מאת:

עסק משפחתי - תכנון משפטי, מניעת סכסוכים והעברה בין-דורית

עסקים משפחתיים מהווים חלק נכבד מהכלכלה, ובעלי יתרונות ברורים: יחסי האמון והמחויבות בין בני המשפחה מעניקים לעיתים יציבות והצלחה עסקית יוצאת דופן. עם זאת, דווקא הקרבה המשפחתית עלולה להציף מתחים; העבודה המשותפת בעסק והשותפות ה”כפויה” בין קרובי משפחה עלולות להוביל לקונפליקטים ולמחלוקות הרסניות . ניסיון השנים מלמד שרוב הסכסוכים בעסק משפחתי ניתנים למניעה מראש – או לפחות לפתרון יעיל – באמצעות תכנון מוקדם וגיבוש מנגנונים משפטיים מתאימים . תכנון משפטי מקדים מציב יסודות ברורים לניהול העסק, שומר על היחסים בתוך המשפחה ומגן על העסק מפני זעזועים עתידיים.
 

חשיבות התכנון המשפטי המוקדם בעסק משפחתי

בניגוד לעסקים בין זרים, בעסק משפחתי בני המשפחה נוטים לסמוך על הקרבה האישית ולדלג לעיתים על הסדרה פורמלית של היחסים. ישנם אמנם עסקים משפחתיים שהצליחו להתנהל היטב גם ללא הסכמים כתובים, אך ככלל מומלץ להקדים תרופה למכה: הסדרת היחסים המשפטיים בין בני המשפחה מראש תורמת לניהול יעיל של העסק ולשמירה על יחסי משפחה תקינים . הסכם ברור שמצהיר על הכוונות העסקיות ומגדיר את תפקידי כל אחד ואחת, זכויותיהם וחובותיהם, עשוי למנוע סכסוכים מיותרים בעתיד ולאפשר לכל צד לתרום את חלקו להצלחת העסק.
חשוב להדגיש שתכנון משפטי אינו מהלך חד-פעמי רק בעת הקמת העסק. למעשה, בכל נקודת מפנה בעסק משפחתי ראוי לבחון ולעדכן את ההסכמות: לעיתים כבר בתחילת הדרך בני זוג, אחים או הורה וילדיו יבחרו לערוך הסכם מקיף; לעיתים עסק ותיק ניצב בפני שינוי – צמיחה, צירוף דור ההמשך, או פרישת אחד המייסדים – ומחייב ריענון של ההסכמות. בהסכם הנחתם עם הקמת העסק יש לצפות פני עתיד ולכלול מנגנונים למקרים שונים, ואילו בעסק מתפתח יש להתאים את ההסכמות להתפתחות העסק (למשל, יעדים חדשים, צרכי מימון) . בעסק משפחתי ותיק, למשל, יש לתכנן מראש את כניסת בני הדור השני/שלישי, לקבוע קריטריונים להעסקת בני משפחה נוספים, ולהיערך לפרישת דור המייסדים. תכנון מקדים וגמיש יבטיח שהעסק ימשיך לשגשג, גם אל מול תמורות בלתי-נמנעות, מבלי לגרור את בני המשפחה לעימותים משפטיים או אישיים.
 

