מאת:

הבנק מרים קשיים בהעברת כספים?

לקוחות פרטיים ועסקיים רבים בישראל נתקלים בשנים האחרונות בתופעה מטרידה: פעולות בנקאיות של העברת כספים, שבעבר היו פשוטות ושגרתיות, הפכו כיום למורכבות ועתירות דרישות. בנקים מעכבים העברות, דורשים מסמכים ואסמכתאות, ולעיתים אף מסרבים לבצען ללא צו בית משפט. מה עומד מאחורי מגמה זו? התשובה טמונה בתפקיד החדש של הבנקים כ**“שומרי סף”** במסגרת אכיפה פיננסית מוגברת נגד הלבנת הון ועבירות מס.
במאמר זה נסביר את הרקע המשפטי והתפעולי לתופעה, נתאר את חובות הבנקים והסנקציות שהם ניצבים מולן, ונבחן כיצד מומלץ ללקוחות לפעול.
 

הבנק כ”שומר סף” במאבק בהלבנת הון

חוק איסור הלבנת הון, תש״ס-2000, הטיל על הבנקים וחברי המגזר הפיננסי תפקיד מהותי במאבק בהלבנת ההון. החוק נועד להפוך את הגופים הפיננסיים ל**“שומרי סף”** שמונעים את חדירתם של כספים בלתי-חוקיים למערכת הבנקאית, ומחייב אותם בדיווח לרשויות על פעולות חשודות . למעשה, הבנק מחויב לבדוק ולנטר פעולות כספיות, לזהות את לקוחותיו ולהתריע בפני הרשויות על פעולות העלולות להעיד על הלבנת הון. בכך משמשים הבנקים זרוע ארוכה של רשויות האכיפה, ומסייעים בחשיפת עבירות דרך דיווחים שוטפים מתוך המערכת הפיננסית .
 
מעמד זה של הבנקים התחזק בשנים האחרונות, בין היתר בהשפעת מהלכים בינלאומיים. רגולטורים ברחבי העולם – בהובלת רשויות בארה”ב ובאירופה – הגבירו את הלחץ על מערכות בנקאיות להיאבק בהון שחור ובתרומות מימון טרור. ישראל אינה יוצאת דופן: הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הדגיש כי הדרישות הרגולטוריות מהבנקים התגברו לאחרונה, במסגרת המאבק הגלובלי בהון השחור ובהעלמות מס, וכחלק מהדרישה שהבנקים יתפקדו כ”שומרי סף” במניעת הלבנת הון ומימון טרור. כלומר, על הבנק מוטלת אחריות לא רק כלפי לקוחותיו, אלא גם כלפי החברה כולה – לסייע במניעת עבירות באמצעות המערכת הפיננסית. בהתאם לכך, הבנקים קיבלו סמכויות וחובות מיוחדות בחוק, כפי שיוסבר להלן, לצד הגנה משפטית המאפשרת להם לשתף פעולה עם הרשויות (למשל, דיווח בתום לב לרשות לאיסור הלבנת הון לא ייחשב הפרת סודיות בנקאית).
 

