עסקת מכר-יצוא או מתן שירותי הובלה?

חברת י.ו.ש אבטחה נהגה לרכוש זהב מסוחר מחברון, לייצא אותו לירדן, ולמכור אותו שם ברווח של 50$ לק"ג זהב. על רווחיה אלו דווחה לרשויות מע"מ כעסקאות ייצוא החייבות במע"מ בשיעור אפס. אלא שבדיקה שערכו רשויות מע"מ כעבור מספר שנים, הובילה אותן למסקנה שלא מדובר בעסקת מכר- ייצוא, אלא במתן שירותי הובלה הכרוכים בתשלום מע"מ. בית המשפט המחוזי בירושלים, אימץ אף הוא את מסקנות רשויות מע"מ (ע"ש(י-ם) 1002-10 מיום 5/12/13). מדוע?

כב' השופטת מרים מזרחי אשר דנה בהליך זה, לא התרשמה מרישומוני הייצוא שהוצאו על שם י.ו.ש אבטחה, וגם לא מחשבוניות המכירה שהנפיק לה הסוחר מחברון. היא קבעה שלא הדרך שבה הנישום מגדיר את העסקה היא הקובעת, וגם לא המסמכים המלווים את העסקה, אלא מהותה.
במקרה זה היו מספר עובדות שהכשילו לקביעת השופטת את סיווג העסקה כמכר ייצוא.  תחילה, אמנם הונפקה חשבונית מכירה, אך י.ו.ש אבטחה  לא שילמה על הזהב כאשר קיבלה אותו, אלא רק לאחר שייצאה אותו וקיבלה את תמורתו בירדן. לטענת י.ו.ש אבטחה ניתן לה אשראי על ידי סוחר הזהב על בסיס יחסי אמון בין הצדדים, אך השופטת קבעה כי טענה זו לא הוכחה.  .

עובדה חשובה נוספת שהכריעה את הכף לטובת סיווג העסקה כשירותי הובלה, היא שהרווח של י.ו.ש אבטחה היה קבוע (50$דולר לק"ג זהב), ולכן התאים יותר להגדרה "עמלה" מאשר להגדרה "רווח". בנוסף, במסגרת הדיווחים למס הכנסה, הגדירה י.ו.ש אבטחה את הרווחים כ"עמלות מהובלות יצוא זהב", וכן דיווחה ש"החברה ביצעה שירות העברה ואבטחה לירדן". בית המשפט קבע כי דיווח זה מלמד גם הוא שמדובר בעמלה בעבור שירותים, ולא ברווח מעסקת ייצוא.
לעובדות אלו מתווספות עובדות נוספות בנוגע לאופן העסקה, כגון העובדה י.ו.ש אבטחה לא היתה זו שבחרה את הלקוח בירדן, ואף לא ניהלה איתו מו"מ באשר למחיר הזהב. כל אלו הובילו את בית המשפט למסקנה שי.ו.ש אבטחה קיבלה את הזהב על מנת שתבצע את פעולת הייצוא והמכירה בירדן, ותשיב את התמורה לסוחר מחברון, בניכוי העמלה המגיעה לה, ולכן פעולתה תואמת את ההגדרה של מתן שירותי הובלה החייבים בתשלום מע"מ ולא כעסקת מכר – ייצוא, על אף המסמכים המלווים את העסקה.

י.ו.ש אבטחה טענה כי עיצוב העסקה ככזו לא נבע מנסיון לחסוך בתשלום מע"מ, אלא במטרה להקל על המעבר במכס, וכי למעשה, בסופו של דבר רשויות המס הישראליות ירוויחו יותר מעיצוב העסקה כעסקת מכר-יצוא, בשל דרך ההתחשבנות מול הרשות הפלסטינית במקרים כאלו. אך טענות אלו לא סייעו לה, ונקבעו על ידי בית המשפט כלא רלוונטיות לשאלת סיווג העסקה.

ממקרה זה ניתן ללמוד שלא ניתן להסתמך על המסמכים המלווים את העסקה כאלו אשר יקבעו בסופו של דבר את מהותה. אף כי הדיון במקרה זה נעשה בהתאם להוראות שבחוק מע"מ, לשאלת סיווג העסקה והתפקיד שנטל בה כל צד עשויות להיות השלכות גם לעניינים אחרים אשר אינם נוגעים למע"מ, כגון אחריות נזיקית, פלילית וכן השלכות מיסויות אחרות. על כל אלו חשוב לתת את הדעת במסגרת עיצוב העסקה.