הפרת סימני מסחר

 

פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 קובעת שיטת רישום של סימני מסחר במטרה להגדיל את הוודאות בתחום ולשפר את ההגנה על בעלי סימנים מסחריים. סימנים אלה יכולים לכלול מילים, צירופי מילים, סימנים, תמונות או סמלים, או צירוף סמלים ומילים כל זאת בהתאם להגדרת המונח "סימן" בפקודה. בכדי לבחון אם סימן מסחר הופר, יש לבחון האם ישנו דמיון מטעה בין הסימן הרשום לבין הסימן המפר לכאורה. קיומו של דמיון מטעה נבדק על פי "המבחן המשולש" קרי, מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין, כאשר אין לבחון רק את חלקו של הסימן (כגון סוג הגופן או צבען של האותיות) כי אם את הסימן כולו על כל חלקיו.

כאשר חברה מסוימת מעוניינת לרשום סימן מסחרי למוצריה, עליה להגיש בקשה לרישום הסימן לרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. על הרשם מוטלת החובה, על פי התקנות לערוך חיפוש בין סימני המסחר הקיימים כדי לברר אם ישנם סימנים רשומים הדומים עד כדי הטעייה לסימן המבוקש. במידה והחליט הרשם כי אין סימן דומה, והוא מחליט לקבל את הבקשה, עליו לפרסמה להתנגדויות באתר האינטרנט של הרשות, ובמידה וחברה מעוניינת להתנגד לבקשה, עליה לעשות זאת בתוך שלושה חודשים מעת פרסומה. החלטת הרשם בעניין ניתנת לערעור בבית המשפט המחוזי. לעיתים, חברה המשתמשת בסימן מסחר מסוים אינה מגישה בקשה כלל. מקרים אלו נפוצים בעיקר בייבוא מקביל של מוצר הרשום כסימן מסחרי של חברה אחרת. בהיעדר יסוד נוסף כגון חוסר תום לב, התנהגות פסולה או התנהגות בלתי הוגנת, גוברים שיקולים אחרים כגון תחרות חופשית וחופש העיסוק על אינטרס המבקש למנוע את היבוא המקביל. ככלל, יבוא מקביל של מוצרים המוגנים בסימן מסחר רשום הינו מותר, אלא אם הוא עונה לאחת העילות המאפשרות את מניעתו, אשר אינן מהוות רשימה סגורה. בפסיקה הישראלית הועלו על נס שיקולי התחרות החופשית, מניעת מניפולציה, הורדת מחירים וחופש העיסוק ומהם נובעת המסקנה כי האיזון המתחייב הוא לטובת שמירת היקף רחב ככל שניתן לזכות היבוא המקביל.

בפסק דין TOMMY HILFIGER LICENSING LLC נ' אלעד מנחם סויסה נקבע כי הנתבע, אשר ייבא במקביל סימן מסחרי רשום של חברת טומי הילפיגר, הפר את סימני המסחר הקשורים למותג. בית המשפט התייחס לסוגיית היבוא המקביל ועידוד התחרות ומעניק לגיטימציה לכך, אך בסייג של התנהגות פסולה מצדו של הנתבע עקב הטעיית הציבור. בד בבד, בית המשפט אינו מונע מהיבואן להמשיך ולייבא את הטובין ובלבד שיציין בכל מקום שבו נעשה בסימני המסחר שימוש כי מדובר ביבוא מקביל, ואין לו את הרשאת הרשת העולמית המחזיקה בזכויות הסימן המסחרי. לאור כל האמור לעיל ניכר כי בתי המשפט מעודדים את חופש התחרות, ורק מקרים שבהם יוכיח בעל הסימן המסחרי כי ישנו שימוש בחוסר תום לב והתנהגות פסולה כמו למשל זיוף, יזכה הוא להגנה החוסה על סימני המסחר.