם לתאגיד, כך שחברה שנפגעה אינה חייבת להוכיח בפועל ירידה ברווחים כדי לתבוע עד כ־80 אלף ש”ח לכל פרסום משמיץ . כמובן, אם החברה מוכיחה הפסד כספי גדול, באפשרותה לתבוע אותו בנוסף. במקרים מורכבים, כדאי להיוועץ בעורך דין לגבי זהות התובע המתאימה – האם נכון שהאדם עצמו יתבע, העסק יתבע, או שניהם יחד – כדי למקסם את ההגנה והפיצוי.
סיכום: ליווי משפטי מקצועי בהגנה על השם הטוב
לסיכום, פרסום שקרי ופוגעני ברשתות החברתיות הוא תופעה מסוכנת שיכולה לפגוע אנושות בשמו הטוב של אדם וברווחיו של עסק. הדין הישראלי מעניק לנפגעי דיבה כלים אפקטיביים להתמודד עם פגיעות אלו – מעילות תביעה מגוונות (לשון הרע, פגיעה במוניטין עסקי, תיאור כוזב ועוד), דרך פיצויים סטטוטוריים משמעותיים ללא צורך בהוכחת נזק, ועד סעדים של הסרת התוכן הפוגעני ותיקון הנזק התדמיתי. הצלחת התביעה תלויה בהוכחת רכיבי העוולה – הוכחת הפרסום ברבים והתוכן המשמיץ – ובניהול נכון של ההליך. כאן באה לידי ביטוי חשיבותו של ייצוג משפטי מקצועי: עורך דין מיומן ילווה את הנפגע לכל אורך הדרך, משלב הייעוץ הראשוני ואיסוף הראיות הדיגיטליות, דרך בניית אסטרטגיית פעולה מתאימה, ועד להשגת פיצוי וצדק בבית המשפט. משרד עורכי דין אלי דורון ושות׳, המתמחה בתחום הדיבה ולשון הרע, מלווה תובעים ונפגעי שיימינג במדיה החברתית ומציע ייעוץ משפטי מקיף לבניית אסטרטגיה מותאמת אישית לכל מקרה ומקרה. באופן זה, נפגעי פרסומים כוזבים יכולים למצות את זכויותיהם ולשקם את שמם הטוב והמוניטין שנפגעו.
ותרגישו בטוחים – מול פוסט שקרי ופוגעני, ניצבת חומה של הגנות משפטיות, ועם הליווי הנכון תוכלו לעמוד על זכויותיכם ולהשיב מלחמה שערה בצורה חוקית, יעילה ומכובדת.
משרדנו מתמחה בתביעות לשון הרע והגנה על שם טוב – אישי ועסקי – עם ניסיון רב בהתמודדות מול פרסומים פוגעניים ברשתות החברתיות. אנו מעניקים ייעוץ אסטרטגי, איסוף ראיות דיגיטליות, וניהול הליכים משפטיים לקבלת פיצויים מרביים וצווי מניעה, במקצועיות ובדיסקרטיות מלאה.
חיפוש 
סגור 