מנגנונים משפטיים למניעת סכסוכים בעסק המשפחתי

תכנון משפטי נכון יתמקד ביצירת כללים מוסכמים שימנעו מחלוקות מלכתחילה. להלן מספר מנגנונים מרכזיים למניעת סכסוכים במשפחה בעלת עסק:
  • הסכם שותפים או תקנון חברה מפורט: הבסיס המשפטי של העסק המשפחתי צריך להיות מוסדר במסמך כתוב ומחייב. אם העסק פועל במסגרת שותפות – יש לערוך הסכם שותפות בין כל השותפים; ואם במסגרת חברה – יש לעגן את היחסים בתקנון החברה ובמידת הצורך גם בהסכם בין בעלי המניות. מסמכים אלה יפרטו את מטרות העסק וערכיו, את חלקו של כל בעל מניות או שותף, וכן יסדירו היבטים כמו חלוקת רווחים, תנאי הצטרפות ופרישה, דרכי מימון, ועוד. בעוד שהסכם בין בעלי מניות מחייב רק בין הצדדים החתומים, תקנון החברה חל גם כלפי צדדים שלישיים וניתן לשלב בו את אותן הוראות למען אכיפה רחבה . הסכם כתוב, מקיף וברור, המסדיר את היחסים והציפיות, יוצר ודאות ומפחית את הקרקע לצמיחת אי-הבנות וסכסוכים עתידיים .
  • הגדרת תחומי אחריות וסמכויות: בעסק משפחתי, חיוני להגדיר מראש ובאופן מדויק את תפקידיו של כל בן משפחה בעסק, וכן את גבולות הסמכות של כל אחד. יש לקבוע מי משמש כמנהל או מוביל העסק, מהם תחומי האחריות של כל שותף, וכיצד מתקבלות החלטות – והכול מתוך שיקולים עסקיים מקצועיים ולא לפי דפוסים משפחתיים . חוסר בהירות בגבולות האחריות עלול לצוץ בקלות, כאשר בני המשפחה “מעתיקים” דפוסי היררכיה מהבית אל מקום העבודה. דוגמה בולטת לכך היא מקרה של זוג נשוי שהקים יחד חברת סטארט-אפ, בחלוקה שווה של 50% לכל אחד, אך ללא כל הסכם תפקידים. עד מהרה התגלעה מחלוקת חריפה לגבי ניהול החברה: הבעל הניח שהוא יהיה המנכ”ל היחיד, בעוד שהאישה חשה שהיא נדחקת הצידה ואינה זוכה לביטוי בדעה למרות שהייתה שותפה מלאה להקמת העסק. הסכסוך חילחל גם לתא המשפחתי וכמעט הוביל למשבר בנישואין. בני הזוג פנו ברגע האחרון לייעוץ משפטי, ובסיוע עורך דין גיבשו הסכם שמגדיר במפורש את חלוקת התפקידים והסמכויות ביניהם בעסק, תוך הפרדה בין הזוגיות לבית לבין היחסים המקצועיים. כתוצאה מכך, הצליחו ליישב את המחלוקת הן במישור העסקי והן במישור האישי ולמנוע את פירוק המשפחה והעסק גם יחד. מקרה זה ממחיש עד כמה הגדרת תפקידים ברורה יכולה להציל את העסק המשפחתי מסכסוך מיותר. לכן מומלץ שכל עסק משפחתי – קטן כגדול – יגדיר בכתב את מבנה הניהול: תוארי התפקידים, תחומי הסמכות של כל אחד, מנגנון לקבלת החלטות, וכפיפות הירארכית ברורה.
