10/10/2012
הצעת החוק שהונחה על שולחנה של הכנסת ע"י חברי הכנסת דליה איציק וחיים כץ, אושרה בקריאה ראשונה בתאריך 11.7.12. הצעת החוק משנה למעשה את חוק שכר שווה לעובד ולעובדת(תיקון מס' 2) (הארכת תקופת ההתיישנות בתובענה לקבלת הפרשי שכר או גמול אחר), התשע"ב-2012.
לפי ההצעה, יוארך פרק הזמן שבו עובד, אשר בית הדין מצא כי הוא מופלה לרעה בשכרו לעומת עובדים מהמין השני במעמד זהה, יוכל לתבוע הפרשי שכר או גמול אחר ממקום עבודתו. כיום, עובד איננו זכאי להפרשי שכר או גמול אחר לגבי תקופה העולה על שנתיים לאחור. הצעת החוק מבקשת להאריך תקופה זו עד לשבע שנים.
בדברי ההסבר להצעה נאמר ע"י חברי הכנסת איציק וכץ כי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996 (להלן– "החוק") נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר. חקיקת חוק זה היוותה צעד נוסף במאבק לקידום השוויון בשוק התעסוקה בישראל בין גברים לנשים.
חרף זאת שחלף כבר עשור מאז נחקק החוק, עדיין קיימים פערי שכר משמעותיים בין נשים לגברים במקומות עבודתם, וזאת ללא כל שוני מהותי בתפקיד אותו הם מבצעים. לאחרונה, במסגרת פסק דין של בית המשפט העליון שדן בסוגיית פערי השכר בין נשים לגברים (בג"צ 1758/11 אורית גורן נ` הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ), ציינה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, כי פערי שכר בין גברים לנשים קיימים הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. וכי "פערי השכר בין נשים לגברים הם עניין מובנה ושכיח בחברה".
הקושי הרב שעומד כיום בפני נשים לתקן אפליית שכר שהתרחשה בעבר, הוא החוק עצמו אשר מגביל את הזכאות להפרשי שכר לתקופה שלא תעלה על שנתיים, ובכך למעשה מונע את האפשרות לקבלת הפרשי שכר המגיעים לעובדת משנים מוקדמות יותר. נכון שניתן להגיש תביעה באחת מהעילות המופיעות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אלא שהדרישות בחוק זה מחמירות במיוחד וכמעט שלא ניתן לבסס תביעה לתשלומי הפרשים על פיו, לתקופה ארוכה יותר.
לפיכך, הציעו חברי הכנסת איציק וכץ בהצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה להאריך את התקופה שבה ניתן לזכות בהפרשי שכר או גמול אחר, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק זה, לשבע שנים, שהוא לרוב פרק הזמן הנהוג בתביעות ממוניות - הן בדין האזרחי הכללי והן בדיני העבודה. הארכת פרק הזמן תקל על עובדים לממש את זכותם לפי החוק, ותתקן את המצב שבו הסעד המוצע כיום עונה רק על חלק קטן מהתביעות.
חיפוש 
סגור 
