בית המשפט העליון קיבל בדעת רוב את ערעורם של העיתונאי ברק רביד ושל עיתון "הארץ", והורה למשרד החוץ למסור את רשימת המשתתפים בארוחת חג שנערכה בביתו של שגריר ישראל בוושינגטון, זאת לאור קביעת בית המשפט כי המידע אינו חוסה תחת החריג לחוק חופש המידע הנוגע להגנה על יחסי החוץ של מדינת ישראל.
ביום 15.4.14 התקיימה בביתו של שגריר ישראל בוושינגטון, מר רון דרמר, ארוחת "סדר שני" בהשתתפות בני משפחתו וכן אורחים נוספים, כאשר רק זהותם של חלק מאורחי השגריר הייתה ידועה, דוגמת מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. מר ברק רביד, עיתונאי מטעם עיתון "הארץ", הגיש למשרד החוץ בקשה קבלת פרטים אודות הארוחה, לרבות שמותיהם של המשתתפים, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), אולם בקשתו נדחתה, למעט לגבי פרטים הנוגעים למנות שהוגשו בארוחה.
על כן, הגישו רביד ועיתון "הארץ" עתירה מנהלית נגד משרד החוץ לפי חוק חופש המידע, ובה דרשו לקבל את הפרטים האמורים. משרד החוץ הוסיף להתנגד לגילוי הפרטים, בטענה כי חל החריג לפי סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, לפיו רשות ציבורית לא תמסור מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בבטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בבטחון הציבור או בבטחונו או בשלומו של אדם. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בנימוק כי העותרים לא הראו מהו הטעם בשלו הם זקוקים למידע, וזאת על אף שבית המשפט קבע כי משרד החוץ לא הצביע על פגיעה מיוחדת הכרוכה בגילוי המידע.
ביום 6.11.15 הגישו רביד ועיתון "הארץ" ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים (עע"מ 2975/15). על אף שהבקשה המקורית הייתה רחבה יותר, במסגרת הדיון צומצמה הבקשה לקבלת פרטים לזהות המשתתפים בארוחה בלבד.
לטענת המערערים, רביד ועיתון "הארץ", שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בהפכו את נטל ההוכחה בדבר גילוי המידע, שכן לטענתם הינם זכאים לקבל את המידע על פי דין, ואילו על משרד החוץ, המשיב, רובץ הנטל להצביע על הטעמים לאי-גילויו. לטענת המערערים, על טעמים אלו להראות ודאות קרובה לפגיעה ממשית ביחסי החוץ של המדינה, וכי "מבחן החשש" שהוצג בפסיקה חל רק על מסירת מידע שעלול לפגוע בבטחון הציבור ולא ביחסי החוץ של המדינה.
עוד טענו המערערים כי לא די בסירוב עקרוני המבוסס על טעמים כלליים, אלא יש להציג טעמים ספציפיים למקרה הרלוונטי. להבדיל, טענו המערערים כי לפי החוק אינם נדרשים לפרט מהו הטעם לעניינם במידע המבוקש ובייחוד נכון הדבר כאשר מדובר בעניין "עיתונאי", אשר מטרתו הבאת המידע לידיעת הציבור. כמו כן, המשיב לא נימק את סירובו כנדרש ולא נתן דעתו על העניין הציבורי ועל האפשרות למסור את המידע בתנאים או באופן חלקי, וזאת בניגוד לסעיפים 10-11 לחוק חופש המידע.
לבסוף, טענו המערערים כי אף אילו היה ממש בטענת המשיב כי חל החריג המצוין בסעיף 9 (א)(1) לחוק חופש המידע, הרי שחל אף סעיף 17 לאותו חוק, לפיו על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין.
המשיב, מצידו, הציג עמדה עקרונית כנגד גילוי מידע אודות אירועים המתקיימים בבתיהם של נציגי שירות החוץ, וכן טען כי סעיף 9(א)(1) חל בעניין זה הן על פי "מבחן החשש" והן על פי "מבחן הוודאות הקרובה". עוד טען המשיב כי לאור הנופך האישי שיש באירוע המתרחש בביתו של השגריר, הדבר מהווה מעמד ייחודי אשר יש בו פוטנציאל לחילופי מסרים רגישים, ועל כן יש להבטיח כי האורחים לא יחששו שמא השתתפותם תהפוך לנחלת הכלל. הדבר משמעותי במיוחד, נוכח מהותה של העבודה הדיפלומטית, המבוסס על אמון וביטחון הדדי, אשר מחייבים דיסקרטיות אף ביחס לעצם המגעים, והדבר מהווה נורמה מקובלת בקרב דיפלומטים ברחבי העולם. מטעם זה, חלים אף החריגים המפורטים בסעיף 9(ב)(1) ובסעיף 9(ב)(7) לחוק, לפיהם רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה, או מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי-גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע.
עוד טען המשיב כי מסירתה של רשימת המשתתפים כרוכה בפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, ומשכך, על פי סעיף 13 לחוק יש ליידע אותם על הבקשה למסירת המידע ועל זכותם להתנגד לכך.
חוק חופש המידע מגדיר את גבולות המידע הציבורי באופן ברור וחד משמעי: הנחת היסוד היא שהמדובר במידע שלציבור יש זכות לקבלו, ואילו אי-הגילוי הוא החריג, והנטל להוכיח את התקיימות החריג מוטל על הטוען לו. על מנת שיתקיים בענייננו החריג המופיע בסעיף 9(א)(1) לחוק, יש להצביע על חשש לפגיעה ביחסי החוץ. אין הכוונה לאפשרות כלשהי כי תיגרם פגיעה, אלא המדובר בחשש בעל משקל הנאמד בהתאם לעוצמת הסיכון והסתברות התממשותו.