  • מנגנוני הכרעה במקרה של מחלוקת: על אף המאמצים, ייתכנו מצבים בהם בני המשפחה המנהלים את העסק יגיעו למבוי סתום בהחלטה עסקית. במיוחד בעסקים בבעלות מחולקת שווה (50/50), קיים סיכון לשיתוק פעילות החברה עקב חילוקי דעות שאינם נפתרים. מצב מתמשך של תיקו בהחלטות אינו מאפשר ניהול תקין, ואף עלול להצדיק פנייה לפירוק החברה או השותפות בבית משפט אם לא נקבעו פתרונות מראש . כדי להימנע מתרחיש קיצוני זה, כדאי לעגן מנגנון יציאה ממבוי סתום במסגרת התקנון או ההסכמים. למשל, ניתן להסכים מראש כי בנושאים מסוימים תינתן זכות הצבעה כפולה או “קול מכריע” לאחד מבני המשפחה (למשל, במקרים רבים האב המייסד שומר לעצמו זכות וטו באמצעות מניות הנהלה מיוחדות) . לחלופין, אפשר לקבוע שסכסוך יוכרע על ידי בורר מוסכם או מגשר שבני המשפחה ימנו, והחלטתו תהיה מקובלת על כולם . פתרונות “פירוקיים” כמו התפרקות העסק או רכישת חלקו של אחד השותפים במקרה של מבוי סתום קיימים אף הם, אך בעסק משפחתי הם פחות רצויים כי הם מותירים משקעים רגשיים חריפים בקרב בני המשפחה. עדיף ליצור מנגנון המאפשר פריצת דרך בהחלטה תוך שימור העסק והמערכת המשפחתית, מאשר להגיע להתדיינות משפטית כפויה. בנוסף, ניתן וכדאי לקבוע בהסכמים אילו החלטות בעסק ייחשבו “מהותיות” וידרשו הסכמה פה-אחד או רוב מיוחד של כל בעלי המניות – ובכך להבטיח שאף החלטה הרת גורל לא תתקבל ללא שיתוף כלל בני המשפחה בעלי הזכויות .
  • התמודדות עם היעדר כשירות של אחד המייסדים: יש להיערך למצבים קשים שבהם אחד מבעלי העסק המשפחתי מאבד את יכולתו לנהל את ענייניו – למשל עקב מחלה, תאונה או ירידה קוגניטיבית בגיל מבוגר. מצב של אי-כשירות מייסד ללא תכנון מוקדם עלול להצית סכסוך עז: בני משפחה עשויים להתמודד על השליטה בעסק או בנכסי המייסד, ולעיתים יידרשו הליכים משפטיים למינוי אפוטרופוס שיחליט במקומו. כדי למנוע זאת, חשוב שהמייסדים יקבעו מראש מנגנונים להמשך תפקוד העסק במקרה כזה. אחד הכלים המרכזיים הוא חתימה על יפוי כוח מתמשך – מסמך משפטי בו אדם קובע מי יהיה מוסמך לקבל החלטות בענייניו (האישיים והעסקיים) במידה ויאבד את כשרותו בעתיד . יפוי כוח מתמשך מאפשר למייסד למנות מראש בן משפחה מהימן או שותף מקצועי שינהל את חלקו בעסק בהיעדרו, ובכך להימנע ממאבקי אפוטרופסות בבית המשפט. בנוסף, צוואות ברורות של דור המייסדים יסייעו להסדיר העברת מניות במקרה פטירה ולמנוע מחלוקות ירושה על הבעלות . את ההסכמות הללו יש לשקף גם בתקנון החברה או בהסכם השותפים – למשל, לקבוע מנגנון למינוי מנהל זמני מטעם המשפחה בעסק אם בעל התפקיד המרכזי אינו כשיר זמנית, או לקבוע הוראות למקרה בו בעל מניות הופך בלתי-כשיר (כגון אופציה לבני המשפחה לרכוש את חלקו או למנות נציג שיצביע בעבורו). תכנון כזה מבטיח שהעסק ימשיך להתנהל ברציפות, לפי חזון המייסדים, גם אם חלילה אחד מהם לא יוכל להמשיך ולהנהיגו.
 

