בית משפט השלום בתל אביב דחה ביום 2/3/17 המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי "זיכרון דברים" למכירת עסק מהווה חוזה מחייב (ה"פ 04-06-16 אדרעי נ' סצ'קוב).
בין הצדדים נחתם ונערך "זיכרון דברים" למכירת חנות פרחים תמורת 120,000 ₪. במסגרת זיכרון הדברים הוסכם על קניית העסק, על התמורה, על מקדמה בסך 10,000 ₪ וכן נקבע מועד העברת המפתחות לחנות ליום 1.6.16. הצדדים חתמו על זיכרון הדברים והמוכרת קיבלה לידיה שיק בסך 10,000 ₪ אותו משך בעלה של הקונה ואשר נקבע לפירעון ליום 1.6.16.
ימים אחדים לאחר החתימה על זיכרון הדברים, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי סכום התמורה הכולל. בעוד שהקונה טענה כי הצדדים הסכימו על תשלום סך של 120,000₪ בלבד, התברר כי המוכרת דורשת עבור המכירה, הכוללת ציוד ומלאי, סך של 160,000₪. הצדדים לא הגיעו להסכמה והמוכרת הודיעה לקונה כי זיכרון הדברים אשר נחתם "בטל ומבוטל" והשיבה את השיק. הקונה לא הסכימה להודעה זו ובין הצדדים החלה חלופת מכתבים שלא הביאה ליישוב המחלוקות. בהיעדר הסכמה, הגישה הקונה המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי "זיכרון הדברים" למכירת העסק מהווה חוזה מחייב.
לטענת הקונה, זיכרון הדברים מהווה הסכם מכר מלא ומחייב לפיו התמורה הינה 120,000₪, שכן במסגרתו סוכמו כל הפרטים המהותיים הדרושים לגיבוש העסקה. כמו כן, המסמך עליו חתמה המוכרת והשיק שנמסר לה כמקדמה מהווים ביטוי לגמירת דעת הצדדים להתקשרות בהסכם מחייב, וזאת על אף הכוונה בהמשך להעלות את הדברים על הכתב בחוזה מפורט שייערך ע"י עורך דין. משכך, לטענת הקונה, התנערות המשיבה מההסכמות שהושגו מהווה הפרת הסכם המקימה לקונה זכות לסעד האכיפה ולפיצויים בגין כל נזק שייגרם לה.
לטענת המשיבה, המגעים בין הצדדים היוו משא ומתן לקראת מכירת העסק בלבד ולצורך ההסכם נדרשו פרטים נוספים, דוגמת המחיר עבור הציוד והמלאי שבחנות והקביעה האם המחיר הנקוב כולל מע"מ. לשיטת המשיבה, זיכרון הדברים והשיק המדובר נועדו אך להבטיח כי המוכרת לא תנהל משא ומתן עם קונים פוטנציאלים אחרים וכי אין לראות בהם ביטוי לכריתת הסכם מחייב.
הקביעה האם נכרת חוזה מחייב בין שני צדדים מתבססת על שני יסודות:
הראשון הינו יסוד גמירת הדעת - "מפגש הרצונות" בין הצדדים להתקשר בהסכם מחייב. המבחן לקיומה של גמירת הדעת הינו מבחן אובייקטיבי, הנלמד מנסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם, וכן תוכן המסמך עצמו.
היסוד השני הינו יסוד המסוימות - הדרישה כי הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים, כגון זהות הצדדים, מהות הנכס, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים וכד'.
ככלל, חוזה לא יכול להתגבש ללא גמירת דעת של הצדדים בנוגע לפרטים המהותיים בו. אמנם, הפסיקה "ריככה" דרישה זו למסוימות מלאה, כאשר הפרטים החסרים ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנהוג והמקובל. ואולם, השלמת הפרטים באופן זה לא תתבצע מקום בו הצדדים הביעו אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים.
בעניין דנן, בית המשפט העדיף את גרסתה של המוכרת וקבע כי שאלת התמורה בגין הציוד והמלאי לא נדונה במעמד החתימה על זיכרון הדברים, והתמורה שנקבעה בו לא התייחסה לרכיבים אלו בעסקה, אשר הינם מהותיים ביותר ועשויים להסתכם בעשרות אלפי שקלים. לפיכך, התברר כי זיכרון הדברים לא היווה ביטוי לגמירת דעת ולרצון הדדי להתקשרות בהסכם מחייב, אלא שלב במשא ומתן בלבד, אשר לאחריו היו אמורים הצדדים להוסיף ולהגיע לכדי הסכמה בעניין התמורה עבור המלאי והציוד וכן בסוגיית המע"מ. כך גם השיק אשר נמסר למוכרת היה אך ורק ביטוי לרצינות הקונה, שכנגדו התחייבה המוכרת שלא לנהל משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים נוספים.
בית המשפט דחה את בקשה הקונה והשית עליה הוצאות בסך 15,000 ₪.
ככלל, על צדדים למשא ומתן להכיר ולדעת כי חתימה על זיכרון דברים עשויה הלכה למעשה לקשור אותם בהסכם מחייב בהתאם לפרטים המצוינים במסמך זיכרון הדברים. על כן, מומלץ כי הצדדים להתקשרות יגדירו בגוף זיכרון הדברים את המהות המוקנית לו - האם מדובר בחוזה אשר יחייב את הצדדים ממועד החתימה והלאה, או שמא מדובר בשלב במשא ומתן אשר אינו נועד לכבול את הצדדים להתקשרות האחד עם השני ו/או בתנאים המצוינים באותו מסמך.
כמו כן, מומלץ כי הצדדים להתקשרות ייתנו התייחסותם במסגרת מסמך זיכרון הדברים לעניין הפרטים אשר טרם סוכמו בו, ולאופיים של אותם פרטים מבחינת הצדדים, למשל, הקביעה האם מדובר בפרטים מהותיים אשר היעדר הסכמה בגינם עשויה להוביל ל-"פיצוץ" המשא ומתן, או שמא מדובר בפרטים שוליים אשר אינם מהווים את עיקר ההתקשרות, ומשכך אינם שוללים את המסקנה כי הצדדים אכן התחייבו האחד לשני בעסקה פלונית.
>> זקוקים לייעוץ משפטי בנושא? מוזמנים לפנות למשרדנו בכל עת.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
לאחרונה ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חשוב בנוגע לתביעת רשלנות מקצועית כנגד רואה חשבון, הקובע מהו סטנדרט התנהגות ראוי ומצופה מרואה חשבון ומתי התנהגות זו מהווה הפרה של חובות רואה החשבון כלפי לקוחו.
האם בקשה לסעד זמני המוגשת ללא תביעה עיקרית, עוצרת את מרוץ ההתיישנות? בית המשפט העליון קבע לאחרונה, כי בקשה לסעד זמני שהוגשה ללא תביעה עיקרית, ואף לא הוגשה תביעה תוך 7 ימים מיום הבקשה, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ואין לייחס לה משמעות כלשהי במישור זה.
הרפורמה בתחום הקנאביס הרפואי נכנסה לתוקף ב- 2019 וסללה את הדרך ליזמים, המעוניינים לגדל קנאביס בהיקף מסחרי, ברמה גבוהה ובכפוף לדרישות תקן מחמירות.
חיפוש 
סגור 
