26/9/2019
בעל מניות חויב בהכנסה מדיבידנד בשל כספי מס תשומות שקוזז שלא כדין בחברות שבבעלותו ובשליטתו
בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 26/8/19, דחה בית המשפט את הערעור שהוגש על ידי יצחק אביתר (להלן: "המערער"), וקבע כי יש למסות את המערער באופן אישי בהכנסה שתסווג כדיבידנד לפי סע' 2(4) לפקודה, בגין שומות שהוצאו לחברות שבבעלותו, בין היתר על הכנסות מניכוי מס תשומות שלא כדין, והפכו לחלוטות לאחר שהחברות לא הגישו ערעור, ובהינתן שהחברות אינן פעילות וחסרות כל נכסים ועל כן חזקה היא כי אותן הכנסות הגיעו לכיסו של המערער (ע"מ 1409-06-18 יצחק אביתר נ' פקיד שומה חיפה).
המערער הנו בעל המניות היחיד ומנהל החברות - א.י. אינטר גולד סחר בע"מ, א.י. גולד פיין בע"מ ו-א.י. אביבים נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "החברות"). המערער והחברות הורשעו במסגרת הסדר טיעון בהליך הפלילי בעבירות לפי חוק מע"מ בשל ניכוי תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות ובהתחמקות מתשלום מע"מ, בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח. ערעור על שומת כפל מס שהוצא לחברות על ידי מנהל מע"מ נדחה על ידי בית המשפט מחוזי בתל אביב. פקיד שומה חיפה (להלן: "המשיב") הוציא לחברות שומות בצווים לפי אחוז רווח גולמי של 4%. בנוסף המשיב חייב את החברות בהכנסה בגובה מס התשומות שקיזזו שלא כדין. החברות לא הגישו ערעור על השומות שהוצאו להן ואלו הפכו לחלוטות. למערער הוצאה שומה בה הוא חויב בהכנסה שסווגה כדיבידנד בגובה מס התשומות שקוזז שלא כדין ע"י החברות במסגרת החשבוניות הפיקטיביות.
טענות הצדדים
המערער טען כי לא הוגשו ערעורים מטעם החברות משום שהחברות לא פעילות ואין להן נכסים. המערער טען שבהליך הפלילי הוא הורשע בקיזוז חשבוניות "זרות" ולא "פיקטיביות" שכן אין חולק שנרכשה סחורה ושולם בעדה, אלא שההרשעה היא על כך שהחשבונית התקבלה מגורם אחר מזה אשר סיפק את הסחורה. בהתאם, הרי שגם מלוא המע"מ שולם לספק צד ג' ודווח לרשויות. לא הוכח ולא נטען כי הכספים נשארו בידי החברות או הועברו למערער, ומכוח הגדרת החשבוניות כ-"זרות" לא היתה מחלוקת כי הכספים שולמו למוציא החשבוניות.
המשיב טען כי למרות האישיות המשפטית הנפרדת של החברות, המערער היה "הרוח החיה" כמנהלן הפעיל ובעל המניות היחיד. כמו כן, אין מקום להתיר למערער ולחברות להציג ראיות הסותרות את הודאותיהם בהליך הפלילי והם אינם יכולים לעלות לראשונה טענות חדשות המהוות הרחבת החזית. מבנה החברות נועד בכדי להונות את רשויות המדינה ולהתעשר על חשבון קופת המדינה, ולכן החשבוניות שנדרשו ע"י החברות לא עולות לכדי חשבוניות זרות, אלא חשבוניות פיקטיביות גרידא. הכנסות החברות לא נעלמו והן היו חייבות להגיע לכיסו של המערער ששלט במערך התאגידי. אין בסיס לטענות המערער כי קיים מיסוי המחזור ולא מיסוי הרווח של הפעילות הפלילית.
החלטת ביהמ"ש
בית המשפט לא קיבל את טענת המערער לפיה הוא והחברות לא הורשעו בקיזוז חשבוניות פיקטיביות אלא בחשבוניות זרות, שכן הערעור מתבסס על שומות חלוטות הנובעות מקיזוז תשומות שלא כדין ולכן הסיווג כ-"פיקטיביות" או "זרות" אינו רלוונטי. אף אם נתעמק בטענות המערער, העובדה היא שהנאשמים הודו במהלך ההליך הפלילי כי מדובר באופן מובהק בחשבוניות פיקטיביות, כל הפעילות נוצרה על מנת ליצור "כסות חשבונאית" להחדרת זהב שחור לשוק הישראלי, כאשר המערער היה מ-"אדריכלי" ההונאה לקופת המדינה. ביהמ"ש קיבל את טענת המשיב לפיה הכנסות המערער הגיעו לידיו או למי מטעמו ולא התפוגגו באוויר העולם כפי שנטען. בנוסף, מציין ביהמ"ש כי המשיב עשה חסד עם המערער בכך שלא ייחס את ההכנסות כשכר עבודה או דמי ניהול, שכן הכנסות אלו חייבות בשיעור מס שולי הגבוה יותר משיעור מס על דיבידנד.
חיפוש 
סגור 