העברה בין-דורית בעסק משפחתי

אחד האתגרים הגדולים בעסק משפחתי הוא העברת השרביט מדור המייסדים לדור ההמשך. תהליך העברה בין-דורית מוצלח דורש איזון עדין בין שמירת המורשת והערכים שהובילו את העסק להצלחה, לבין הצורך לרענן ולהתחדש תחת הנהגה צעירה . מומלץ להתייחס לנושא מבעוד מועד, כאשר המייסדים עדיין בחיים ובתפקוד מלא, ולא להמתין למשבר או לאירוע בלתי צפוי. להלן מספר היבטים מרכזיים בתכנון העברה בין-דורית תוך שיתוף פעולה בין הדורות:
שילוב דור ההמשך בניהול העסק: רצוי לשלב את הילדים בעסק באופן מדורג ומתוכנן, כדי להכשירם לתפקיד ולאפשר להם לצבור ניסיון וביטחון. מהלך זה יכול להתחיל עוד שנים מראש – למשל, באמצעות העסקת הבן או הבת בתפקיד מוגדר בחברה, עם תקופת חפיפה לצד המייסדים. רבים ממליצים אף לעודד את בן המשפחה לרכוש ניסיון מחוץ לעסק לפני כניסתו, כדי להביא איתו ידע ובשלות מקצועית . בעת כניסת דור שני או שלישי לעסק, יש להבהיר לכל המעורבים (כולל עובדים שאינם בני משפחה) את תחומי האחריות של המצטרף החדש, את סמכויותיו ואת מעמדו בארגון . בכך נמנע מצב של ציפיות לא מציאותיות או טענות ל*“פרוטקציה”* וחוסר כשירות. תכנון קפדני ותקשורת פתוחה סביב כניסת בן משפחה לצוות הניהול יכולים למנוע מראש בעיות של חוסר התאמה, אנטגוניזם מצד עובדים ותיקים, או תסכול של בן המשפחה עצמו . למעשה, באמצעות תיאום ציפיות והכשרה מתאימה, ניתן לרתום את יתרונות העסק המשפחתי (נאמנות, מסירות, גאוות יחידה) מבלי ליפול למלכודות של חוסר מקצועיות או העדפה בלתי מוצדקת.
ניהול משותף ותקופת חפיפה: העברה בין-דורית אינה אירוע נקודתי אלא תהליך מתמשך. אחד המודלים הנפוצים הוא ניהול משותף של העסק על-ידי דור המייסדים והדור הצעיר במשך פרק זמן מסוים. בתקופת חפיפה זו, המייסדים משמשים כמנטורים ומעבירים בהדרגה את הידע, הניסיון והקשרים העסקיים שצברו לאורך השנים, בעוד דור ההמשך נוטל על עצמו יותר אחריות בקבלת החלטות. כך נבנית המשכיות חלקה: הלקוחות, הספקים ושאר עובדי החברה מתרגלים לנוכחותו וסמכותו של הדור הצעיר, בעוד ההורים עדיין בסביבה כדי לסייע בפתרון בעיות בלתי צפויות. זהו מצב של Win-Win שבו העסק נהנה מצד אחד מניסיונם של המייסדים ומצד שני מהאנרגיה והחדשנות של הדור הצעיר. מודל הניהול המשותף גם מפחית חרדות – הן של ההורים המתקשים “לשחרר” את הניהול, והן של הילדים החשים אחריות כבדה – שכן לכל צד יש ביטחון שהצד השני תומך בו לאורך הדרך. כמובן, תקופת חפיפה צריכה להיות מוגדרת בזמן כדי למנוע אי-בהירות; בשלב מסוים יש להעביר את המושכות באופן רשמי לדור הבא, תוך תיאום ציפיות ברור לגבי המשך תפקידי המייסדים (למשל, מעבר שלהם לתפקיד ייעוץ או נשיא כבוד).
