מאת: ;

בית המשפט העליון מגדיר באילו נסיבות ניתן להגיש תובענה ייצוגית להשבת מס הכנסה שנוכה ביתר

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה ב-עע"מ 130/21, פיודון ג'קרי נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, ודחה ערעור על החלטה לדחות בקשה לתביעה ייצוגית שעניינה ניכוי מס ביתר מעובדים זרים שעבדו בבקעת הירדן (מחוץ לקו הירוק), והתווה את הנתיב המזכה בעילת תובענה בשל גביית מס ביתר ככלל, ואת המשמעות של הדבר לגבי תובענות ייצוגיות בפרט.
המערער, עובד זר מתאילנד הועסק בחקלאות בבקעת הירדן. בשנת 2017 פנה לרשות המסים בבקשה אנונימית להשבת מס שנוכה ביתר משכרו. פנייתו נדחתה היות ולא ניתן היה לבררה בהיעדר פרטים מזהים, וכן צוין כי עליו לפנות ולהגיש בקשה להחזר מס.
המערער הגיש (בצירוף עם עובד זר נוסף), בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפיה המדינה מחזיקה שלא כדין בכספים שמקורם במס שנוכה ביתר, ומסרבת להשיב כספים אלה.
בית המשפט המחוזי דחה באת הבקשה וקבע כי לצורך קבלת החזר מס יש לפעול לפי סעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ("הפקודה") – על דרך של הגשת בקשה להחזר מס. עוד נקבע כי בהיעדר הגשת דו"ח אין בסיס לטענה שהמדינה אוחזת שלא כדין בכספי מס שנוכו ביתר. נקבע כי משלא הוגשו בקשות פרטניות להחזר מס ע"י חברי הקבוצה התובעים – אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית.
מלבד זאת, בית המשפט המחוזי ציין שלא ברורות הנסיבות הפרטניות של המבקשים, שלא הופיעו לדיונים, לא הגישו תצהירים ואף לא ברור האם הם בכלל נמצאים בישראל. בהיעדר מבקשים – לא ברור להיכן יועברו הכספים גם לו יוחלט על השבתם.
 
המערער טען בערעור בפני בית המשפט העליון כי חברי הקבוצה אינם תושבי ישראל והכנסתם לא הופקה בישראל, כך שאין עילה לגבות מהם מס, והמדינה לא פעלה למול מעסיקיהם למנוע ניכוי מס שאינו כדין. המערערים כתושבי חוץ שהפיקו הכנסה מחוץ לישראל אינם חייבים במס כך שאין מקום לבקשת החזר מס לפי סעיף 160 לפקודה.
בד בבד, סעיף 160 לפקודה אינו 'חוסם' את הדרך בפני הגשת תובענה ייצוגית, וזאת לאור פרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. עוד נטען כי המדובר בקבוצה מוחלשת עם מחסומי שפה ושנעדרת יכולת לממן שכר טרחת בעל מקצוע להגשת בקשות ההחזר. עוד נטען שהמדינה הודתה בגביית יתר מהמבקשים כך שאין צורך בתצהיריהם, וכי שאין הם נדרשים להופיע בעצמם לדיוני בית המשפט.
 