בית המשפט ערך סקירה השוואתית של דיני חופש המידע במדינות שונות, והגיע למסקנה כי הפטור לגבי חופש המידע הנוגע ליחסי חוץ הינו פטור מקובל, אך נדרש לבססו על הצדקה עניינית וקונקרטית לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מגילוי המידע, ולא על חשש בלבד. הכוונה היא למידע בעל אופי רגיש במיוחד, השונה מאוד מהמקרה הנדון, הן באופיו והן לגבי קיומה של ציפייה קונקרטית, להבדיל מכללית, לסודיות.
יתרה מכך, את ציפיית המשתתפים לסודיות, אשר היו אזרחים ישראלים ואמריקאים בלבד, יש לבחון בהתחשב במדיניות האמריקאית לגבי גילוי המשתתפים באירועים מסוג זה. כך, למשל, הבית הלבן נוהג במדיניות של גילוי אקטיבי, סדרתי ורציף של כלל האורחים בבית הלבן, למעט חריגים ספציפיים המוגדרים כ-"רגישים במיוחד", ואשר פרטיהם ימסרו בהמשך כאשר לא יהיו עוד "רגישים".
נקודת המוצא להכרעתו של בית המשפט היא כי על כל בקשה לגילוי מידע להיבחן לגופה, ללא חסינות אוטומטית לכל עניין הקשור ביחסי חוץ, ולקבוע האם בהיענות לבקשה הקונקרטית יש חשש ממשי לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה. בית המשפט הדגיש, כי כל עוד לא הוצע ע"י הרשות נימוק ראוי להימנעות מגילוי המידע המבוקש, הטעם העומד ביסוד הבקשה לגילוי המידע אינו חשוב כשלעצמו. במקרה דנן, חסינות גורפת אכן יש בה להבטיח סודיות עבור מפגשים אשר עשויים לצפון ברכה וסיוע, אולם יש בה אף כדי למנוע חשיפת עניינים אשר מן הראוי שיהיו נתונים לביקורת ציבורית.
בית המשפט הוסיף, בדעת רוב, כי באירוע הנעשה מטעם הרשות, לרבות אירוח במתכונת של ארוחה חגיגית, על המשתתפים להניח כי שמותיהם לא יישארו בגדר סוד, ועל כן לא ניתן לומר כי בחשיפת שמותיהם יש משום פגיעה בפרטיותם. במקרה זה, ניתן לצאת מנקודת הנחה כי קיימת "חזקת הסכמה" לגילוי השתתפותם באירוע, וכי תחת חזקה זו סעיף 1 חוק הגנת הפרטיות אינו חל. כמו כן, לאור חזקה זו, הרי שאין צורך לפנות לקבל את עמדתם של המשתתפים ביחס לגילוי על פי ס' 13 לחוק.
לאור האמור, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והורה למשיב להעביר למערערים את שמותיהם של כלל המשתתפים בארוחה, למעט קטינים, וכן חייב את המשיב בהוצאות בסך 10,000 ₪.
בית המשפט העליון אף הוסיף והציג עמדה צופה פני עתיד, לפיה לכאורה אין פסול בכך שמשרד החוץ יקבע לעצמו אמות מידה מנחות לצורך ההבחנה בין אירועים שיש לשמרם בסוד לבין אלו שאין מניעה מוצדקת לגלותם, ואף רצוי שיעשה כן. יצירת סיווג מוקדם לעניין זה יבהיר את הסוגיה הן כלפי מבקשי מידע עתידיים, והן כלפי משתתפים באירועים מסוג זה, אשר יוכלו להניח נכונה האם דבר השתתפותם יישמר בסוד, אם לאו.
אנו עומדים לרשותך בכל שאלה: סניף מרכז 03-6109100, סניף חיפה 04-8147500, נייד: 054-4251054
החלטתם אסטרטגית להקים עסק בחול? עסק אשר ידע לייצר את ההכנסות אותם אתם מבקשים לייצר בימים בהם מדינת ישראל מושבתת כתוצאה ממלחמה ו/או בכלל להקים עסק בחול אשר ידע לעשות את מה שהם יודעים לעשות בישראל, כך תעשו זאת נכון.
בעת העברת כספים מחול לישראל מומלץ לבדוק תחילה כי הכספים המצויים בחשבון הבנק הזר הם "לבנים" וכי יש בידיכם את כל האישורים המעידים על כך והיה ויש בנמצא בעיה ו/או היה ואין בידך אסמכתאות ו/או היה והכספים "שחורים" אזי נכון לטפל בעניין מבעוד מועד, עוד בטרם תעביר את הכספים לישראל, לטובת הבטחת קליטת הכספים בישראל בחוקיות ובשקיפות וללא מעצורים מצד הרשויות ו/או הבנקים.
קפריסין הינה אחד היעדים האטרקטיביים לביצוע רילוקיישן בגיל פרישה. יחד עם זאת, כדאי לדעת כי ביצוע רילוקיישן בגיל פרישה הינו מורכב יותר, בעיקר בשל העובדה כי לרוב האנשים בגילאים אלו משולמת פנסיה, ריביות או דיבידנדים שמקורם בישראל וכן רבים מחזיקים בנכסים שונים, בהם נכסי מקרקעין.
חיפוש 
סגור 