הקניית מניות בשלבים והבטחת שלמות המשפחה: במקרים רבים, דור המייסדים מעוניין להעביר את הבעלות בעסק לילדיו בהדרגה. העברה מדורגת של מניות – בין אם במתנה בחיים, במכירה סמלית או במענקי מניות על בסיס ותק והישגים – מאפשרת להנהגה הצעירה להיכנס לבעלות חלקית בעסק כבר כשההורים פעילים, וכך לחוש מחויבות ואחריות גדלות בהתאמה. במקביל, ההורים שומרים על גרעין שליטה (למשל, אחוז מניות גבוה או מניות בכורה עם זכויות הצבעה מיוחדות) בתקופת הביניים, כדי להגן על כיוון העסק ולעמוד בפרץ אם משהו ישתבש. גישה זו בונה אמון: ככל שהילדים מוכיחים את עצמם, ניתן להעביר לידיהם עוד ועוד מן הבעלות, עד להעברה מלאה בעתיד. את סדרי ההעברה רצוי לעגן בהסכמים משפחתיים או בתקנון, למשל באמצעות קביעת אבני דרך שבהתקיימן יעברו נתחי בעלות (כגון: מינוי למנכ”לות, עמידה ביעדים עסקיים, וכו’). כך כל בני המשפחה יודעים למה לצפות, והמעבר הבינדורי הופך צפוי ומוסכם במקום מפתיע ושרירותי.
שקיפות ושיתוף שאר בני המשפחה: יש לזכור שבעוד ילד אחד עשוי להיות הממשיך הטבעי בניהול העסק, שאר האחים (או בני משפחה אחרים) הם לעיתים שותפים שקטים בבעלות או לפחות בעלי עניין. חוסר שיתוף שלהם בתוכניות עלול ליצור תחושות קשות של קיפוח. לכן מומלץ לנקוט שקיפות מרבית בתהליכי העברה בין-דורית. כדאי לקיים פגישות משפחתיות תקופתיות בהן המייסדים משתפים את כולם בכוונותיהם לעתיד העסק, שומעים את רצונותיהם וחששותיהם של הילדים, ומנסים להגיע להבנה והסכמה רחבה ככל האפשר . במיוחד, אם ההורים מעוניינים שרק אחד הילדים יירש את העסק (מתוך אמונה שהוא המתאים ביותר להובלה), יש לבצע איזונים בכל הנוגע לחלוקת כלל הרכוש המשפחתי, כדי למנוע טענות לקיפוח מצד האחים האחרים . במילים אחרות, יש לדאוג שבסופו של דבר – בחלוקת העיזבון למשל – כל ילד יקבל ערך הוגן, גם אם לא בצורה של מניות בעסק. משימה זו אינה פשוטה ולעיתים אף בלתי אפשרית לחלוקה שווה ממש, משום שלרוב עסק משפחתי מהווה את הנתח העיקרי בעושר המשפחתי. במקרים כאלה נדרשים פתרונות יצירתיים, כגון הענקת נכסים אחרים לשאר הילדים, ביטוחים שיעניקו פיצוי כספי, או הסדרי נאמנות שיבטיחו ליהנות מפירות העסק בלי לשלוט בו. בכל מקרה, תקשורת כנה ופתוחה בתוך המשפחה היא המפתח: שיתוף בני המשפחה בתהליך, הדרכת דור ההמשך והעברת ידע מסודרת, ובמידת הצורך גמישות לשנות את התוכנית בהתאם לנסיבות – כל אלו יקטינו מאוד את הסיכון שסכסוכים ותחושות מרמור יצוצו בהמשך.
 