חשש הבנקים והקשחת נהלים בהעברות כספים

התוצאה הישירה של הפיכת הבנק ל”שומר סף” היא גישה שמרנית וזהירה יותר בביצוע פעולות כספיות. הבנקים חוששים ממצב שבו פעולה שהם יבצעו עבור לקוח תתפרש בדיעבד כסיוע להלבנת הון, מה שעלול לחשוף אותם לסנקציות כבדות. חשש זה מוביל את הבנקים להקשחת נהלים ולהצבת דרישות מוגברות לפני אישור העברות כספים, בייחוד כשהפעולה חורגת מהשגרה או מעוררת סימני שאלה לגבי מקורה של הכנסה. לקוחות מדווחים כיום על מגוון מגבלות ועיכובים שלא היו נפוצים בעבר:
  • דרישות תיעוד ואסמכתאות: הבנק עשוי לדרוש מהלקוח לספק מסמכים המוכיחים את מקור הכספים או מטרת ההעברה. למשל, בהעברת כספים שמקורם בעסקה – יוצגו חוזים וחשבוניות; בהעברת ירושה – יוצגו צו ירושה או אישורי מנהל עיזבון; בהעברת מתנה או הלוואה משמעותית – יתבקש אישור נוטריוני או הסכם מתנה/הלוואה. כמו כן, הבנק לעיתים דורש אסמכתא לתשלום מס כדין על הכספים (למשל, אישור מרואה חשבון או מרשות המסים).
  • עיכוב ובדיקות נאותות: גם לאחר מסירת המסמכים, הבנק עשוי לעכב את ביצוע ההעברה עד להשלמת בדיקות נאותות (Due Diligence). בתקופה זו נבחנים פרטי העסקה, זהות המוטבים, מדינת היעד או המקור של הכסף, וההתאמה לפרופיל הפעילות הרגיל של הלקוח. הבנק רשאי לפנות בשאלות הבהרה נוספות ללקוח, לדרוש מידע נוסף על מקבלי התשלום או שולחיו, ולוודא שאין אינדיקציות לקשר עם פעילות בלתי חוקית (כגון קישור לגורמים ברשימות סנקציות או לחשבונות בסיכון גבוה).
  • סירוב או הגבלת הפעולה: אם לאחר בירור הבנק אינו משוכנע בלגיטימיות הכספים או הפעולה, הוא עשוי לסרב לביצוע ההעברה או להטיל תנאים מגבילים. לעיתים בנקים מציבים תקרה לסכום שניתן להעביר, או מונעים העברה לחשבונות מסוימים, אם העסקה לא הוסברה בצורה מניחה את הדעת. במקרים קיצוניים, הבנק אף יסגור את חשבון הלקוח או ידרוש ממנו למשוך את כספיו ולסיים את ההתקשרות, אם עולה חשד כבד שהחשבון משמש להלבנת הון. צעד קיצוני זה ננקט רק כאשר הלקוח לא מספק מידע משכנע ובנקודה שבה הבנק סבור שהוא עלול להפר את החוק אם ימשיך לשרת את הלקוח.
  • הפניה לבית המשפט לקבלת צו: ישנם מקרים שבהם הבנק, מתוך רצון להימנע מאחריות, ממליץ ללקוח לפנות לבית המשפט. למשל, אם לקוח מבקש להעביר סכום ניכר שהבנק מסרב לשחררו בשל חשד למקור לא חוקי, הבנק עשוי לומר כי יכבד צו שיפוטי המורה על ההעברה. בכך מעביר הבנק את ההכרעה לערכאות – אם בית המשפט ישתכנע ויורה בצו על שחרור הכספים, הבנק יקיים את הצו ויגן על עצמו מפני טענה שפעל שלא כדין. דוגמה נפוצה לכך היא במקרה של ירושה או חשבון נאמנות עם מחלוקת: הבנק דורש צו מבית המשפט המורה כיצד לחלק את הכספים, כדי שלא לקחת חלק בסכסוך או בסיכון משפטי. גם במקרים של כספים ממדינות בסיכון (לדוגמה, כספים מרוסיה בתקופת סנקציות) בתי משפט התערבו והורו לבנקים כיצד לנהוג . בסופו של דבר, פנייה לבית המשפט מאריכה את התהליך, אך לעיתים זוהי הדרך היחידה להתגבר על סירוב הבנק.
חשוב להבין שגם לקוחות נורמטיביים לחלוטין עשויים להיתקל בצעדים אלו. למשל, בעל עסק שמבצע עסקת ייצוא גדולה, אדם פרטי שקיבל ירושה מקרוב משפחה בחו”ל, או לקוח שמבקש להעביר סכום חריג מחשבון חסכון – כולם עלולים להידרש לספק הסברים ומסמכים כתנאי לביצוע הפעולה. מדיניות זו ננקטת באופן גורף כדי לסנן מבעוד מועד כספים בלתי-כשרים, ומתוך תפיסת “עדיף למנוע מאשר להצטער” של המערכת הבנקאית. מבחינת הלקוח, הדבר יוצר טרחה ועיכובים, ולעיתים אף פגיעה בתזרים ובהתחייבויות עסקיות, אך מנקודת מבט הבנק מדובר בצעד שנועד לצמצם סיכונים כבדים יותר בהמשך.
 

