מאת:


בית המשפט העליון אישר פסק דין מחוזי שקיבל תביעה ייצוגית נגד רשות המסים

בית המשפט העליון דן בערעורים נגדיים אשר הוגשו על ידי רשות המסים ועל ידי התובע המייצג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז במסגרתו התקבלה תובענה ייצוגית נגד רשות המסים ובו חויבה הרשות להשיב סך של למעלה מ- 12 מיליון ₪ בגין גביית מסים ללא סמכות חוקית מפורשת (עע"מ 624/20 מנחם קירשבלום נ' מדינת ישראל - רשות המיסים)
 

הרקע לתובענה

סעיף 47א לפוקדת מס הכנסה מאפשר לעצמאים לנכות מתוך הכנסתם החייבת 52% מדמי הביטוח הלאומי אשר שולמו על ידו באותה שנה.

מאחר ובפועל עצמאים נוהגים לשלם במהלך השנה מקדמות על חשבון דמי הביטוח הלאומי המגיעים מהם, לא אחת קורה שבמסגרת ההתחשבנות הנערכת בתום שנת המס מתברר כי סכום המקדמות ששולם עולה על שיעור דמי הביטוח הלאומי המגיעים מהנישום בפועל. במקרה כזה משולם על ידי המוסד לביטוח הלאומי החזר של דמי הביטוח ששולמו ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

כפי שהתברר במסגרת התובענה הייצוגית, רשות המסים נוהגת לראות ב- 52% מסכום ההחזר המשולם כהכנסה חייבת בשנת המס שבה מתקבל ההחזר ולחייב הכנסה זו במס.
כפי שטען התובע הייצוגי, פרקטיקה זו נגועה באי חוקיות משני נימוקים מצטברים:
  • ראשית, אין כל הוראה חוקית המגדירה את סכום ההחזר כהכנסה חייבת ו/או המאפשרות לרשות המסים לגבות מס בגין הכנסה זו. בהתאם לכך, גביית המס מתוך סכום ההחזר נעשית בחוסר סמכות ובניגוד לעקרון חוקיות המינהל.
בתוך כך הפנה התובע ללשון סעיף 47א לפקודת מס הכנסה הקובע כי: "יחיד שבשנת מס שילם דמי ביטוח ... בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה, יותר לו ניכוי של 52% מהסכום ששילם..."
לטענת התובע, לשון החוק הינה ברורה והיא קובעת כי יש להתיר בניכוי 52% מסכום דמי הביטוח הלאומי ששילם הנישום באותה שנה, גם אם בשנה שלאחר מכן קיבל הנישום החזר חלקי של הסכום. עוד עולה מתוך לשון הסעיף כי יש לחשב את הניכוי מתוך הסכום ששילם הנישום בפועל באותה שנה ולא מתוך סכום דמי הביטוח הלאומי המגיעים מהנישום בגין אותה שנה (סכום שיכול להתעדכן בדיעבד).
  • שנית, באשר לסכום הריבית וההצמדה המצטרפים לסכום ההחזר, קובע סעיף 362(ה) לחוק הביטוח הלאומי באופן מפורש כי אלה לא יחשבו כהנסה לעניין פקודת מס הכנסה. במצב זה גביית מס מתוך סכומי הריבית וההצמדה המתווספים להחזר המשולם על ידי המוסד לביטוח הלאומי נעשית בניגוד להוראה חוקית ברורה ומפורשת.
  • שלישית, התובע טען כי גם אם היה בסיס חוקי לגביית מס מתוך סכומי ההחזרים, פעמים רבות שיעור המס השולי של הנישום עשוי להיות גבוה יותר בשנת קבלת ההחזר לעומת שנת המס שבגינה משולם ההחזר. לטענת התובע, במקרים כאלה מחויב הנישום בשיעור מס גבוה יותר בגין סכום ההחזר מהשיעור שבו הוא היה צריך להיות מחויב אילו אכן רצתה הרשות להביא לגביית מס אמת.
רשות המסים טענה מנגד כי יש לפרש את לשון החוק על פי עקרון הפרשנות התכליתית, קרי על פי התכלית העומדת בבסיס החוק.
הואיל ותכלית דיני המס הינה גביית מס אמת, הרי שכאשר ממתברר בדיעבד כי הנישום שילם מקדמות ביטוח לאומי גבוהות מדי ובהתאם הותר לו ניכוי מס גבוה מדי- יש לעדכן את סכום הניכוי ברגע שסכום דמי הביטוח הלאומי מתעדכן והנישום מקבל החזר של התשלום ששולם ביתר.
לטענת רשות המסים פרשנות זו תביא לגביית מס אמת בהתאם לשיעור דמי הביטוח הלאומי הנכון שבו מחויב הנישום בסופו של יום, גם אם חישוב הסכום הנכון לא נעשה באותה שנה אלא בדיעבד.
 