יישוב סכסוכים בדרכי גישור ובוררות

למרות מיטב המאמצים והתכנונים, סכסוכים עלולים עדיין להתגלע בעסק המשפחתי. במצב כזה, בני המשפחה עומדים לא רק בפני מחלוקת עסקית, אלא גם בפני קרע רגשי ואישי. מטען אמוציונלי כבד נלווה לרוב לסכסוכים בין קרובים, מה שמקשה על הצדדים לנהל דיון ענייני באולמות בית המשפט. משום כך, קיימת עדיפות ברורה להליכי יישוב סכסוכים אלטרנטיביים – ובראשם גישור ובוררות – בטרם פונים לערכאות המשפטיות.
גישור הוא הליך לא-פורמלי שבו צד נייטרלי, המגשר, מסייע לבני המשפחה להגיע ביניהם להבנות והסכמות מרצון. המגשר מנהל דיון בשיתוף הצדדים, באווירה עניינית ולא מאיימת, מתוך כוונה למצא פתרון המתאים לצרכי כל הצדדים . בהליך הגישור, השליטה נותרת בידיים של בני המשפחה – אף פתרון לא נכפה עליהם, אלא אם הגיעו בעצמם להסכמה שתעוגן בהסכם מחייב . יתרון משמעותי נוסף הוא שהגישור מעודד את הצדדים לשתף פעולה, לתקשר באופן בונה ולצמצם פערים, בניגוד להליך משפטי אדברסרי שבו כל צד מתבצר בעמדותיו . הגישור גם מכוון את המבט של בני המשפחה אל העתיד המשותף שלהם במקום לעסוק בהאשמות עבר, וכך מסייע לשקם את האמון ולהמשיך ביחסי המשפחה והעסק לאחר פתרון המחלוקת . הליך הגישור נערך באופן סודי (חסוי) ובלתי-פורמלי, מה שמאפשר לצדדים לדבר בחופשיות בלי לחשוש מפגיעה בעסק או בחשיפת סודות מסחריים. מעבר לכך, העלות הכספית של הגישור נמוכה לאין שיעור מעלות התדיינות משפטית ממושכת, וזמן ההליך לרוב קצר משמעותית . מכל הסיבות הללו, הגישור נחשב מתאים במיוחד לסכסוכים במסגרת עסק משפחתי, שבהם אחרי יישוב המחלוקת בני המשפחה ממשיכים להיות בקשרי עבודה ומשפחה ומעוניינים לשמור על יחסים תקינים .
בוררות היא דרך נוספת ליישוב סכסוך מחוץ לבית המשפט, אולם בשונה מגישור – ההכרעה נתונה בידי צד שלישי (הבורר) שממונה בהסכמת בני המשפחה. הבורר משמש כ”שופט פרטי”: הוא מקיים בירור של המחלוקת ונותן פסק בוררות מחייב. הליך הבוררות גמיש ומהיר יותר מהתדיינות בבית משפט, וניתן להתאימו לצרכים הייחודיים של המשפחה (למשל דיונים בשעות נוחות, כללי ראיות מקלים וכד’). בין יתרונות הבוררות בולטת הדיסקרטיות – הדיונים חסויים ואינם מתנהלים בפומבי – וכן היכולת לחסוך בזמן ובעלות: לרוב, בוררות מביאה לסיום מהיר יותר של הסכסוך לעומת שנים של משפט . בנוסף, בני המשפחה יכולים לבחור בעצמם בורר בעל מומחיות רלוונטית (למשל, דיני חברות משפחתיות), מה שמגביר את האמון בהליך ואת איכות ההכרעה. הבוררות מתנהלת מחוץ לכותלי בית המשפט אך עדיין באווירה מכובדת ומכבדת, מה שמקל על חלק מהמתח הנפשי. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם חסרונות: פסק הבורר סופי במידה רבה וקשה לערער עליו (למעט עילות צרות בחוק), כך שאם צד מרגיש שנעשה איתו עוול – אפשרויות התיקון מוגבלות. עלות הבוררות אמנם עשויה להיות קטנה מהתדיינות ארוכה, אך עדיין דורשת תשלום שכר טרחה לבורר ולמנגנון הבוררות. ולבסוף, הליך הבוררות הוא עדיין הליך של הכרעה – צד אחד “מנצח” וצד אחד “מפסיד” – ולכן סכסוכים משפחתיים המוכרעים בבוררות עלולים אף הם להותיר משקעים רגשיים (אם כי פחות מבחינה פומבית).
השוואה בין מנגנוני יישוב הסכסוכים: לכל אחד מן המנגנונים – גישור, בוררות והתדיינות בבית משפט – יש מאפיינים ייחודיים. הטבלה הבאה מסכמת בתמצית את ההבדלים ביניהם, בהקשר של סכסוכי עסקים משפחתיים:
 
 
 
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.