חובת הדיווח הבנקאית (CRS) ועבירות מס כעבירות מקור

מרכיב מרכזי במשטר איסור הלבנת הון הוא חובת הדיווח המוטלת על הבנקים. בישראל, הבנקים מחויבים לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור על פעולות מסוימות: בין השאר, על כל פעולה בהיקף כספי גבוה מן הסף שנקבע בתקנות (כגון הפקדת מזומן גדולה, העברת מט"ח מעל סכום מסוים, וכדומה), וכן על פעולות בלתי רגילות שמעוררות חשד כי מטרתן להסתיר עבירה. דיווחים אלו, המכונים “דיווחים אוטומטיים” (עבור סכומים גבוהים) ו”דיווחים בלתי רגילים” (עבור חשדות ספציפיים), נבחנים על-ידי הרשות המוסמכת ויכולים להוביל לחקירה או להקפאת חשבונות בהוראת רשויות החוק.
בנוסף לדיווחים לרשות איסור הלבנת הון, הבנקים בישראל כפופים כיום גם לחובת דיווח בינלאומית הנוגעת לאכיפת דיני המס: תקן CRS (Common Reporting Standard). תקן CRS הוא תקן גלובלי שישראל אימצה בשנת 2019 לצורך חילופי מידע אוטומטיים בין רשויות מס במדינות שונות. תקנות ה-CRS בדין הישראלי מחייבות את הבנקים להעביר לרשות המיסים בישראל מידע על חשבונות המנוהלים בישראל עבור תושבי חוץ, כדי שמידע זה יועבר למדינת מושבם של בעלי החשבונות, ולהיפך . כלומר, בנק בישראל ידווח על חשבון של אזרח צרפתי לרשות המיסים הישראלית, שתחלוק את הנתונים עם רשויות המס בצרפת; ובמקביל, בנק בצרפת ידווח לרשויות שם על חשבון של אזרח ישראלי, שהמידע אודותיו יועבר לרשות המיסים בישראל. חילופי מידע אוטומטיים אלה חושפים הון בלתי מדווח מכל רחבי העולם: רשויות המס מקבלות תמונה גלובלית של נכסי אזרחיהן, ולאחר ניתוח המידע יכולות לנקוט הליכים אזרחיים ואף פליליים נגד מי שהסתיר הכנסות והתחמק מתשלום מס .
המשמעות הפרקטית ללקוחות הבנקים היא ברורה: כספים שלא דווחו לרשות המסים ולא שולם עליהם מס כנדרש – נחשבים היום לכספים חשודים. החל מתיקון 14 לחוק איסור הלבנת הון בשנת 2016, עבירות מס חמורות מוגדרות בישראל כ**“עבירות מקור”** לצורך עבירת הלבנת הון. כלומר, חוק איסור הלבנת הון רואה בהעלמת מס בהיקף משמעותי עבירה בסיסית שהכספים הנובעים ממנה הם “רכוש אסור”. בכך הושוותה למעשה העלמת המס לעבירות פליליות אחרות (כגון סחר בסמים, שוחד, הונאה וכד’), במובן שכספים שמקורם בהן כולם “כספי עבירה”. בעבר, רק עבֵרות מס מסוימות נחשבו לעבֵרות מקור (למשל, הפצה שיטתית של חשבוניות פיקטיביות); אך מאז שינוי החוק, גם העלמת מס בהיקפים גדולים יכולה להצמיח אישום בהלבנת הון נוסף על אישום המס עצמו. מטרה מרכזית בשינוי זה הייתה להרתיע מפרי חוק מלנסות “להלבין” הון שחור שמקורו בהון לא מדווח .
לאור זאת, מערכת הבנקאות אימצה גישה שלפיה “הון שחור” מוגדר לא רק ככסף מפשע, אלא גם ככסף שלא שולם עליו מס כדין. מבחינת הבנק, לקוח שמבקש להכניס למערכת או להעביר כספים שמקורם, למשל, בעסקאות שלא דווחו לרשות המסים – מסכן את הבנק בהפרת החוק. הבנק עלול במקרה כזה לסרב לקבל את הכספים או להתנות זאת בהסדרת חובות המס ובמתן הוכחות לכך. למעשה, חלק ניכר מהחשדות להלבנת הון במערכת הבנקאית כיום נוגעים לעבירות מס “נטו” – כלומר, כספים כשרים מכל בחינה אחרת, פרט לכך שהם הוסתרו מרשות המסים. כך, לקוחות שבמשך שנים ניהלו חשבונות בלתי-מדווחים בחו”ל, או צברו הון “בשחור” בארץ, מגלים שהבנקים בישראל לא יאפשרו עוד העברה או הפקדה של כספים אלה בלי בירור וסנקציות. הבנקים, מצידם, אף מחויבים על-פי החוק לדווח לרשות לאיסור הלבנת הון על ניסיונות לבצע פעולות בכספים החשודים כבלתי מדווחים לרשות המסים, בהיותם כספים החשודים שמקורם בעבירת מקור.
יש לציין שגם לקוחות תמימים עשויים להיפגע מההקשר הזה: לדוגמה, אדם שקיבל מתנה כספית מקרוב משפחה תושב חו”ל, או מי שמוכר נכס נדל”ן בחו”ל ומעביר את התמורה לישראל – אם לא הוסדרו תשלומי המס כנדרש, הבנק יחיל עליהם חזקת חשד עד שיוצגו אישורים על דיווח ותשלום מס. כך, הדרישה לעמידה בתקנות ה-CRS ובחוקי המס הפכה לחלק בלתי נפרד מתהליך קבלת כספים והעברות בינלאומיות בבנקים.
 

