תשלום עבור עבודה כנגד חשבוניות מס

עובד שקיבל תשלום עבור עבודתו כנגד חשבוניות מס הוכר כעובד החברה

סיפור המקרה:

ניתוח פסק הדין:

מבדיקת מבחן ההשתלבות פוסק השופט כי מתקיימים יחסי עובד מעביד: קיימת חברה שהתובע משולב בה, הפעולות שמבצע התובע מהוות חלק אינטגראלי מפעולותיה של החברה והוא מהווה חלק מפעילותה העיקרית של החברה, וכי עצם העובדה שהתובע העדיף לקבל את שכרו תמורת חשבונית אין בה כדי להראות שהעובד מספק שירות לחברה דרך חברה שבבעלותו. העובד כפוף למנהל החברה, יש לו בחברה חדר משלו שממנו הוא עובד מידי יום ביומו(כולל שעות נוספות), זהו מקור פרנסתו היחיד, אין לו עובדים שמבצעים את העבודה תחתיו, מדובר בעבודה אישית שלו, העובד הוצג ע"י החברה כעובד החברה ואף הונפק לו כרטיס ביקור ע"ש החברה, כך שאין לראות בו גורם חיצוני לחברה.

מבחנים נוספים שעורך כב' השופט איטח:
* בעלות בכלי העבודה - אומנם נכון הוא שהחברה לא סיפקה לתובע את כלי עבודתו, דוגמת רכב או ציוד אחר, אך יחד עם זאת עבודתו של התובע לא הצריכה רכב ו/או ציוד אחר, והעובדה היא שהתובע התייצב מידי יום במשרד וקיבל מהחברה שירותי משרד.
* נשיאה בסיכוני הפסד - התמורה ששולמה לתובע היתה קבועה מידי חודש בחודשו, והתובע לא השקיע כספים בנתבעת ולא נשא בסיכוני הפסד.
כך שגם אם קיבל התובע את שכרו באמצעות חברה שבבעלותו, אין לראות בכך כמי שפעל במסגרת "עסק משלו".
* תלות כלכלית - כפי שכתבתי לעיל, התובע היה תלוי באופן מוחלט לצורכי פרנסתו בחברה.
* קשר אישי - כפי שכתבי לעיל, התובע ביצע את עבודתו באופן אישי, ללא מחליף (שהמהווה סממן לעסק עצמאי).
* פיקוח/כפיפות - התובע היה כפוף למנהל החברה.
* איך ראו הצדדים את היחסים ביניהם - תנאי ההעסקה שניתנו לתובע בהסכם ההעסקה כוונו אליו ולא אל החברה שבבעלותו, התובע ראה עצמו כעובד של החברה ואף הציג עצמו ככזה, אף אם החברה כתבה בהסכם ההעסקה שלא יתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע, אילו מילים ריקות מתוכן ואין לייחס להן כל חשיבות, לנוכח העובדה שהמבחנים השונים מוכיחים התקיימות יחסים שכאלה.

וכך מסכם כב' השופט איטח את מבחניו: "לאחר שבחנו את כלל נסיבות המקרה ובמיוחד בשים לב לכך כי התובע מלא תפקיד מרכזי בנתבעת, התייצב מדי יום לעבודתו במשרדיה, עבד במשרה מלאה, לא הורשה לעבוד במקום נוסף, נדרשה עבודתו האישית, ועבודתו בנתבעת היתה הכנסתו היחידה, עולה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. הלכה למעשה, השימוש בחברה הפרטית של התובע נעשה כ'צינור' להעברת התשלומים לתובע. אמנם התובע העיד כי מתכונת ההתקשרות נעשתה לפי בחירתו (משיקולי מס) וכך הוא נוהג להתקשר. אך לטעמינו – אין בכך כדי לשלול את המעמד האמיתי של התובע כעובד כפי שהוא עולה מיתר הסממנים".

בעקבות קביעתו לעניין קיום יחסי עובד-מעביד פוסק השופט איטח:
1. החברה לא שילמה שכר בעבור חודשים 8 ו 9 לשנת 2007 וחייבת בתשלום עבורם, שכר מוגדל של 7,000$ לחודש, לפי השער היציג ביום התשלום.(בהתאם לתוספת השכר שנקבעה בהסכם לאחר גיוס של 1M$).
2. כי העובדה שהתובע דרש את תוספת השכר שהובטחה לו בהתאם להסכם ההעסקה, ואף ציין באוזני מנהל החברה שהוא מתכוון לפעול במסגרת החוק כדי לקבלה, היא זו שהביאה לפיטוריו ולא העובדה שזייף חתימה על גבי כרטיס אשראי, ראוי לציין שהחברה היא זו שהיתה אמורה לשאת בהוצאות השהייה בהולנד, ולכן חתימתו של התובע על שובר כרטיס האשראי נועדה רק לצורכי תשלום השהייה, ללא שום כוונת זיוף. ולכן בסופו של יום פוטר שלא כדין ולא בתום לב.
3. לא זאת בלבד שעילת הפיטורין אינה כדין, אלא שאף לא נעשה כל ניסיון לערוך לתובע כל שימוע, כדי לאפשר לו להשמיע את טענותיו כנגד טענת הזיוף.(זכות השימוע הינה זכותו הבסיסית של כל אדם).
4. בשל חוסר השימוע, ועוגמת הנפש פיצוי של 71,820 ₪.
5. פיצויי פיטורין לפיו שווי שכר של 7,000$ לחודש, כ-27,500 ₪.
6. כמו כן, פוסק לזכותו של התובע (ע"פ חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות), הודעה בת חודש ימים, של 7,000$, כ-23,940 ₪ .
7. תשלום בעבור ימי החופשה שעמדו לזכותו, כ- 5,000 ₪.