25/9/2012
בהתאם להסכם שנחתם בחודש ינואר 2011 בין ההסתדרות ללשכת התיאום של התאחדות התעשיינים, שכר המינימום יגדל בחודש אוקטובר הקרוב ל- 4,300 ₪ (לעומת 4,100 ₪ כיום).
לפי ההסכם נקבע כי ההעלאה בשכר המינימום תתבצע בשתי פעימות: אחת ביולי 2011 (העלאה ל-4,100 ₪) והשנייה כאמור באוקטובר 2012 (העלאה ל- 4,300 ₪).
כבר עתה יובהר, כי כתיבה זו שמה לפניה את האינטרס של המעסיק/המעביד כמוקד עיקרי חשוב ומשמעותי לצורך הדיון. ברם, אין בהתמקדות זו לכשעצמה כדי לגרוע מכובד המשקל שיש לתת גם לאינטרס של העובדים/שכירים במשק הישראלי. חרף זאת, אנו סבורים כי מן הראוי להפנות את המבט אל עבר הצד השני, אל המעסיקים אשר בסופו של יום הם אלה שנושאים בתוספת עלויות השכר.
העמדת האינטרס של המעסיקים לנגד עינינו ובחינת השלכות העלאת שכר המינימום על קבוצה זו לא נעשית במסגרת כתיבה זו בכדי, שכן נוצרת לאחרונה תחושה לפיה מצבם של המעסיקים במישור הכלכלי ו/או תעסוקתי מורם מן שאר הפועלים בשוק העבודה. ניכר כי לתחושה זו אין ממש אחיזה במציאות, וזאת לאור מספר לא מבוטל של עובדות שיש בהן כדי לשפוך אור שונה על הקבוצה הנדונה, והכול כפי שיפורט להלן.
• אין חולק כי תבנית תעסוקתית כמעסיק מציעה לא מעט יתרונות, אך בל נשכח את החסרונות שטומנת בחובה תבנית זו. הרי לא אחת הובא לידיעתנו על קריסתם של עסקים ופשיטות רגל של מעסיקים כתוצאה מסיבות שונות, ביניהן ניתן למנות- התנהלות לא תקינה בעסק, מצב שוק קשה ורדוד, אי יכולת פירעון וכיו"ב. זאת ועוד, ולאלו שנמנים על חובבי הסטטיסטיקה, נקבע סטטיסטית כי פשיטות רגל מתרחשות שבעתיים בקרב מעסיקים מאשר בקרב שכירים. ממצא זה עומד בקנה אחד עם ההגיון הכלכלי והשכל ישר, הרי במרבית הסביבות העסקיות נוטל המעסיק על עצמו הלוואות וחובות הרבה יותר מהשכיר, ובכך באורח צפוי ובאופן טבעי מעמיד את עצמו יותר בפני סכנת קריסה.
• מצב בו סוגיית העצמאי-שכיר עולה על הפרק, ישנה הנחת מוצא שכיחה הגורסת כי אלו שעובדים בתור עצמאיים החליטו מתוך בחירה חופשית ומרצון לא להיות שכירים ולהרוויח באופן עצמאי. אולם הנחת מוצא זו מתעלמת מהעובדה כי ישנם הרבה עצמאים אשר מבצעים את עבודתם דרך משבצת עצמאית אך ורק כתוצאה מנסיבות שונות כמו חוסר מקומות תעסוקה, השכלה לא מספיקה, אי עמידה בקריטריונים ועוד.
• יחס שווה כלפי קבוצות שוות נחשב וייחשב לתמיד כצעד מבורך. מה עוד, אפליה מתקנת בין קבוצות שונות נחשבת גם היא לעשייה נכונה וצודקת. אשר על כן, העלאת שכר המינימום באותו סכום בקרב כל המעסיקים, וללא אבחנה, יש בה חוסר הוגנות. הרי אין זה צודק שכנגד חברת אבטחה עתירת עובדים או חברת ניקיון להעלות שכר העבודה באותו סכום שמעלים נגד חברה העוסקת בסחר מוצרים המאופיינת בשיעורי רווח גבוהים ומרכיב שכר עבודה זניח !
• המעסיקים אף גם הם נמנים על האזרחים שסופגים כמעט על בסיס יומי גזירות כלכליות והתייקרויות במחייה. זאת אף זאת, המעסיקים סופגים מכה כפולה מגזירות אלה, מצד אחד הם סובלים מהתייקרות המחייה, ומצד שני אין בידם "לפצות" על התייקרות זו או על העלאת שכרי העבודה על ידי העלאת המחירים של המוצר/שירות שהם מציעים, וזאת בגלל הגזירות והתייקרות שפוגעים גם בלקוחות (העלאת מחירים והברחת לקוחות רק תחמיר את מצבם של המעסיקים) !
מן האמור לעיל עולה כי לעתים קרובות גם מעסיקים נופלים קורבנות למצבו הקשה של השוק. עינינו הרואות כי קבוצה זו שעל פניו מצטיירת כקבוצה חזקה, היא בעצם קבוצה שחשופה לסיכונים רבים ורגישה עד מאוד לגזירות כלכליות. העלאות בשכר העבודה כמצוין ברישא של כתיבה זו, יש בהן כדי להרעים קשיים רבים על עסקים, ובמיוחד על אלה המאוזכרים לעיל, שבהם מרכיב שכר העבודה מהווה מרכיב מהותי ואף הנו בגדר חלק הארי בהוצאות העסק. שוב נדגיש, אין בכתיבה זו שום הכחשה למצב הקשה של העובדים בשוק, ובמיוחד הקבוצות המשתכרות שכר מינימום, אך באותה נשימה ישנה חשיבות משמעותית לבוא ולתת משקל לאינטרס ציבור המעסיקים, עת מקבלים החלטות בעניין עלויות השכר. במיוחד לאור העובדה כי כל פגיעה באוכלוסייה זו באופן טבעי תוביל גם לפגיעה בציבור השכירים.
חיפוש 
סגור 