אחריות הבנקים וסנקציות לפי חוק איסור הלבנת הון

חוק איסור הלבנת הון ותקנותיו אינם משאירים את נושא האכיפה לשיקול דעת הבנקים בלבד – הם אף קובעים סנקציות כבדות על בנק או כל גוף פיננסי שלא יעמוד בדרישות החוק. הבנק מחויב ליישם מערכת ציות פנימית קפדנית: למנות קצין ציות ואיסור הלבנת הון, לקבוע נהלים לזיהוי לקוחות (הליך “הכר את הלקוח” – KYC), לתעד ולשמור מידע על פעילות בחשבונות, ולהגיש את הדיווחים הנדרשים בזמן ובצורה תקינה. הפרת חובות אלו עלולה לעלות לבנק ביוקר. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מוסמך להטיל עיצומים כספיים (קנסות מנהליים) על תאגידים בנקאיים שמפרים את הוראות החוק או צווי איסור הלבנת הון. בשנים האחרונות אכן הופעלו סנקציות כאלה: מספר בנקים בישראל – מקומיים וזרים – נקנסו בסכומים של מיליוני שקלים בשל ליקויים בעמידה בדרישות איסור הלבנת הון . למשל, בנק דיסקונט נקנס בכ-2.4 מיליון ש”ח על כשלים בזיהוי לקוחות וביישום צווים, וסניף של בנק בינלאומי גדול נקנס בכ-1.65 מיליון ש”ח עקב אי-דיווח כנדרש על העברות כספיות מסוימות . מדובר בקנסות משמעותיים הפוגעים ברווחי הבנק וממחישים את רצינות האכיפה. מעבר לקנסות, עלולים להיות לבנק גם נזקים עקיפים: פגיעה במוניטין הציבורי, הערמת רגולציה נוספת, ואף חשיפה לתביעות אזרחיות של נפגעי עבירות (למשל, תביעה מצד קורבן הונאה נגד בנק שאיפשר להעביר את כספי ההונאה).
בנוסף לסנקציות המנהליות, החוק קובע גם עבירות פליליות על אי-עמידה בדרישות מסוימות. אמנם האחריות הפלילית מכוונת בעיקרה לעבריינים שמבצעים את עבירת הלבנת ההון (למשל, הלקוח שמחדיר למערכת הבנקאית כספי עבירה), אך גם בנק ועובדיו עלולים להיחשף לסיכון פלילי אם יתגלה שסייעו ביודעין בהלבנת הון או נמנעו מדיווח חובה בזדון. עם זאת, בפועל הבנקים מקפידים מאוד להימנע מהגעה לסיטואציה כזו, ולכן הסנקציות הפליליות נדירות ביישום כלפי תאגידים בנקאיים. הכלי המרכזי נגד הבנקים הוא העיצום הכספי, שמאפשר אכיפה אפקטיבית ללא הליך פלילי ממושך.
יש לזכור שחובות הבנק כלפי החוק עשויות לעתים להתנגש בחובתו כלפי הלקוח. הבנק חייב ללקוח חובת סודיות בנקאית ונאמנות, אך עליו גם לציית לחוק ולדווח על הלקוח לרשויות בעת הצורך. החוק פותר דילמה זו דרך מתן חסינות לבנק ולפקידיו מפני אחריות אזרחית או משמעתית על הפרת סודיות, אם פעלו בתום לב כדי לדווח או להימנע מפעולה אסורה לפי חוק איסור הלבנת הון. במילים אחרות, הבנק יקיים את החוק בכל מקרה – גם על חשבון הלקוח – משום שהעדיפות העליונה היא מניעת עבירה. בתי המשפט עמדו לא פעם על כך שחובת הבנק כלפי החברה (מניעת הלבנת הון) גוברת על אי-הנוחות שנגרמת ללקוח הפרטי בשל עיכוב או סירוב פעולה. לכן, לקוח שמתמודד עם סירוב בנקאי צריך להבין שהבנק עושה זאת כדי להימנע ממעורבות בפעילות בלתי חוקית, אמתית או לכאורה, וכדי להגן על עצמו מסנקציות.
 