הכרעת בתי המשפט

בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את טענות הצדדים ולאחר שערך בירור מקיף של המצב העובדתי, לרבות קבלת נתונים מהמוסד לביטוח הלאומי אודות סכומי ההחזרים המשולמים על ידו מדי שנה, קיבל באופן עקרוני את טענות התובע ודחה את טענות רשות המסים.
בית המשפט קבע כי לשון החוק הינה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. על פי לשון החוק יש להתיר ניכוי מס מתוך דמי הביטוח הלאומי ששילם החייב באותה שנה בפועל ולא מתוך סכום דמי הביטוח הלאומי הנכון, אשר מתעדכן בדיעבד. לנוכח האמור קבע בית המשפט כי אין כל צורך ביישום כללי פרשנות, לרבות פרשנות תכליתית של הוראות החוק. גם אם, לשון החוק מביאה לסטיה מסוימת מהעקרון של גביית מס אמת- אין זה מתפקדה של הרשות לתקן את החוק והיא אינה רשאית לחרוג מהוראות החוק. ככל שסבורה הרשות כי התוצאה האופרטיבית של הוראות החוק הינה שגויה, הרי שביכולתה לפעול לקידום תיקון חקיקה מתאים אולם, כל עוד לא שונתה לשון החוק, אין הרשות רשאית לעשות דין לעצמה ולגבות מס מתוך סכומי ההחזירם המשולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי.
כך גם קיבל בית המשפט המחוזי את טענות התובע באשר לחוסר החוקיות של גביית מס מתוך סכומי ההצמדה והריבית המתווספים לסכומי ההחזרים המשולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי.
על אף האמור, החליט בית המשפט כי לא די בכך שרשות המסים נוהגת תוך חריגה מלשון החוק בכדי לחייב אותה בהשבה מלאה של סכומי המס שנגבו לעבר. בית המשפט ציין כי, אמנם גביית המס נעשתה ללא בסיס חוקי ועל פניו מהווה עשיית עושר ולא במשפט מצד רשויות המדינה, סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מאפשר לבית המשפט לפטור את הזוכה מחובת השבה אם ראה, כי ההתעשרות של הזוכה לא גרמה לחסרון כיס של המזכה ו/או כאשר בית המשפט מתרשם כי בנסיבות העניין תהיה ההשבה בלתי צודקת. עוד ציין בית המשפט כי כאשר מדובר בהליך של תובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית לבית המשפט נתון שיקול דעת בכל הנוגע לקביעת סכום ההשבה מתוך התחשבות באינטרס הציבורי ובהשלכות העשויות להיות לתוצאות ההליך על הרשות ועל הציבור הרחב.
לאחר בחינת הנתונים אשר התקבלו מהמוסד לביטוח הלאומי, התברר כי סכום הגביה הכולל של מס הכנסה מתוך החזרי המוסד לביטוח הלאומי במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה הסתכם בסך של כ- 89 מיליון ₪. חלק מהנישומים אשר חויבו בתשלום מס בגין קבלת החזרים עמדו על מדרגת מס גבוהה יותר בשנת ההחזר מאשר בשנת התשלום וכתוצאה מכך הם נפגעו מפעולת הגביה. לעומת זאת חלק אחר מהנישומים עמדו על אותה מדרגת מס בשתי שנות המס או אף עמדו על מדרגת מס נמוכה יותר בשנת ההחזר ובכך הם אף נהנו מדחיית הגביה. לנוכח האמור, על בסיס שיקולי הצדק והשיקולים הציבוריים הנוגעים לחיוב רשות ציבורית בהשבה, קבע בית המשפט כי יש לחייב את רשות המסים להשיב רק את אותו סכום המס אשר נגבה מנישומים שנפגעו מהגביה המאוחרת ואשר עמד על כ- 10 מיליון ₪ מתוך סכום הגביה הכולל של כ- 89 מיליון ₪.
עוד קבע בית המשפט כי יש לחייב את רשות המסים בהשבת מלוא סכומי המס אשר נגבו מתוך הפרשי ההצמדה והריבית שהתווספה לסכומי ההחזרים, כאשר סכום זה הגיע לכ- 2 מיליון ₪ נוספים.
בנוסף לאמור בית המשפט המחוזי חייב את הרשות לשלם לתובע הייצוגי גמול בסך של 80,000 ש"ח וכן שכר טרחה לעורכי דינו בסך של  620,000 ש"י כאשר הוא מציין כי הסכומים הללו נקבעו על הצד הנמוך בעיקר לנוכח העובדה, כי התובע הייצוגי לא מיצה את ההליך המינהלי טרם הגשת תביעה ייצוגית כך שלא מן הנמנע שכלל לא עמדה לו עילת תביעה אישית.
הן רשות המסים והן התובע הייצוגי הגישו ערעורים לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. שני הצדדים חזרו על טענותיהם בפני בית המשפט העליון, כאשר רשות המסים ביקשה לדחות את התובענה ואילו התובע הייצוגי ביקש להגדיל את סכום ההשבה ולהעמידו על סכום הגביה המלא וכן ביקש להגדיל את שיעור הגמול ושכר טרחת עורכי הדין אשר נפסק על ידי בית המשפט.
בית המשפט העליון לאחר שבחן את טענות הצדדים מצא לנכון לאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלשונו, על פי הנימוקים שהובאו בידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי הערכאה הדיונית הגיעה לממצאים העובדתיים הנכונים ולמסקנות המשפטיות הנכונות ויישמה היטב את הוראות הדין על כן אין מקום להתערבות בפסק הדין. 
 

