פס"ד שהתקבל בביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, עסק בשני נושאים מרכזיים. הראשון, ערעורה של חברת הרודיון הפסגה של עולם האירועים בע"מ (להלן: "המערערת"), חברה המנוהלת ע"י מר שמעון בלולו אשר בבעלותה אולם אירועים, על הודעת כפל מס שהוצאה ע"י מנהל מע"מ רחובות (להלן: "המשיב") בסך של כ-650 אלף ₪, מכוח סעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"). זאת בגין העובדה כי המערערת דרשה מס תשומות עבור חשבוניות שהוצאו לה שלא כדין בין השנים 2010-2013. הנושא השני, הוא החלטת המשיב לפסול את ספריה של המערערת, בהתאם לסעיף 77(2) לחוק מע"מ, לשנים 2010-2013, והטלת קנס בהיקף 1% מסך העסקאות שהתבצעו בשנים הללו, כאמור בגין קיזוז חשבוניות שהוצאו לא כדין באותן השנים.
הערעור התמקד ב-62 חשבוניות מס שהוצאו למערערת מאת חברת מהדי עבודות ניקיון ואספקת פועלים כוח אדם בע"מ, אשר בבעלותו של מר מהדי אבו ג'אנם (להלן: "מהדי"). המשיב קבע כי המערערת לא קיבלה בפועל שירותים ולחליפין לא הוכיחה כי לא ידעה על היותן פיקטיביות.
טענות הצדדים
המערערת טענה כי קביעת המשיב לפיה החשבוניות הוצאו שלא כדין אינה נכונה, וכי הוכח כי מהדי סיפק עובדים למערערת וכן לאולמות נוספים, ולכן הטענה שלא בוצעה עבודה בפועל אינה נכונה כמו כן, המערערת טוענת כי מרכיב המע"מ לא נותר בידיה שכן היא העבירה את התשלום המלא בתוספת מע"מ למהדי. בנוסף המערערת טוענת כי רק לאחר שהגיעו תלונות מצד עובדי הניקיון של מהדי, בשלהי 2012, כי משכורותיהם לא שולמה, נאלצה המערערת לשלם להם בעצמה, בכדי למנוע את הפגיעה בזכויותיהם. לפי "המבחן האובייקטיבי" שנקבע בפסיקה בנושא חשבוניות מס שהוצאו לא כדין, לא היה מקום להשית עליה כפל מס ולפסול את ספריה. בכל הנוגע "למבחן הסובייקטיבי" טוענת המערערת כי אדם בשם מוניר אל באסל עסק בענייני כוח האדם מטעמה. מוניר הודה בחקירתו כי צוות הניהול לא היה מעורב בהתנהלות מול העובדים, שכן עובדים אלו שייכים למהדי. באשר לטענת המשיבה כי מוניר הינו "אורגן" של המערערת, המערערת טענה כי זה העדיף את טובה אישית על פני טובת המערערת וכך קידם אינטרסים פרטיים.
מנגד, המשיב טוען כי גרסת המערערת לא נתמכת בראיות, מהדי הודה בחקירות כי לא סיפק שירותי כוח אדם למערערת, וזה אף הורשע בהפצת 229 חשבוניות פיקטיביות, לרבות החשבוניות בבסיס התיק דנן. בחקירתו טען מוניר כי הוא זה שגייס את עובדי הניקיון פיקח על עבודתם, הדריך ושילם להם, ומהדי רק עסק בטשטוש חשבונאי בדמות חשבוניות פיקטיביות. המערערת לא עמדה בנטל השכנוע להראות כי מהדי הוא זה שסיפק את העובדים, שכן לא הוצג ולו הסכם כתוב אחד. כמו כן, טען המשיב כי אין היגיון כלכלי בטענת המערערת לפיה מלוא הסכום שולם במזומן לעובדי הניקיון, וההסבר היחידי הוא תגמולו של מהדי בדמות מרכיב המע"מ שהוא הפיק בשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות.
החלטת ביהמ"ש
ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע החלטת המשיבה הייתה צודקת הן בקביעה כי מדובר בחשבוניות שהוצאו לא כדין והטלת כפל המס, והן בפסילת הספרים והטלת הקנס בגינה. בשאלת המבחן האובייקטיבי, ביהמ"ש לא שוכנע בהסתמך על טענות המערערת כי החשבוניות הוצאו כדין. ראשית, ביהמ"ש נותן משקל ראייתי נמוך לעדותו של מוניר שכן זה שינה את גרסותיו בין החקירה לעדות בביהמ"ש. שנית, המערערת לא הצליחה להוכיח מה חלקו של מהדי בהתנהלות בפועל מול העובדים, מלבד העובדה שהוא היה מגיע לאסוף שיקים מהמערערת. אולם, אין חולק כי מוניר היה דמות מרכזית בהתנהלות מול העובדים. שלישית, המערערת הגדילה לחלק את השקים שהעבירה למהדי לשני סכומים: האחד בגובה שכר העובדים, והשני בגובה המע"מ שנחסך ונחשד כי יועד כתשלום למהדי עצמו, אשר המיר את השקים במזומן. ביהמ"ש אף חולק על ההיגיון הכלכלי בדרכי פעולת המערערת, מלבד העובדה שאין הגיון בתשלום המזומן, אין כל סיבה לשלם בשני שקים אשר אחד מהם בגובה המע"מ נשוא העסקה, אשר ממנו מהדי לא אמור לקבל תשלום אלא להעבירו לרשויות המע"מ. המערערת לא הוכיחה כי מהדי סיפק עובדים בפועל. על כל האמור ביהמ"ש דחה את הערעור.
חיפוש 
סגור 