חשיבות הייעוץ והליווי המשפטי המוקדם

במציאות שתוארה, לקוחות – במיוחד אלו שמתכוונים לבצע פעולה פיננסית חריגה בהיקפה או בטיבה – מומלץ שיפעלו בזהירות ותוך התייעצות משפטית. בנקודה זו נכנס לתמונה עורך דין המתמחה בבנקאות ובאיסור הלבנת הון. ליווי משפטי מקצועי מראש יכול לעשות את ההבדל בין פעולה חלקה לבין הסתבכות מתמשכת מול הבנק והרשויות. להלן מספר סיבות מדוע חשוב לפנות לייעוץ משפטי טרם ביצוע פעולה בנקאית בלתי שגרתית:
  1. הכנת מסמכים והוכחות כנדרש: עו”ד הבקיא בתחום ידע להנחות את הלקוח אילו מסמכים ואישורים להכין מבעוד מועד. לדוגמה, אם הלקוח עומד לקבל העברה גדולה מחו”ל, עורך הדין יוודא שיש בידיו תיעוד למקור הכספים (חוזה מכר, אישור מתנה, דוחות מס זרים) ואסמכתא על דיווח ותשלום מס כנדרש. הכנה מוקדמת תחסוך זמן ותמנע מצב של הקפאה פתאומית של הכספים בשל חוסר במסמך זה או אחר.
  2. תקשורת יעילה עם הבנק: לעיתים קרובות, חוסר הבנה הדדי בין הלקוח לבנק תורם להסלמת המצב. עורך דין מנוסה יידע לפנות אל הגורמים המתאימים בבנק (הייעוץ המשפטי או קצין הציות) ולהציג את המקרה בצורה מקצועית, עם ההסברים הנדרשים. הפנייה דרך עו”ד משדרת לבנק שהלקוח פועל בשקיפות ובתום לב, ומאפשרת דיאלוג מקצועי המבוסס על החוק והנהלים. בכך גדל הסיכוי שהבנק יתרצה וישתכנע לבצע את הפעולה, או לפחות יבהיר בדיוק מה נדרש כדי לאשרה. עו”ד אלי דורון, יוצא משרד המשפטים ומשרד האוצר, מציין מנסיונו כי מעורבות משפטית בשלב מוקדם מסייעת “לדבר עם הבנק בשפה שלו” ולתת מענה לחששות המחלקה המשפטית של הבנק, עוד בטרם יידרדר המצב לסירוב מוחלט.
  3. מניעת צעדים חד-צדדיים של הבנק: במקרים שבהם חשבון בנק כבר עוכב או סורב, עורך הדין יכול לפעול במהירות למניעת החרפת הצעדים. למשל, עו”ד המתמחה בתחום ידע לפנות בדחיפות לבית המשפט לקבלת צו מניעה נגד סגירת חשבון או החזרת כספים לשולח בחו”ל, ובכך “לקנות זמן” לטיפול ענייני. הוא גם יידע כיצד לדרוש מהבנק הנמקה בכתב לסירוב, בהתאם לחובות ההנמקה שהפיקוח על הבנקים הטיל (הבנקים נדרשים לנמק ללקוח מדוע סירבו לתת שירות, לפחות באופן כללי). שלב זה חשוב כדי להבין את טענות הבנק ולהיערך למענה מתאים.
  4. ניהול הליכים משפטיים במקרה הצורך: אם כל המאמצים מול הבנק לא צולחים, והכספים נותרים חסומים, עורך הדין ייצג את הלקוח בהליך משפטי מתאים. לעיתים מדובר בהמרצת פתיחה נגד הבנק, שבמסגרתה בית המשפט מתבקש להורות לבנק לבצע את הפעולה או לשחרר את הכספים. הליכים כאלה מצריכים היכרות עם פסיקות קודמות ועם האיזון שבית המשפט עושה בין אינטרס הלקוח לאינטרס הבנק והציבור. עו”ד מיומן ידע לטעון כי במקרה המסוים אין חשש אמיתי להלבנת הון, במיוחד אם הלקוח הוכיח את כשרות הכספים, וכי סירוב הבנק הוא בלתי סביר ופוגע בזכויות הלקוח. עו”ד אלי דורון, המלווה תיקים מסוג זה על בסיס קבוע, מציין כי ברבים מהמקרים עצם הגשת ההליך המשפטי והדיאלוג מול יועצי הבנק מובילים לפתרון מוסכם – למשל, שחרור הכספים בכפוף לתנאים (כגון העברתם לחשבון נאמנות עד סיום בירור מס מול רשויות המדינה).
  5. הגנה במישור הפלילי אם נדרש: במקרים נדירים, סירוב הבנק מדווח לרשויות והעניין עולה לחקירה פלילית (למשל, אם קיים חשד ממשי שהכספים מעורבים בפעילות עבריינית). גם כאן, נוכחות של עורך דין המתמצא גם במשפט פלילי-כלכלי היא חיונית. הוא יוודא שזכויות הלקוח נשמרות, ילווה בכל חקירה או פנייה של הרשות לאיסור הלבנת הון, וישתדל לסיים את העניין ללא כתב אישום. לרוב, אם הלקוח פעל בתום לב והבעיה הייתה פורמלית או טכנית, ניתן לסגור את התיק לאחר הצגת המסמכים הנכונים – דבר שייעשה בצורה מיטבית באמצעות ייעוץ משפטי.
לסיכום, הליווי המשפטי מראש הוא בבחינת רפואה מונעת שמגנה על הלקוח. עורך דין מקצועי יזהה מראש “דגלים אדומים” בעסקה או בהעברה המתוכננת, וידריך את הלקוח כיצד לנווט נכון במסגרת החוק והנהלים הבנקאיים.
 