לסיכום

פסק דין זה של בית המשפט העליון מצביע על כך שבמקרים המתאימים בתי המשפט אינם מהססים להתערב בפעולת רשויות המדינה לרבות רשות המסים, תוך מתיחת ביקורת נוקבת על פעילות הרשויות ואף אינם מהססים לחייב את הרשות בחיובים כספיים משמעותיים.
כמו כן, פסק דין זה ממחיש את יעילותו של הליך התובענה הייצוגית בכל הנוגע להתמודדות עם עוולות קטנות, כאשר ברי כי סכום ההחזר המגיע לכל אחד מהנישומים הינו קטן ביותר ווודאי מגיע לעשרות שקלים בלבד, כך שכל אחד מהנישומים בנפרד לא היה טורח לפתוח בהליכי השגה וערר בגין סכום זה. הליך התובענה הייצוגית מאפשר, אם כן, להתמודד עם גביה בלתי חוקית בסכומים קטנים על ידי בחינת הנזק הכולל של כלל חברי הקבוצה, להבדיל מהנזק הקטן של כל אחד מחברי הקבוצה בנפרד.
 
ככל שאתם נתקלים במקרים של התנהלות בלתי חוקית של רשות ו/או של תאגיד המעניק שירותים לציבור הרחב, לרבות מקרים של גביה בלתי חוקית, בהחלט ייתכן שיש בידיכם עילה להגשת תובענה ייצוגית באופן המאפשר להתמודד עם אותן עוולות קטנות וכן מספק גמול לתובע הייצוגי היוזם פניה לבית המשפט בשם כלל הציבור.
 
 
 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים, הודעות והזמנות לאירועים וכנסים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 2 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.