המשיב טען כי לא הוכח שהמערער בעל עילת תביעה אישית, ואף לא הוגש תצהירו בעניין. כמו כן לא הוכח היקף ניכוי המס הפסול או זכאות המערער להשבתו. המערער ואף מעסיקו לא זומנו להעיד ומשכך קיים ספק עובדתי לגבי נסיבות הפקת ההכנסות. נטען כי בניגוד לעמדת המערער, המדינה לא הודתה בגביית יתר. לבסוף, נטען שדרך קבלת החזר המס היא באמצעות בקשה בהתאם לסעיף 160(א) לפקודה, המהווה מתווה סטטוטורי להשבת כספי מס שנגבו ביתר, ולא באמצעות תובענה ייצוגית כבנסיבותינו.
בית המשפט העליון דחה את הערעור, ונימק זאת בכך שלמערער אין עילת תביעה אישית ומשכך חסומה עבורו הדרך להגיש תובענה ייצוגית.
בנוסף, קבע בית המשפט שהחזר מס ייעשה על דרך ההליך הקבוע בסעיף 160(א) לפקודה, באמצעות דיווח ייעודי, ומשלא הוגש דיווח זה – קובע סעיף 160 לפקודה כי חסומה הדרך מלפנות לבית המשפט.
עוד קבע בית המשפט כי הוראות סעיף 3 לפקודה קובעות שתושב חוץ שהפיק הכנסותיו ב'איזור' (מחוץ לשטח הקו הירוק) – אינו חייב במס בישראל. לשונו של סעיף 160 נוקטת בביטוי "אדם", קרי – בין אם חייב במס ובין אם לאו.
בית המשפט חוזר על ההלכה שנקבעה בעבר ולפיה ניתן לדרוש השבת מס גם אם זה נגבה שלא כדין, כאשר סעיף 160 לפקודה מחיל על המס שגבתה המדינה ביתר את דיני עשיית עושר ולא במשפט.
מאידך, קבע בית המשפט כי הדין מאפשר שני אפיקים לתביעת השבת מס שנגבה ביתר – תובענה אישית או ייצוגית, כאשר תנאי לתובענה ייצוגית הוא עילת תביעה אישית, כאשר אי הגשת בקשה להחזר מס שומטת את עילת התובענה תחת רגלי התובע, ובהתאם את עילת התביעה הייצוגית. נקבע כי רק לאחר הגשת בקשה להחזר מס והחלטה בה יוכל הנישום להמשיך להליכי השגה וערעור בפני בית המשפט – "דרישה שבלעדיה אין". הטעם לכך מצוי בהיות הסדר ההשבה כהסדר ספציפי, הגובר על ההסדר הכללי של דיני עשיית עושר שלא במשפט.
 
בית המשפט נדרש גם לשאלת אפשרות הגשתה של תובענה ייצוגית במקרים דומים, וחוזר על הלכת העבר הדורשת שלושה תנאים: תובענה נגד רשות, תובענה כספית להשבה, עילת התביעה היא גבייה שלא כדין של מס.
בית המשפט עומד על הסדר ניכוי המס במקור משכר עבודה וקובע שמדובר במעין מקדמה על חשבון המס שהנישום נדרש לשלם, עוד טרם נקבעה חבותו השנתית הסופית – אין בניכוי המס כדי ללמד על חבותו הסופית של הנישום, אלא מדובר בצורת הגבייה ובה בלבד. לאור זאת קובע בית המשפט כי כספים שנוכו במקור בשגגה והועברו למדינה אינם כספים שנגבו בידיה אלא בידי המעסיק. כל עוד לא נערכה שומה סופית לעובד, לא ניתן לראות במדינה כאילו גבתה מס.
 
בית המשפט ממשיך ובוחן מהם תנאי חובת ההשבה של כספים שנוכו שלא כדין החלים על המדינה, וקובע כי רק לאחר בקשה להחזר מס שנדחתה, ניתן לראות בכספים כאילו הם מוחזקים שלא כדין. בהיעדר בקשה להחזר מס – אין עילה לדרישת השבה – ומשכך אין עילה לתובענה ייצוגית.
בית המשפט מוסיף כי מכיוון שאין מחלוקת לגבי אי חבות במס עבור חברי הקבוצה (תושבי חוץ שהפיקו הכנסתם ב'אזור'), יידרש בית המשפט לבחון את זכאותו של כל חבר בקבוצה להחזר מס, ולכן תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה או ההוגנת להכרעה במחלוקת זו.
 

לסיכום 

בפסק דין זה בית המשפט מתווה את האופן שבו נישום נדרש לפעול לקבלת החזר מס שנגבה ביתר, כאשר רק לאחר הגשת בקשה להחזר ודחייתה תעמוד עבורו עילת תובענה מכוח עשיית עושר שלא במשפט. עוד קובע בית המשפט כי בשלב ניכוי המס במקור וטרם עריכתה של שומה סופית – טרם התגבשו הנסיבות לקבוע כי נגבה מס ביתר בפועל. לבסוף, נקבע כי תובענה ייצוגית נדרשת לענות על צרכים של קבוצה ולה שאלה משפטית משותפת, ואין המדובר באמצעי ל'איגוד' תובענות פרטניות בלבד.

 

 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.