לא לפעול לבד – פנייה למומחה

המערכת הבנקאית בישראל של היום מתפקדת תחת רגולציה קפדנית, המשנה את כללי המשחק שהכרנו בעבר. הבנק הוא שומר סף אקטיבי, המחויב למנוע הלבנת הון ולהתריע על כספים חשודים. עבור הלקוחות, משמעות הדבר היא שעל כל פעולה כספית חריגה מרחפת עננה רגולטורית, המחייבת תשומת לב וזהירות. כדי להימנע מעוגמת נפש, עיכובים והסתבכויות, אין לפעול לבד במקרים מורכבים. מומלץ בחום להיוועץ בעורך דין מומחה עוד בשלב התכנון של קבלת כספים או העברתם.
 
זכרו: צעד מקדים של ייעוץ משפטי יכול לחסוך חודשים של התדיינות מול הבנק ורשויות החוק, ולהבטיח שהכספים שלכם – אם הם כשרים ולגיטימיים – אכן יגיעו ליעדם ללא הפרעה. לכל שאלה נוספת או התייעצות בנושא, ניתן לפנות לעו”ד אלי דורון (יוצא משרד המשפטים ומשרד האוצר), בנייד: 054-4251054. עו”ד דורון, בעל ניסיון רב בתחום הבנקאות והלבנת הון, ישמח לסייע לכם לנווט בבטחה בתוך דרישות הבנק והרשויות, ולהבטיח שהזכויות והאינטרסים שלכם נשמרים לאורך כל הדרך. בהצלחה!
 

לשיחת ייעוץ
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

1 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.